שאלה

שלום הרב, האם יש בעיה של גזל בזום? לדוגמה: האם מותר להשתמש בלינק של מורה של משרד החינוך ( שאין בו הגבלת זמן) גם לצרכים שלא שייכים לבית הספר?

תשובה

גזל בדבר מופשט

תחילה יש לבחון האם על פי ההלכה יש בכלל צורך לקבל רשות להשתמש בדברים מופשטים. הרמב”ם (מכירה פכ”ב הי”ד) פוסק:

אין אדם מקנה ריח התפוח הזה או טעם הדבש הזה או עין הבדולח הזה וכן כל כיוצא בזה.

וכך גם נפסק בשולחן ערוך (חו”מ רי”ב, א). יש שהבינו מדברים אלו שאין בעלות על דברים מופשטים, וממילא אין צורך ליטול רשות לפני שמשתמשים בהם. אולם דבריהם אינם הכרחיים, ופשטות דברי הרמב”ם היא שאמנם יש בעלות על דברים מופשטים, אלא שאין אפשרות להעביר אותה לאדם אחר (וכך משתמע גם מתשובת הרא”ש, כלל י”ב, סימן ג’).

להלכה, פוסקים רבים אוסרים להשתמש בלא רשות ביצירה של אדם אחר גם כאשר מדובר על יצירה מופשטת.[1] יש פוסקים שאוסרים זאת מצד איסור גזל, ויש פוסקים שביססו זאת גם על עקרונות נוספים כגון חוקי המדינה ודינא דמלכותא, המעביר על דעת בעל הבית, גניבת דעת או דיני נהנה.[2] לכן למעשה גם כאשר מדובר על דברים מופשטים אסור לאדם להשתמש בממון חברו ללא רשות.

זה נהנה וזה לא חסר

יש מקום לבחון האם במקרה שלפנינו ניתן להתיר את השימוש בזום מכח העיקרון של זה נהנה וזה לא חסר. כלומר, השימוש בקישור אינו פוגע בחברת הזום, ואם כך מדוע ייאסר עלינו ליהנות מהקישור?

הגמרא במסכת בבא קמא (כ.) אומרת: “זה נהנה וזה לא חסר – פטור”. כלומר, כאשר אדם נהנה מרכוש של חברו אבל חברו איננו מפסיד מכך כלום – פטור הנהנה מלשלם. לפי זה, באופן עקרוני צריך להיות מותר להשתמש בזום של אחר.

אולם כדי להישען על עיקרון זה צריך לבדוק שני דברים:

  1. אם הבעלים חסר ואפילו מעט – מדברי הגמרא שם עולה שאם נגרם לבעלים אפילו חיסרון מועט, אסור לחברו ליהנות מרכושו. התוספות (כא. ד”ה ויהבי להו) אף סבורים שכאשר נגרם חיסרון מועט, האדם הנהנה צריך לשלם לא על החיסרון שנגרם אלא את כל ההנאה. לכן במקרה שלנו חובה לבדוק – האם הבעלים חסר? כלומר, האם יש הגבלה ברישיון המוסד לכמות משתמשים, והאם ייתכן שבית הספר משלם יותר במצבים מסוימים? ומאידך – האם לחברת ‘זום’ נגרם חיסרון מסוים בכך שמשתמשים בזום שלא במסגרת בית הספר? מסתבר, שכיוון שחברת ‘זום’ מוכרת רישיון ללא הגבלת זמן, והתשלום של המוסד לחברה הוא תשלום קבוע ללא קשר לשימוש בפועל, אין בעיה מצד זה.
  2. אם יודעים שהבעלים לא מסכים – במקרה כזה בוודאי שיש איסור. אמנם “זה נהנה וזה אינו חסר” פטור מלשלם, אבל התוספות (ב”ק כ: ד”ה הא איתהנית) כותבים שאם הבעלים לא מרשה לאדם אחר להשתמש בנכס שלו, הרי שאסור להשתמש, ובשו”ת נודע ביהודה (חו”מ תניינא סימן כ”ד) פסק כדעת התוספות. מדברי התוספות (כא. ד”ה הדיוט) אף נראה שגם אם הבעלים לא אמר זאת במפורש, עצם הידיעה הבעלים אינו מרשה מספיקה כדי לאסור את השימוש. לכן, אם הבעלים אסר במפורש, או שידוע שאינו מסכים, הרי שיהיה אסור להשתמש.

