האם מותר לשמור אוסף נרות חנוכה?

ילד דפק בדלת ביתי ובידו שקית עם אוסף נרות: רוב האוסף מורכב משאריות של נרות ומטפטופי נרות. “זהו אוסף הנרות שלי. נזכרתי פתאום, שבתוך האוסף ישנן שאריות מנרות חנוכה. האם מותר לי לשמור את האוסף?”

שמן שנותר מן ההדלקה

הגמרא (שבת כא:) אומרת שאסור להשתמש באורן של נרות החנוכה. דברי הגמרא אמורים בשעה שהנרות דולקים, אך מה דין השמן שנותר מן ההדלקה? הרי”ף (שבת ט. מדפי הרי”ף) סבור שמותר להשתמש בשמן שנותר מן הנרות. אולם בעל השאילתות (פרשת וישלח) סבור שאם נותר שמן מן הנרות ביום השמיני, הרי ש”כיון דהוקצה למצוה, אסור להסתפק ממנו”. לכן לדעתו יש לשרוף את השמן שנותר: “עושה מדורה ומדליקו בפני עצמו”. רוב הראשונים פסקו כדעת הרי”ף: כך פסקו הרמב”ם (חנוכה ד, ה), הרא”ש (שבת ב, ג), הרשב”א (שו”ת הרשב”א א, קע) ועוד.

אולם, הבית יוסף (תרעז, ד) הסביר שאין מחלוקת בין הראשונים. השאילתות אסר להשתמש בשמן כיוון שמדובר בשמן שהיה מיועד לזמן ההדלקה, ואילו הראשונים האחרים התירו כיוון שמדובר על נותר השמן לאחר שכבר קיים את המצווה. למעשה כך נפסק בשו”ע (תרעב, ב), שאם נותר שמן לאחר שיעור ההדלקה (של חצי שעה) הרי ששמן זה איננו מוקצה. לפי זה, אין בעיה באיסוף שאריות הנרות שנותרו מנרות חנוכה.

אולם קביעה זו איננה פשוטה, כיון שכיום אנשים שמים שמן ומתכוונים להקצות את כולו למצווה (ואף שיעור של “כלתה רגל מן השוק” מאוחר יותר בימינו) ואם כך ייתכן שכל השמן מוקצה למצוותו (עיין משנ”ב תרעב, ס”ק ד וס”ק ז; תרעז, ס”ק יח).

שמירת השמן לשנה הבאה

לכאורה יש מקום להתיר את שמירת השאריות כיוון שאין כאן שימוש של ממש אלא רק אוסף של נרות. כמו כן, הנרות הללו מעורבבים בנרות אחרים, וייתכן להתיר את כל התערובת. אולם שני הדברים הללו אינם פשוטים.

המהר”ם מרוטנבורג (מובא בטור, תרעז) כותב שלמרות שהשמן הנותר אסור רק מדרבנן, אין להוסיף עליו שמן של היתר ולבטלו. עוד הוסיף המהר”ם שאסור אפילו לשמור את השמן לשנה הבאה (עבור חנוכה), מחשש שמא יבוא בטעות ליהנות ממנו בדרך אחרת:

כתב ה”ר מאיר מרוטנבורק שאין להוסיף עליו כדי לבטלו… ואסור ג”כ לשהותו לשנה הבאה לנר של חנוכה, דחיישינן שמא יבא ליהנות ממנו כיון ששוהה אותו לזמן מרובה.

הר”ן (ט. באלפס) הקשה על כך, שבמצוות אחרות, כמו סוכה, מותר להשתמש בעצי סוכה לאחר החג. כמו כן, באופן כללי באיסורי דרבנן דעת הרשב”א (הובא בבית יוסף, יו”ד צט) היא שמותר להוסיף על האיסור ולבטלו, וכך פסק השו”ע (יו”ד צט, ו), אף שלעניין נרות חנוכה הוא פוסק (תרעז, ד) כדעת המהר”ם! (עם זאת, הרא”ש (ביצה א, ב) והרמ”א (יו”ד שם) פוסקים שאסור לבטל איסור דרבנן לכתחילה).

