קורונה ופסח מבט אמוני

הרמב”ם בהלכות תעניות (פרק א, א-ג) מלמד אותנו שכל צרה שמתרחשת, אמורה להביא אותנו להתבוננות.

ה’ מדבר אלינו גם דרך מאורעות. כאשר מתרחש מאורע אין לנו לראות אותו כמקרה אלא כהשגחה. אם אדם רואה זאת כ”מקרה”, הרי שחלילה עשויים להיות “מקרים” נוספים, עד שהאדם יבין שאין זה מקרה, אלא יד ה’ היא. וכך דורש הרמב”ם אם תלכו עמי בקרי, ותאמרו שהצרה היא מקרה, “והלכתי אף אני עמכם בחמת קרי”, כלומר, אוסיף לכם מקרים נוספים כאלו, כדי שתבינו שלא מדובר במקרה.

אמנם, כאשר היו נביאים או בעלי רוח הקודש, הם יכלו לומר ביקורת נוקבת שכזו. אנו, שאין לנו רוח הקודש, איננו רשאים לומר מדוע אירע אירוע פלוני. אדרבה, לתלות צרות באירועים מסוימים זוהי לעתים חוצפה כלפי שמיא, ופעמים רבות גורמת לתחושה שדין שמים איננו צודק חלילה.

אם כך מה עלינו לעשות? ברור שעלינו להתבונן ולנסות לתקן כל מה שאפשר. גם אם אין אנו יודעים מדוע הדבר אירע, צריכים אנו לתקן את עצמנו כל מה שאפשר. הגרי”ד סולובייצ’יק (איש האמונה עמ’ 68) מסביר, שאין אנו צריכים להתמודד עם שאלת ה”למה” אלא עם שאלת ה”מה”. כלומר, אין אנו שואלים מדוע אירע הדבר, אלא שואלים מה האירוע אומר לנו! כיצד אנחנו נהיה טובים יותר בעקבות האירוע. זוהי מגמתנו. חז”ל (ברכות נט.) אומרים שלא נתנו רעמים אלא לפשט עקמומית שבלב. הרעמים, המאורעות הקשים אמורים לעורר אותנו, להביא אותנו למחשבות: כיצד עלינו להיות טובים יותר? האם אנחנו ‘רצים’ במסלול הנכון?

אמנם, ישנה גם נקודה נוספת. גם המציאות הקשה כשלעצמה, פותחת דברים חדשים שיכולים להעצים אותנו. אין אנו רוצים את הרע חלילה. אדרבה, אנו מתפללים להסרתו במהרה. אולם, גם בתוך מציאות של רע, ישנם דברים שעשויים לקדם אותנו. לא תמיד ניתן לראות דברים אלו, בוודאי לא באירוע עצמו, אולם, ישנן פעמים רבות שבהן ניתן לזהות הזדמנויות חדשות גם במצבים קשים.

כזו היא הקורונה. מצד אחד, מדובר על מציאות קשה, מציאות של מחלה ומגפה הפושטת בכל העולם. מחלה שכבר גבתה מחיר בחייהם של אנשים רבים מאוד. אולם, בתוך מציאות זו, עלינו לזהות את הדברים שבהם יכולים אנו להתקדם, ובמיוחד את הדברים שבהם יכולים אנו להתקדם דווקא בתוך מציאות זו. מגמתנו היא, שהעולם שלאחר הקורונה יהיה טוב יותר מאשר זה שלפני הקורונה.

הסגרים בתורה

בכדי להעמיק בדברים אלו, ננסה להתבונן בהסגרים שאנו מכירים בתורה. אנו מכירים כמה מקרים שבהם אנשים היו סגורים במקום מסוים, למשל בתיבת נח. ההסגר המפורסם ביותר הוא הסגרו של המצורע.

ישנו הסגר נוסף, וזהו ההסגר של לוט – לוט נכנס הביתה “והדלת סגר אחריו” ושוב  המלאכים נכנסים “ואת הדלת סגרו (בראשית פרק יט, ו). הסגר נוסף הוא ההסגר של עם ישראל במצרים – כל משפחה מסתגרת בביתה “ואתם לא תצאו איש מפתח ביתו עד בוקר” (שמות י”ב).

בשני המקרים ישנו אוכלים מצות, בשניהם בית סגור, משחית, מלאכים משחיתים את האנשים הרעים ומצילים את הטובים. בשניהם יציאה מהמקום בלשון “קומו צאו”, בשניהם אין אפשרות להתמהמה (עם ישראל באמת לא מתמהמה, אך לוט מתמהמה בניגוד לנדרש עד שהמלאכים נאלצים להוציאו בעצמם). בשני המקרים כל ההתרחשות היא כל הלילה עד הבוקר.           