מעבר לכך: גם כשהבעלים לא אסר במפורש, יש מחלוקת אם מותר לכתחילה להשתמש בחצר חבירו שלא מדעתו (עיינו ביאור הגר”א על חו”מ שס”ג ס”ק טז) או שזהו גזל, כדעת היש”ש (ב”ק פ”ב, סימן ט”ז), הסובר שאסור להשתמש ללא רשות מפני ששואל שלא מדעת הוא גזלן (לדעתו ההיתר של “זה נהנה וזה לא חסר” קיים רק כאשר השימוש מביא לבעלים תועלת כלשהי), אלא שאין חובה לשלם עליו מכיוון שהבעלים לא הפסיד כסף. למעשה, כיוון שלא ברור שהעיקרון של “זה נהנה וזה לא חסר” מתיר להשתמש, לא ניתן להתבסס עליו כדי להתיר את השימוש.

דבר שרגילים למחול

סיבה אחרת שיכולה להתיר את השימוש בזום היא שמדובר אולי על דבר שאנשים רגילים למחול עליו, ואם כך ייתכן ששימוש בתוכנת זום בשעות שאינן מיועדות לשיעורים בבית הספר כלול בהיתר זה.

לגבי דברים שאנשים רגילים למחול עליהם (כמו שימוש ללא רשות בעט פשוט לרגע אחד) נאמר בירושלמי (דמאי, פ”ג ה”ב) שמותר להשתמש וגם לקחת, וכך נפסק בשולחן ערוך (שו”ע, חו”מ שנ”ט, א). עיקרון זה נכון בין בדבר וירטואלי ובין בדבר ממשי. ואמנם בירושלמי נאמר שגם בדברים מסוג זה יש מידת חסידות שלא להשתמש בלי רשות, אך שם מדובר על מי שלוקח מהגדר של חבירו חתכה קטנה וקיים חשש שאם כולם ינהגו כך – לא תישאר גדר והבעלים יינזק. אבל במקרה של שימוש בזום מסתבר שלא שייך שיקול זה, ואם נכריע שהדבר מותר, אז אין מקום להחמיר מכח מידת חסידות.

סיכום והלכה למעשה

לסיכום, פוסקים רבים כתבו שאסור לאדם להשתמש בלא רשות בממונו של חברו גם כאשר מדובר על יצירה מופשטת. כמו כן, לא ברור שניתן ליישם כאן את דין “זה נהנה וזה לא חסר”, וגם אם כן, כלל לא ברור שדין זה מתיר שימוש לכתחילה ללא רשות. מאידך, אין איסור להשתמש בדבר שאנשים רגילים למחול עליו, וייתכן ששימוש בתוכנת זום בשעות שאינן מיועדות לשיעורים בבית הספר כלולים בהיתר זה.

למעשה, חברת הזום קיבלה תשלום כללי כנגד כמות מסוימת של קישורים, ובתמורה לכך היא מאשרת למשרד החינוך להשתמש בקישורי זום בכל שעות היממה. מעיון בתנאים המופיעים באתר החברה לא מצאנו כל איזכור לכך שהרישיון מוגבל לעיסוק בתכני הלמידה, ואדרבה, מקריאת התנאים וההגבלות המופיעים באתר נראה שהם מאשרים שימוש בזום גם לצרכים פרטיים, ובתנאי שבעל הקישור משתתף במפגש ולא מוסר את הקישור לחבריו על מנת שיארגנו לעצמם מפגשי זום, וכפי שמודגש בתנאים של חברת הזום. לאור זאת, אין מקום לחשש של גזל או פגיעה אחרת בחברת זום במקרה של שימוש פרטי בקישור (עם זאת, אם מקליטים את המפגש, יש לוודא שההקלטה נשמרת בענן הפרטי ולא בענן של זום כי יש לכך השפעה על תפיסת המקום בענן).

פרט לכך, נראה שגם אין לחוש שמא יש כאן פגיעה או גזל ממשרד החינוך או מבית הספר. כיוון שהשימוש הוא מעבר לשעות פעילות בית הספר ואינו פוגע בלמידה של הכיתה בשום צורה שהיא, מסתבר שאנשים אינם מקפידים על דבר זה, וכבר אמרנו שכאשר אנשים לא מקפידים – מותר להשתמש בלא רשות, ובמציאות כמו של זום גם ממידת חסידות אין צורך להחמיר בזה.

[1] ראו שו”ת שואל ומשיב (מהדורה קמא, ח”א, סימן מ”ד), חידושי רבי שמעון שקופ (בבא קמא סימן א’), הסכמת הרב ואזנר לספר עמק המשפט. ועיינו שו”ת אגרות משה (או”ח, ח”ד, סימן מ’ אות יט) הכותב שהמעתיק מקלטת אחת לקלטת אחרת – עובר באיסור גזל.

[2] להרחבה ניתן לעיין במאמרים שונים בתחומין (כרך ו’, עמ’ 185; כרך ז’, עמ’ 360; כרך כ”ה, עמ’ 350, ועוד).

שיתוף ב facebook
שיתוף ב print
שיתוף ב whatsapp

האם מותר להשתמש בקישור לזום שנרכש לטובת חברה מסוימת (לדוגמה: משרד החינוך וכדומה) בשביל שימושים פרטיים?