הגמרא (ע”ז עה:) אומרת שדווקא כלים המשמשים לסעודה (“כלי סעודה”) חייבים בטבילה, ואילו כלים שאינם משמשים לאוכל, או שיש בהם אוכל שנמצא תמיד בתוך עטיפה – אינם צריכים טבילה. לאור זאת, האם צריך להטביל תבנית חד פעמית, המשמשת לאוכל?

מסתבר שתבנית חד פעמית איננה “כלי” וממילא אינה צריכה טבילה. לגבי הלכות טומאה וטהרה פוסק הרמב”ם (כלים ה,ז) ש”קרן”, שהיא למעשה כלי שמשתמש בו באופן חד פעמי, אינה מקבלת טומאה. בנוסף, הרמב”ם (שם ב, א) פוסק שמי שעושה כלים מאתרוג או דלעת או לפת הרי הם טהורים כי “אי אפשר שיעמדו אלא זמן מועט”. אם כך, כיוון שכלי חד פעמי אינו יכול להחזיק זמן מרובה, הרי שאין לו דין כלי גם אם ניתן להשתמש בו פעמיים או שלוש, וכשם שאינו מקבל טומאה כך לא יהיה צורך להטבילו.

להלכה, יש שהחמירו בכלי חד פעמי (כך כתבו בשם הרב אלישיב. ובפרט אם מתכוון להשתמש בו יותר מפעם אחת – עיין שו”ת חלקת יעקב ג,קטז, ותשובות והנהגות ג, רנט). אולם למעשה יש להקל בדבר ואין צריך לטבול כלי חד פעמי, וכך פוסקים הרב פיינשטיין (שו”ת אגרות משה, יו”ד ג,כג) ושו”ת מנחת יצחק (ה,לב).

שימוש חד פעמי

מה דינו של כלי שניתן להשתמש בו כמה פעמים אך האדם משתמש בו רק פעם אחת? היה מקום לומר שהכל תלוי בדעתו של האדם (וכן כתב בשו”ת אור יצחק, ב, יו”ד יז, י), אולם, מדברי הרב פיינשטיין (שם) עולה שרק אם הכלי עצמו איננו ראוי לשימוש רב פעמי (אלא רק מעט פעמים) פטור הכלי מטבילה (כלשון הרמב”ם שהזכרנו, “אי אפשר שיעמדו אלא זמן מועט”), אך אם הכלי מצד עצמו ראוי לשימוש רב פעמי הרי הוא כלי לכל דבר וצריך לטבול אותו.

בהקשר זה נזכיר שאין להשתמש אפילו שימוש ארעי בכלי שחייב בטבילה, וצריך להטבילו אפילו לפני השימוש הראשון (רמ”א יו”ד קכ,ח; ועיין ערוך השולחן שם, מא).

צנצנות זכוכית וקופסאות קפה

כיצד ניתן להשתמש בצנצנת או קופסת שימורים שיש בה זיתים או חמוצים, הרי כלי זה לא עבר טבילה?

ראינו לעיל, שכלי שאין אפשרות לעשות בו שימוש חוזר (כמו תבנית חד פעמית, שאולי ניתן להשתמש בה יותר מפעם אחת, אבל בוודאי רק מספר פעמים מצומצם מאוד) פטור מטבילה. מה הדין במקרה שהכלי מצד עצמו ראוי לשימוש חוזר, אבל דרך המקובלת היא להשתמש בכלי באופן חד פעמי בלבד? הפוסקים דנו בכך בעשרות השנים האחרונות ונתנו מספר תשובות:

• יש אומרים שריקון הכלי אינו נחשב שימוש וממילא הקופסה אינה צריכה טבילה (הרב יחיאל ווינברג, המאור, כסלו תשט”ו, הובא בספר טבילת כלים ד,יב; שו”ת מהרי”ל דיסקין, קונטרס אחרון, ה, קלו, הובא בשו”ת ציץ אליעזר ח,כו).
• בשו”ת חלקת יעקב (ב, נז) כותב שכיוון שזורקים את הכלי לאחר שמרוקנים אותו, הרי שהאדם איננו מעוניין לקנות את הכלי (אלא רק את תוכנו), ולכן הכלי פטור מטבילה.
• בשו”ת מהרי”ל דיסקין (שם) כתב שהכלי בטל אל המאכל ואיננו נחשב ככלי, וממילא אין צריך להטבילו.
• הגרשז”א (שש”כ ט,יב והערה מה) כותב שקופסת שימורים שסגורה מכל צדדיה, הרי שהיהודי עושה אותה כלי כשפותח אותה (גם למי שמקל בכך בשבת וסובר שאין זו עשיית כלי, כי לגבי טבילה הדבר שקובע הוא מי איפשר את השימוש בכלי), ולכן נחשב הדבר ככלי שיהודי עשה שאינו צריך טבילה (סברה זו אינה שייכת כמובן בצנצנות עם מכסה, כיוון שבמקרה זה ברור שהיהודי לא יצר את הכלי).