אצל לוט ישנו ציווי לא להביט לאחור (בראשית י”ט, יז. אצל עם ישראל ישנו ציווי עתידי לא לשוב מצרימה (דברים י”ז, טז).

בשני המקרים ישנם רשעים וצדיקים מעורבבים. בכדי להינצל צריך לקבל החלטה: היכן אתה נמצא! בכדי להינצל צריך לקבל החלטה ברורה של התנתקות מן הרוע, התנתקות מן הרשע, והתכנסות פנימית.

לכן, בשני המקרים ישנה כניסה אל הבית, הסתגרות בתוך הבית. בשני המקרים בסופו של דבר צריך לצאת מן המקום “קומו צאו”, בשני המקרים אסור להסתכל אחורה או לחזור למצרים – צריך ניתוק מוחלט. רק ניתוק מוחלט יביא להצלה.

בשני המקרים – בפסח לוט ופסח מצרים – יש לאכול מצה. כפי שראינו, המצה מבטאת את העצמיות, הפנימיות. הניתוק מתרבות אחרת. כדי להינצל – צריך להגיע לעצמיות שלנו, להתנתק מתרבות בעייתית.

ההסתגרות היא שהביאה את עם ישראל להגיע לשורש הפנימי שלהם. להגיע לעצמותם. להגיע לחיבור אמיתי לה’. וזו מהותה של המצה, שיש בה רק קמח ומים, ללא תוספות. נאמנות לאמת הפנימית, לזהות היהודית (עיינו בכך בהרחבה בהגדה של פסח שכתבתי – הגדה ממקורה, שירת מרים).

ראינו, שישנו הסגר של מצורע, הסגר שבו המצורע מתרחק מן המחנה. אך ישנו הסגר אחר, הסגר של פסח, הסגר של “לא תצאו איש מפתח ביתו עד בוקר”, הסגר של התעלות, של בנייה.

מהו ההסגר שלנו בקורונה? הסגר של מצורע, של הסתגרות בכדי שלא לפגוע באחרים ואולי הסגר כדי שלא לפגוע בעצמנו, או שמא זהו הסגר של התעלות, הסגר של עלייה, הסגר של הכניסה לבית במצרים.

הדבר תלוי בנו! אם נרצה, ההסגר יהיה הסגר של מצורע. הסגר שבו נמצאים כל העת בתחושת צרה וצוקה, הסגר על עצבנות, הסגר של מרירות.

אולם, אם נרצה נוכל להפוך את ההסגר להסגר של התעלות. ישנם דברים שאינם בשליטתנו: איננו יכולים לעצור את המגפה (אם כי יכולים אנו, ואף מחויבים, לנקוט בכל אמצעי הזהירות שדורש משרד הבריאות!). אולם, יכולים אנו להחליט כיצד ייראה ההסגר הפנימי שלנו.

הבית והיציאה מן הבית

הבית – הוא המקום שבו אפשר להגיע לבירור עצמי, לחוסן משפחתי ולחיבור מיוחד עם הקב”ה.

ברשות הרבים ישנו מרחב עצום, אין סוף הזדמנויות, אולם, הוא מגיע רק עד לגובה של עשרה טפחים. רשות היחיד קטנה יותר, מצומצמת יותר, אבל דווקא שם, מתוך הצמצום מגיעים לעוצמות אדירות – רשות היחיד בוקעת ועולה עד הרקיע (שבת ז.). דווקא בתוך רשות היחיד ניתן לגלות עומקים מיוחדים, עוצמות מיוחדות.

גם הכהן הגדול, היה מסתדר בקודש הקודשים:

יז) וְכָל אָדָם לֹא יִהְיֶה בְּאֹהֶל מוֹעֵד בְּבֹאוֹ לְכַפֵּר בַּקֹּדֶשׁ עַד צֵאתוֹ וְכִפֶּר בַּעֲדוֹ וּבְעַד בֵּיתוֹ וּבְעַד כָּל קְהַל יִשְׂרָאֵל:

רק מתוך הסתגרות זו יוכל להגיע להתנתקות מן העולם הזה, ולחיבור מלא לה’. אמנם, המטרה איננה להישאר בקודש, אלא לצאת החוצה:

   אמת מה נהדר היה כהן גדול

   בצאתו מבית קדשי הקדשים

   בשלום בלי פגע.

הכהן הגדול עתיד לצאת מן הקודש, אולם, הוא יהיה אדם אחר מאשר זה שנכנס אל הקודש. מטרת הקודש איננה ניתוק, אלא עלייה, הזדככות ויציאה נעלה יותר אל החוץ, אל רשות הרבים.

