שלום הרב! יש לי בר מצווה במהל ספירת העומר. אני מקפיד לספור כל יום ובע”ה לא אשכח אף יום. אבל, שמעתי שאולי כשאהיה בר מצווה אצטרך להפסיק לספור בברכה. הרב יכול להסביר לי מדוע? ומה עלי לעשות?

תשובה

שלום וברכה ומזל טוב לרגל בר המצווה!

שאלה זו קשורה למחלוקת עקרונית בראשונים: האם מי ששכח לספור יום אחד ממשיך לספור בברכה? לדעת רוב הראשונים (תוספות מנחות סו. ד”ה זכר; רא”ש פסחים פ”י סימן מ’, ועוד ראשונים), ספירת כל יום עומדת בפני עצמה, ולכן גם מי ששכח לספור יום אחד – ממשיך לספור בברכה בשאר הימים. אולם לדעת בעל הלכות גדולות (הובא בתוספות שם), מי ששכח לספור יום אחד אינו סופר מכאן והלאה כלל, כיוון שיש חובה לספור “שֶׁבַע שַׁבָּתוֹת תְּמִימֹת” – וכשמדלגים על יום מסוים אין כאן “תמימות”. להלכה נפסק שמצד אחד חובה להמשיך לספור, כדעת רוב הראשונים, ומצד שני לא יברך, לחשוש לדעת בה”ג (שו”ע תפ”ט, ח; וראו בהרחבה בספרי ימי ניסן ואייר – הלכה ממקורה, עמ’ 81).

לאור זאת יש לשאול מה דין ילד שנכנס לעול מצוות: לאחר שהילד נכנס לעול מצוות הוא כמובן חייב בכל המצוות ככל אדם אחר מישראל. אולם לפני שהוא נכנס לעול מצוות, הוא חייב לעשותן רק מדין חינוך, מדרבנן. נמצא אפוא שבימי הספירה שטרם בר המצווה, גם אם הוא סופר את כל הימים, הוא לא מקיים את מצוות ספירת העומר אלא מצוות חינוך לספירת העומר. לכן עולה השאלה: האם ילד שספר עד כה רק מדין חינוך נחשב כמי שלא ספר חלק מהימים? בין הפוסקים יש כמה שיטות כיצד להכריע בשאלה זו.

שיטה א’: ממשיך לספור ללא ברכה

אפשרות אחת היא שכיוון שבימי הספירה הראשונים עד שנעשה בר מצווה, הילד לא מקיים את מצוות ספירת העומר, הרי הוא דומה למי ששכח לספור בימי הספירה הראשונים, ולכן עליו להמשיך לספור בשאר הימים אך בלא ברכה, משום שספק ברכות להקל. וכך פוסק הרב עובדיה יוסף (שו”ת יביע אומר, ח”ג, או”ח סימנים כ”ז-כ”ח; שו”ת יחוה דעת, ח”ג, סימן כ”ט).

שיטה ב’: ימשיך לספור בברכה – גם אם לא ספר בהיותו קטן

יש אפשרות אחרת, הפוכה לחלוטין. כאמור, הסיבה לכך שלדעת בעל הלכות גדולות מי ששכח לספור יום אחד ימשיך לספור בלא ברכה, היא מפני שיש חובה לספור “שֶׁבַע שַׁבָּתוֹת תְּמִימֹת“. חלק מהפוסקים סוברים, שהגדרת “תמימות” אינה מתייחסת לימים הנספרים, אלא לאדם הסופר. כלומר: איננו בודקים האם האדם ספר בכל אחד מימי הספירה, אלא האם הוא ספר בכל אחד מן הימים שהוא היה חייב לספור.

לפיכך, כיוון שלפני בר המצווה הקטן כלל לא היה מחויב בספירת העומר (והוא ספר רק מצד “מצוות חינוך”), הרי שימים אלו כלל אינם פוגמים בשלמות המצווה! לכן, ילד בר מצווה שמקפיד לספור בכל יום החל מהיום שבו התחייב בעול מצוות – ספירתו נחשבת כספירה תמימה כי לא הפסיד אף יום שהיה חייב לספור בו. וכך פסקו שו”ת מהר”ש ענגיל (ח”ז, סימן קי”ב) ושו”ת חסד לאברהם (תנינא, סימן נ”ו).

