הלכות תקיעה בשופר

בפינה זו נעסוק בשאלה מהי תקיעה כשרה, מתי צריך לחזור על התקיעות ובאיזה אופן.

אורך התקיעות

שברים: יש לתקוע לפחות ג’ שברים (אם עשה יותר אינו מעכב), שהרי אורך 3 שברים שווה ל-9 “טרומיטין” (קולות קצרים). כלומר, שווה לאורך התרועה. אין אמנם הכרח הלכתי שיהיו שווים, אך השברים אמורים להיות לפחות באורך זה.

תרועה: לדעת רוב הראשונים (וכך הלכה) אורכה צריך להיות לפחות 9 “טרומיטין”, אך אם עשה יותר מכך אינו מעכב. צריך להיזהר בסוף התרועה לא לעשות קול אחרון הנשמע כשבר.

תקיעה: אורכה משתנה בהתאם ל’אמצע הסדר’ – בתש”ת צריכה התקיעה להיות לפחות כאורך השברים, בתר”ת צריכה התקיעה להיות לפחות כאורך התרועה, ובתשר”ת צריכה התקיעה להיות כאורך ‘שברים ותרועה’ (דהיינו לפחות 18 “טרומיטין”). נמצא, שהתקיעה בתשר”ת ארוכה יותר מזו שבתר”ת ובתש”ת. בנוסף, בסוף תקיעות דמיושב ובסוף תקיעות דמעומד נוהגים לתקוע תקיעה גדולה, שאינה מעכבת.

מהו הצליל הרצוי?

אם הצליל השתנה מעבה לדק או להיפך- אין זה מעכב. כמו כן, אם הצליל צרוד אין זה מעכב.

כיצד על המקריא להקריא את התקיעות?

המקריא צריך לקרוא באופן שמרמז על תקיעה נכונה: את הקריאה לתקיעה הראשונה יעשה בקול של התחלה, ואילו את הקריאה לזו האחרונה של כל סדר יעשה בקול של סיום. בתקיעות דמיושב (שקודם תפילת שמונ”ע) תוקעים את ה’שברים תרועה’ בנשימה אחת, וגם המקריא יקריא בנשימה אחת (כדי לרמז על כך לתוקע). בתקיעות דמעומד תוקעים ב-2 נשימות וגם המקריא יקריא ב-2 נשימות. בנוסף, רצוי שהמקריא יכריז לקהל קודם התקיעות שיתכוונו לצאת ושהתוקע יתכוון להוציאם. כמו כן, אין לתוקע ולמקריא להישען בזמן התקיעות (נחלקו הפוסקים האם גם בתקיעות דמיושב אין נשענים, ולהלכה נוהגים לא להישען), וכן לא לדבר עד אחרי התקיעות האחרונות שאחרי מוסף.

שברים או תרועה שלא עלו יפה

בנושא זה ישנם שני מצבים אפשריים:

קלקל ולא עשה שום קול שכשר הלכתית (כגון שעשה שני שברים או שהתרועה מאוד קצרה). במקרה כזה חוזר על אותו קול בלבד (על השברים או התרועה), ואין צריך לחזור אחורה לתחילת הסדר.

אם עשה תרועה במקום שברים או להיפך, הרי זה גרוע יותר (כי כעת יש עוד קול כשר שנכנס לסדר זה שלא כדין), וצריך לחזור לתחילת הסדר (לתחילת התש”ת או התר”ת או התשר”ת).

מדין זה נמצאנו למדים: שכאשר יש ספק אם התרועה הייתה כשרה או לא, או אם השברים היו כשרים או לא, לא יכול התוקע לחזור רק על התרועה או רק על השברים, כי אז ייתכן שיהיו לו ב’סדר’ זה שתי תרועות או שני שברים (תשש”ת, תרר”ת, תשרר”ת וכו’); ולכן הוא צריך לחזור על כל הסדר.

[לפי זה, יותר טוב קול שהוא בוודאי לא בסדר (שאז צריך לחזור רק עליו) מאשר קול שהוא מסופק (שאז צריך לחזור על כל הסדר)].

תקיעה שלא לא עלתה יפה

אם מדובר בתקיעה של תחילת הסדר צריך כמובן לחזור רק עליה (שהרי כפי שאמרנו לעולם אין צורך לחזור ‘סדר’ אחורה). אם מדובר בתקיעה של סוף הסדר: אם עשה בטעות שברים או תרועה צריך לחזור על כל הסדר (כדי שלא יהיה לו קול נוסף כשר בתוך הסדר), אך אם התקיעה בוודאות לא הייתה מספיק טובה (למשל מספיק ארוכה) חוזר רק על התקיעה הזו. כמו כן, אם מסופק אם היתה תקיעה טובה, חוזר רק על התקיעה הזו (כי ממה נפשך: אם התקיעה הייתה טובה אזי נגמר כבר הסדר ואין משמעות לתקיעה שתוקע עכשיו; ואם התקיעה לא הייתה טובה הרי שהיא הייתה קול לא כשר שאינו משבש את הסדר).