 

המטרה שלנו, לנצל את המציאות הזו, כדי שבאמת תרומם אותנו: לחשוב כל יום, מה ניתן לעשות עם הילדים כדי שבאמת תהיה בנייה משפחתית, מה ניתן לעשות לחיזוק הזוגיות, מה ניתן לעשות עם עצמנו כדי להתרומם. גם אם לא נצליח בתכניות, לא נכעס, אלא נשמח על מה שהצלחנו וננסה שוב ביום המחרת.

ישנן נקודות נוספות שמתעצמות במציאות זו:

חשים מי בעל הבית האמיתי בעולם – העולם שעד לפני כמה שבועות, הרגיש חזק ויציב, חש פתאום שהוא על בלימה, חש פתאום שיש מנהיג לבירה, חש פתאום את הצורך להתפלל. האם מי מאיתנו חשב ב”נתנה תוקף” בראש השנה, שהמלים “מי ברעש ומי במגפה” יהפכו להיות כל כך רלוונטיות?

המציאות הנוכחית הביאה את העולם כולו, ובמיוחד את עם ישראל, לפעול, לדאוג ולחשוב על המבוגרים, הזקנים והחלשים! כולם נמצאים בהסגר, בעיקר בכדי שהם לא ייפגעו (אולי תיקון לסין שפגעה בחלשים…).

העולם לא נלחם אחד בשני, אלא כולם יחד נלחמים בקורונה, ברוע! גם בתוך מדינת ישראל, רואים אנו ניצני אחדות (שבע”ה יביאו גם להקמת ממשלה של אחדות), שהגיעו בעקבות הקורונה.

כאשר אדם נמצא במציאות של קושי, הוא חש בעצבות, חש בפחד. דבר זה טבעי, ואין עניין להדחיק הרגשות אלו. אולם, לאחר שאדם חש היטב בהרגשות אלו, הוא מביט לעומק ורואה את כל הטוב שיש לו: אם הוא דואג למשפחתו, סימן שיש לו אנשים שהוא כל כך אוהב, שהוא כל כך קשור אליהם! כמה מרגש! אם הוא מרגיש קושי להיות סגור, הוא גם שמח על היכולת לתקשר טכנולוגית עם המשפחה ועם חבריו. אם הוא מתקשה ללכת לקניות, הוא שמח שאין לו כלל חשש של רעב (אולי ישנה בעיה הפוכה שאנשים אוכלים כעת יותר מידי…). בכל ההסגרים האחרים, או שהיו אלו מגפות קשות, של המוני מתים, של רעב ושל עוני עצום, או שהיו אלו הסגרים שנבעו מאנטישמיות ומרדיפה יהודית.

מצד אחד אנו מתפללים על הקושי – ב’רפאינו’ על החולים, ב’ברך עלינו’ על הפרנסה של כל עם ישראל, ב’את צמח’ על התקדמות הישועה של כנסת ישראל, אבל במודים אנחנו נרגשים מאוד, להודות על כל הטוב שיש לנו: משפחה, ילדים, בית, בריאות, מדינת ישראל, צבא, רפואה, טכנולוגיה מתקדמת, תורה, קשר עם ה’ ועוד.

אני מאמין שה’ מוביל את עולמו בצורה טובה, ובוודאי מוביל את כנסת ישראל לטוב (עיין אורות המלחמה א’). לכן, אני מאמין שהעולם שאחרי הקורונה יהיה טוב יותר מהעולם שלפני הקורונה. כנסת ישראל שאחרי הקורונה תהיה זכה יותר וטהורה יותר, מאשר זו שלפני הקורונה. כל יחיד ויחיד, היה במצב נעלה יותר ומזוכך יותר לאחר הקורונה.

כעת אנחנו בהסגר, אולם, הסגר של בניה, הסגר של צמיחה, הסגר של התעלות. כשנצא בע”ה מן ההסגר, נשמח בכל אדם שנפגוש; נתעניין בכל אדם; נבחין בטוב האדיר שה’ נתן לנו – עצים פורחים, עולם נפלא; נתרגש ונתרומם מתפילה בציבור; נבין שגם בעולם העשייה החשוב, ישנו עולם ביתי החשוב ממנו, משפחה, זוגיות, ילדים, נכדים; נבין שלעתים צריך לעצור את העשיה, ולשאול את עצמנו ‘לאן אני רץ?’; נבין שניתן לשמוח בחתונה צנועה מבלי להוציא כספים שאין לנו; נבין מי מנהל את העולם, ועד כמה אנחנו צריכים להודות לו יתברך, על הנסים והנפלאות שעושה עמנו בכל עת ובכל שעה.