הש”ך (יו”ד צט, ס”ק יט) מבאר שאיסור שמן של נרות חנוכה חמור משאר איסורים דרבנן כיוון שהוא מוקצה לצורך מצווה. המגן אברהם (תרעז, ס”ק יב) מתרץ שכיוון שמצד הדין היה מותר להשאיר את השמן לשנה הבאה, הרי שזהו דבר שיש לו מתירין, ודבר שיש לו מתירין איננו בטל (אף שבפועל אין להשהותו, אבל הדבר הוא רק מחמת גזרה צדדית).

נרות חנוכה ונרות המקדש

יתכן שיש סיבה נוספת לחומרה המיוחדת בנרות חנוכה. כאמור, הגמרא קבעה שאין להשתמש לאור הנרות. מדוע? נחלקו בדבר הראשונים. רש”י (שבת כא: ד”ה ואסור) כותב שאין להשתמש לאור הנרות כדי שיהיה ניכר שהם לצורך מצווה. מאידך, הר”ן (שם) כותב שכיוון שהנרות הם זכר לנרות שהדליקו במקדש, הרי שכשם שהנרות במקדש אסורים לזרים, כך גם נרות חנוכה. בדומה כתב הרמב”ן (שבת כא: ד”ה ודאמרינן) שנרות חנוכה הן “כמי שהקדישו לשמים”.

יסוד זה של דימוי לבית המקדש עולה במקומות נוספים, למשל: הדלקה בבית הכנסת. את מצוות הדלקת הנרות אנו מקיימים בבית, ובכל זאת נהגו מתקופת הגאונים להדליק גם בבית הכנסת. מדוע? המנהיג (דף קה.) מסביר ש”נהגו כך על זה שהנס בא במקדש בית עולמים, ועושים כמו כן במקדש מעט בגולה”. כלומר, הסיבה שמדליקים בבית הכנסת היא מחמת הדמיון בינו ובין בית המקדש. מקום נוסף שמגלה את הקשר בין נרות חנוכה לנרות המקדש הוא דין “הדלקה עושה מצווה”, שהוסבר על ידי רש”י (שבת כב.) בכך שהדבר דומה להדלקה במקדש: “מדליקין כדאשכחן במנורה”.

כמו כן, מפורסמים דברי הרמב”ן בתחילת פרשת בהעלותך (במדבר ח’, ב), שהנשיאים זכו להיות שותפים בחנוכת המזבח. אהרן רצה גם הוא להיות שותף בכך, והקב”ה אמר לו “בהעלותך את הנרות” – שהכהן הגדול הוא הזוכה בהטבת הנרות, ועוד הוסיף לו הקב”ה שנרות המקדש ימשיכו לעולם, גם לאחר החורבן, בהדלקת נרות חנוכה. ואם כך, נרות חנוכה הם ממשיכים את נרות המקדש!

לפי זה, יתכן שמעמדם הקדוש והמיוחד של נרות חנוכה הוא זה שהביא לכך שהחמירו בהם יותר, ולכן אין לבטל אותם בשמן אחר וגם אין לשמור אותם לשנה הבאה מחשש לתקלה.

למעשה

כיוון שאנו פוסקים שאין להשתמש בנרות שנשארו, וכיוון שאנו פוסקים כמהר”ם שאסור לשמור את שארית הנרות לשנה הבאה מחשש לתקלה, נראה שאין לשמור את שאריות נרות חנוכה לצורך “אוסף נרות”. ואף שיש מקום לדון לקולא כי כנראה שהילד לא ימיס את הנרות, כיוון שאנו נוהגים להחמיר בכך על פי המהר”ם, וגם מבחינה חינוכית ניתן לחנך למשמעות של קדושת נרות חנוכה, לכן נראה שראוי להחמיר בכך. כך אמרתי לילד, שקיבל את הדברים בהבנה ואף בשמחה ששאלתו היתה רצינית.

אם ירצה הילד לעשות כך בשנה הבאה, יש להתנות שהנשאר בנרות מעבר לחצי שעה אינו מתקדש למצוותו, וכך יוכל להשתמש בשאריות אלו (בכל מקרה השמן שבבקבוק או הנרות שבקופסה אינם מוקצים כלל).