נער שהתחייב במצוות בימי הספירה

ילד שיום בר המצווה שלו חל במהלך ימי ספירת העומר, והקפיד לספור בכל הימים מתחילת הספירה ועד בר המצווה, האם יכול להמשיך לספור ספירת העומר בברכה לאחר שנכנס לעול מצוות?

לאחר שהילד נכנס לעול מצוות הוא כמובן חייב בכל המצוות ככל אדם אחר מישראל. אולם טרם שנכנס הילד לעול מצוות הוא היה חייב לעשותן רק מדין חינוך, מדרבנן, ולא קיים בספירתו מצוות ספירת העומר אלא מצוות חינוך לספירת העומר. האם הוא יכול להמשיך מכאן והלאה לספור בברכה?

שיטה א’ – לספור בלא ברכה

אפשרות אחת היא שכיוון שבימי הספירה הראשונים עד שנעשה בר מצווה ספר הילד רק מכוח מצוות חינוך, הרי שהוא ספר ספירת העומר בזמן שלא היה מצווה בה, והרי הוא כמי שלא ספר בימי הספירה הראשונים. ניתן לדמות זאת לאדם שוטה שהתפקח בליל הסדר אחר שכבר אכל מצה, שחובה עליו לחזור ולאכול מצה כדי לקיים את המצווה בהיותו “מצוּוֶה ועושה” (ראש השנה כח.; רמב”ם, חמץ ומצה, ו, ג).

ישנה מחלוקת בין הראשונים, מה דינו של אדם ששכח לספור יום אחד (לילה ויום). לדעת בעל הלכות גדולות הפסיד את הספירה כי אין זה “שֶׁבַע שַׁבָּתוֹת תְּמִימֹת” (ויכול לספור בלא ברכה בשאר הלילות). לעומת זאת, לדעת התוספות (מנחות סו.) ממשיך לספור בברכה בשאר הלילות. להלכה, השו”ע (תפט) פוסק לחשוש לדעת בעל הלכות גדולות ולספור בלא ברכה.

לכן, קטן שנעשה בר מצווה בימי הספירה צריך להמשיך לספור בשאר הימים, אך בלא ברכה, משום שספק ברכות להקל. כך פוסק הרב עובדיה יוסף (שו”ת יחוה דעת ג, כט).

שיטה ב’ – ימשיך לספור בברכה אפילו הפסיק

לדעת חלק מהפוסקים, הגדרת “תמימות” אינה מתייחסת לימים הנספרים, אלא לאדם הסופר. דהיינו: איננו בודקים האם האדם ספר בכל אחד מימי הספירה, אלא האם הוא ספר בכל אחד מן הימים שהוא היה חייב לספור.

לכן, כיוון שלפני בר המצווה הקטן כלל לא היה מחויב בספירת העומר, הרי שימים אלו כלל אינם פוגמים בשלמות המצווה, וספירתו מכאן והלאה נחשבת כספירה תמימה כי לא הפסיד אף יום שהיה חייב לספור בו. יתירה מכך, לשיטה זו, אף אם שכח כמה ימים לפני הגיעו למצוות, יוכל לאחר הגיעו למצוות להמשיך ולספור בברכה! וכך פסקו שו”ת מהר”ש ענגיל (ז, קיב) ושו”ת חסד לאברהם (תנינא, נו).

שיטה ג’ – ימשיך לספור בברכה אם לא הפסיק

לדעת רוב הפוסקים, יש להבחין בין מקור חיוב המצווה ובין קיום המצווה למעשה. קטן הסופר ספירת העומר חייב אמנם במצווה רק מדין חינוך, אולם מהי מהות דין חינוך? לחנך את הילד לקיים את המצוות כהלכתן! לכן, הילד נחשב כמי שמקיים מצוות ספירה אף שנתחייב בה רק מכוח דין חינוך. משום כך, קטן שספר את כל הימים עד בר המצווה שלו נחשב למקיים המצווה בשלמותה וב”תמימותה”, ויכול להמשיך לספור בברכה גם לאחר שמקור חיובו התחלף ונוצר חיוב מצד המצווה עצמה ולא מצד דין חינוך (שו”ת כתב סופר (צט), שו”ת מהר”ם שיק (רסט), שו”ת הר צבי (או”ח ב, עו), ערוך השולחן (תפט, טו) ועוד).

טעמים נוספים מדוע ילד הנעשה בר מצווה במהלך ספירת העומר ימשיך לספור בברכה:

א. רוב הפוסקים ממילא סבורים שלא כדעת בה”ג, והחשש לשיטתו נובע רק משום חומרת ספק ברכה לבטלה. לכן, כאשר מצטרפים לספק זה צדדי חיוב נוספים המורים על חיוב בברכה אין לומר שספק ברכות להקל, והילד צריך להמשיך לספור בברכה.

ב. גם לדעת בה”ג, ייתכן שהדרישה ל”תמימות” משמעותה היא “ספירה ללא דילוג על ימים”, דהיינו ספירה רצופה ללא שיבוש של סדר הספירה. ממילא, קטן שספר ברצף את כל ימי הספירה כלל לא פגם בדין “תמימות” כיוון שבפועל לא חל אצלו שום דילוג על ימים (ואמנם ספר אותם כשאינו מחויב בכך, אך הוא בכל אופן חלק מעם ישראל ויש לו שייכות למצוות), ולכן הוא יכול להמשיך לספור בברכה.

ג. בשו”ת אור לציון (ח”א, סי’ צ”ה) כתב, שגם אם נער שנעשה בר מצווה פטור מעצם החיוב במצווה, הוא חייב בה מדין חינוך כפי שדין חינוך חל עליו בהיותו קטן! ומסתבר שכשם שמצוות חינוך מכינה את האדם לכל המצוות שיעשה כשיגדל, כך היא מכינה אותו גם להמשך מצוות ספירת העומר שהחל בה בעודו קטן.

ד. נוסף על כל האמור, נראה רחוק מן הסברה שקטן יספור בברכה עד הגיעו למצוות, וברגע הגיעו למצוות יפסיק לספור בברכה. האם ייתכן שאדם ‘ירד בדרגה’ מבחינת קיום המצוות דווקא ביום כניסתו לעול מצוות?

להלכה

ילד שנכנס לעול מצוות ימשיך לספור בשאר הלילות בברכה. זו דעת רוב הפוסקים, כך עולה מן הטעמים השונים, וכך מורה גם הסברה הפשוטה (ואף הרב עובדיה יוסף ריכך לאחר מכן את עמדתו וסבר שהמברך יש לו על מה לסמוך – עיין חזון עובדיה, יום טוב, עמוד רכב).