כל אלו, נכונים בהשפעה הפרטית על כל אחד, ובהשפעה הכללית על העולם כולו. אבל, פרט לכך, תהיה לכך השפעה גאולה על מהלך הגאולה של כנסת ישראל. בברכת “את צמח” שבשמונה עשרה, אנו מתפללים “מצמיח קרן ישועה”. בדברי הנביאים ובדברי חז”ל מבואר שצמח הוא המשיח (עיינו ירמיהו כ”ג, ה-ו; זכריה ו’, יב-יג; רד”ק זכריה ג’, ח ועוד).

מהי המשמעות בכך ששמו של המשיח הוא צמח?

צמח מבטא תהליך, תהליך איטי. כך הוא גם תהליך הגאולה. פרט לכך, שיש כאן תהליך איטי, יש כאן תהליך טבעי! הגאולה באה בתהליך טבעי. תהליך טבעי איננו חל בבת אחד, וגם לא תמיד הוא רק בעלייה. יש בו עליות וירידות.

מהי משמעות הקרן?

קרן משמעה חוזק, אך קרן משמעה גם התגלות. קרן השופר “קרן של איל”. שופר מבטא התגלות שכינה “בְּקולות וּבְרָקִים עֲלֵיהֶם נִגְלֵיתָ. וּבְקול שׁופָר עֲלֵיהֶם הופַעְתָּ”.

“מצמיח קרן ישועה” – כמה מרגש לומר ברכה זו בדורנו! אלפי שנים אמר עם ישראל ברכה זו, ציפה לישועה, אך לצערנו היה בגלות, היה בצרות רבות ובקשיים עצומים. למרות זאת, נשאר מאמין! למרות זאת המשיך לומר את ברכת הציפייה לגאולה בכל יום!

אני מאמין, שהיציאה מהקורונה תסייע בע”ה גם בהצמחת קרן הגאולה. עם ישראל והעולם כולו ייצאו למקום מרומם יותר ומתוקן יותר, שיוביל בשלב נוסף לגאולתנו.

זכינו להיות בדור מיוחד. בדור של גאולה. אנו זוכים לראות את התממשות הגאולה! זכינו לראות לנגד עינינו את חזון הנביאים הולך ומתגשם. זכינו לראות את שיבת ישראל לארצו. זכינו לראות בתקומת מדינת ישראל וצבא ההגנה לישראל. זכינו לראות דברים שאבותינו יכלו רק לחלום עליהם. אולם, אין אנו מסתפקים בנקודה זו. מתפללים אנו בכל יום לשלמות המשפט והצדק, לשיבת עם ישראל כולו לארצו, לכילוי הרשע מן העולם, לחזרת שכינה לירושלים, לתקומת מלכות דוד ולמשיח.

לא הכל פשוט, ישנם קשיים, ישנם אתגרים, אולם, גם האתגרים מהווים מקפצה לקראת השלב הבא, לקראת השלב הגבוה יותר בגאולה. הציפייה להמשך הגאולה, הציפייה לשאיפות הגדולות בה כל עם ישראל יטו שכם אחד לעבוד את ה’ בלבב שלם, איננה פוסקת מאיתנו. מתוך כל הטוב שזכינו לו, גם הציפייה מקבלת מימד מציאות וקרוב. ציפייה שהדברים הגדולים שעליהם אנו ממשיכים לחלום יתקיימו במהרה ממש בעזרתו יתברך.

בע”ה שנצא מהקורונה, קורנים יותר בהוד ה’, אמיתיים יותר, ענווים יותר, אנושיים יותר, אוהבים יותר, שמחים יותר ומודים יותר, ונזכה במהרה לראות את גאולת ישראל הולכת ופורחת “ברוך אתה ה’ מצמיח קרן ישועה”.

 

שיתוף ב facebook
שיתוף ב print
שיתוף ב whatsapp

כל צרה שמתרחשת אמורה להביא אותנו להתבוננות. ה’ מדבר אלינו גם דרך מאורעות.

בכדי להינצל צריך לקבל החלטה ברורה של התנתקות מהרוע, התנתקות מהרשע, והתכנסות פנימית.

הכהן הגדול עתיד לצאת מן הקודש, אולם, הוא יצא אדם אחר מאשר זה שנכנס אל הקודש.

קרן משמעה חוזק, אך קרן משמעה גם התגלות.

אני מאמין שה’ מוביל את עולמו בצורה טובה. לכן אני מאמין שהעולם אחרי הקורונה יהיה טוב יותר.