האם ניתן להתיר גם שימוש נוסף בכלי?

לפי שני הטעמים הראשונים, מי שמשתמש בקופסת שימורים או צנצנת שימוש חוזר צריך לכאורה להטבילה. לפי טעם הגרשז”א, כיוון שהכלי נוצר על ידי יהודי הוא פטור מטבילה אפילו אם משתמשים בו שימוש חוזר.

לפי הטעם השלישי, כאשר אדם מחליט להשתמש בכלי הוא גורם לכך שהכלי לא יתבטל אל האוכל. כלומר, ההחלטה להמשיך להשתמש בכלי היא שנותנת לו כעת חשיבות כלי. ייתכן שכיוון שהחלטה זו נעשתה על ידי יהודי, הדבר נחשב כאילו הכלי נעשה על ידי ישראל והוא פטור מטבילה (עיין בכך בשו”ת אגרות משה, יו”ד, ב,מ, וגם בשו”ת ציץ אליעזר הנ”ל).

למעשה, בשו”ת אגרות משה (שם) הקל בכך (לפחות בכלי זכוכית), אולם השש”כ (שם) כתב שאם רוצה להשתמש שימוש חוזר צריך להטביל את הכלי. ונראה שיש לחלק בין המקרים הבאים:

• קופסה ממתכת שרוצים להשתמש בה שימוש חוזר – יש להטבילה (כיוון שטבילת מתכות היא מן התורה, ולכן יש להחמיר בספק. ויטביל אותה בלי ברכה).
• קופסה מפלסטיק שרוצים לעשות בה שימוש חוזר – אין צורך להטבילה (גם למחמירים בטבילת פלסטיק).
• צנצנת זכוכית פשוטה שרוצה לעשות בה שימוש חוזר: נראה שיכול להשתמש בלא טבילה (מפני שטבילת כלי זכוכית היא מדרבנן, ובנוסף, בדרך כלל הן לא נחשבות כלי ממשי אלא כלי אחסון זמני).
• צנצנת זכוכית יפה שמעוניין בה בתור כלי ממש – ראוי להטבילה (בלא ברכה).

The post טבילת כלים (ג) appeared first on סולמות.

בפינה הקודמת ראינו שדין טבילת כלים נלמד מכלי מדין. הגמרא (ע”ז עה:) אומרת שהמציאות שהייתה במלחמת מדין משפיעה על דיני טבילת כלים ומלמדת אילו כלים חייבים בטבילה:

כלי סעודה אמורין פרשה… כלי מתכת אמורין בפרשה.

כלומר, דוקא כלים המשמשים לסעודה חייבים בטבילה, ואילו כלים שאינם משמשים לאוכל, או שיש בהם אוכל שנמצא תמיד בתוך עטיפה – אינם צריכים טבילה. בנוסף, דווקא כלי מתכת חייבים בטבילה (לדעת רוב הפוסקים – מהתורה, כפי שלמדנו בפינה הקודמת). כלי עץ, אבן או חרס – פטורים מטבילה.

כלי זכוכית

האם יש להטביל כלי זכוכית? לכאורה, אם המציאות שהייתה במלחמת מדין קובעת מהם הכלים שחייבים בטבילת כלים, אין צורך לטבול כלי זכוכית, כיוון שבפרשת מלחמת מדין הוזכרו רק כלי מתכות.

אולם הגמרא אומרת (ע”ז עה:) שגם כלי זכוכית חייבים בטבילה, משום שכלי זכוכית דומים לכלי מתכת בכך שאם יישברו ניתן יהיה להתיך את הזכוכית ולהכין את הכלי מחדש:

אמר רב אשי: הני כלי זכוכית, הואיל וכי נשתברו יש להן תקנה, ככלי מתכות דמו.