שיטה ג’: ימשיך לספור בברכה – בתנאי שספר ברציפות את כל ימי הספירה

לדעת רוב הפוסקים, יש להבחין בין מקור חיוב המצווה ובין קיום המצווה למעשה. קטן הסופר ספירת העומר חייב אמנם במצווה רק מדין חינוך, אולם מהי מהות דין חינוך? לחנך את הילד לקיים את המצוות כהלכתן! לכן, הילד נחשב כמי שמקיים מצוות ספירה אף שנתחייב בה רק מכוח דין חינוך. משום כך, קטן שספר את כל הימים עד בר המצווה שלו נחשב למקיים המצווה בשלמותה וב”תמימותה”ויכול להמשיך לספור בברכה גם לאחר שמקור חיובו התחלף ונוצר חיוב מצד המצווה עצמה (ולא מצד דין חינוך).

כך כתבו, כאמור, רוב הפוסקים: שו”ת כתב סופר (סימן צ”ט), שו”ת מהר”ם שיק (סימן רס”ט), שו”ת הר צבי (או”ח, ח”ב, סימן ע”ו) ועוד, וכך פוסק ערוך השולחן (תפ”ט, טו):

קטן שנעשה בר מצוה בתוך ימי הספירה, כיון שספר גם קודם מטעם חינוך – פשוט הוא שיברך מכאן ולהבא. אמנם אם לא בירך מקודם, לא יספור אחר כך בברכה.

טעמים נוספים

יש טעמים נוספים שילד הנעשה בר מצווה במהלך ספירת העומר ימשיך לספור בברכה. ראשית, רוב הפוסקים ממילא סבורים שגם מי ששכח לספור יום אחד ממשיך לספור בשאר הימים בברכה (בניגוד לדעת בה”ג). לכן, כאשר מצטרפים לספק זה צדדי חיוב נוספים המורים על חיוב בברכה אין לומר שספק ברכות להקל, אלא ברור שלהלכה צריך הילד להמשיך לספור בברכה (ראו כעין סברה זו בשו”ת כתב סופר, יו”ד, ח”ב, סוף סימן קפ”א).

שנית, ייתכן שגם לפי בה”ג מתקיימת כאן הדרישה ל”תמימות”. עד כה הנחנו שדין “תמימות” משמעותו “קיום המצווה על כל חלקיה”, וכיוון שהקטן לא היה מצוּוֶה בחלקים הראשונים של המצווה, אין המצווה מתקיימת אצלו בשלמות. אולם ייתכן שמשמעות דין “תמימות” היא “ספירה ללא דילוג על ימים”, דהיינו ספירה רצופה ללא שיבוש של סדר הספירה. ממילא, קטן שספר ברצף את כל ימי הספירה כלל לא פגם בדין “תמימות” כיוון שבפועל לא חל אצלו שום דילוג על ימים (ואמנם ספר אותם כשאינו מחויב בכך, אך הוא בכל אופן חלק מעם ישראל ויש לו שייכות למצוות), ולכן הוא יכול להמשיך לספור בברכה.

בשו”ת אור לציון (ח”א, סימן צ”ה) העלה עוד נימוק. לדעתו, הילד שנעשה בר מצווה יכול לספור בברכה ממה נפשך: אם ספירתו עד עתה מצטרפת ל”תמימות” – הרי הוא חייב מדין מצוות ספירת העומר; ואם ספירתו עד עתה אינה מצטרפת ויש פגם ב”תמימות” – הוא אמנם פטור מעצם החיוב במצווה, אך הוא חייב בה מדין חינוך כפי שדין חינוך חל עליו בהיותו קטן (שהרי בוודאי בשנה הבאה יהיה מחויב במצווה כשאר בני אדם, ואם כן מדוע שלא יחייבוהו חכמים לספור כדי להתחנך במצווה זו?). ומסתבר שכשם שמצוות חינוך מכינה את האדם לכל המצוות שיעשה כשיגדל, כך היא מכינה אותו גם להמשך מצוות ספירת העומר שהחל בה בעודו קטן.

נוסף על כל האמור, מסברה קשה לומר שקטן יספור בברכה עד הגיעו למצוות, וברגע הגיעו למצוות יפסיק לספור בברכה. האם ייתכן שאדם ‘ירד בדרגה’ מבחינת קיום המצוות דווקא ביום כניסתו לעול מצוות?

סיכום

לאור הטעמים הרבים שהעלנו, הרי שלהלכה, אם אתה מקפיד לספור בכל הימים – עליך להמשיך לספור בברכה גם מהיום שאתה נכנס לעול מצוות והלאה, כדעת רוב הפוסקים. מזל טוב

שיתוף ב facebook
שיתוף ב print
שיתוף ב whatsapp

מה דינו של נער שהופך בר מצוה בעיצומם של ימי ספירת העומר? האם יכול להמשיך לספור בברכה גם לאחר בר המצוה?