ניתן להבין את דברי הגמרא בשתי צורות:

• התורה חייבה בטבילה כל כלי העשוי מחומר שניתן למחזרו, וממילא ישנה חובה להטביל גם כלי זכוכית. לפי זה, טבילת כלי זכוכית היא מן התורה, וכך עולה מדברי המאמר מרדכי (או”ח שכג, ח), וכך כותב הדרכי תשובה (יו”ד קכ, ס”ק כא) בשם הדברי יוסף.
• התורה חייבה להטביל רק כלי מתכות, וחכמים גזרו להטביל גם כלי זכוכית כיוון שניתן למחזרם והם דומים לכלי מתכת. לפי זה טבילת כלי זכוכית היא מדרבנן, וכן כתב בעל האשכול (ח”ג עמוד 140).

למעשה, ההבנה המקובלת בפוסקים היא כהבנה ב’, שטבילת כלי זכוכית היא מדרבנן, וכן דעת הפרי מגדים (או”ח תנא, מש”ז ס”ק ו), החכמת אדם (עג, א), הבן איש חי (שנה ב, מטות, ב), ערוך השלחן (יו”ד קכ, כד) ורוב האחרונים.

כלי פלסטיק

המחלוקת לגבי כלי זכוכית יכולה להשליך גם על כלי פלסטיק. לפי הבנה א’, ייתכן שטבילת כלי פלסטיק שניתן למחזרם היא מן התורה! אך כאמור אין אנו פוסקים כך. לפי הבנה ב’, שחכמים גזרו להטביל כלי זכוכית כי ניתן למחזרם, אפשר להבין את היקף הגזרה בשתי אפשרויות:

1. חז”ל גזרו על כלי זכוכית בלבד. טעמם היה הדמיון לכלי מתכת, אולם הגזרה הייתה על כלי זכוכית בלבד.
2. חז”ל גזרו שכל כלי שניתן למחזרו חייב בטבילה.

לפי האפשרות הראשונה מסתבר שאין חובה לטבול כלי פלסטיק, ואין אנו יכולים להוסיף על הגזרה, וכן כתב בשו”ת מלמד להועיל (יו”ד מט). אולם לפי האפשרות השנייה מסתבר שכלי פלסטיק כלולים בגזרת חכמים, כיוון שסוגים רבים של פלסטיק ניתנים למחזור, ולכן גם כלי פלסטיק חייבים בטבילה. ואכן, בשו”ת מנחת יצחק (ג, עו-עח) כתב שצריך להטביל כלי פלסטיק (אלא שכתב להטביל בלא ברכה, בגלל שיש המקלים בכך).

להלכה, פוסקים רבים הקלו ופסקו שכלי פלסטיק אינם צריכים טבילה, וביניהם הרב פיינשטיין (מאסף לתורה והוראה, חוברת א’ עמ’ 11 – הובא בספר טבילת כלים, פרק יא הערה קטו), שו”ת ציץ אליעזר (ז, לז), שו”ת יביע אומר (ד, יו”ד ח), שו”ת באר משה (ב, נג) ועוד.

למעשה, כיוון שמדובר בספק דרבנן, עיקר הדין להקל כדעת רוב הפוסקים, שכלי פלסטיק אינם צריכים טבילה. אולם רבים נוהגים להטבילם בלא ברכה, במיוחד כאשר ממילא לוקח כלים נוספים לטבילה ואין טרחה להטביל גם את כלי הפלסטיק (וגם הרב עובדיה יוסף בתשובה הנ”ל כתב שהמטביל כלי פלסטיק בלא ברכה – תבוא עליו הברכה). אך כאמור מעיקר הדין כלי פלסטיק אינם צריכים טבילה.

סיכום

כלי מתכת, המוזכרים בפרשת מדין, חייבים בטבילה (לדעת רוב הפוסקים – מהתורה), ואילו כלי עץ, אבן או חרס – פטורים מטבילה.

כלי זכוכית חייבים בטבילה מדרבנן, ומברכים על הטבלתם.

כלי פלסטיק – אינם חייבים בטבילה, ויש הנוהגים להטבילם בלא ברכה, במיוחד כשאין טרחה מיוחדת בדבר.

The post אילו כלים חייבים בטבילה? appeared first on סולמות.

The post טבילת כלים (א) appeared first on סולמות.