אמירת הלל ביום העצמאות

האם צריך לומר הלל ביום העצמאות?

בגמרא (ערכין י ע”א, ועוד) נאמר שיש שמונה עשר ימים שאומרים בהם הלל שלם (“גומרים את ההלל”). אולם מהגמרא במסכת פסחים (קיז ע”א) עולה שיש לומר הלל גם במצבים נוספים:

הלל זה מי אמרו? נביאים שביניהן תקנו להן לישראל, שיהו אומרין אותו על כל פרק ופרק ועל כל צרה וצרה שלא תבא עליהן, ולכשנגאלין אומרים אותו על גאולתן.

כלומר הנביאים תיקנו שצריך לומר הלל בכל פעם שישראל נגאלים מצרה. רבנו תם (הובא בתלמידי רבנו יונה ברכות ז ע”ב ד”ה ורבינו) כותב שהחובה היא דווקא כאשר מדובר על הצלה של כלל ישראל:

ורבינו יעקב ז”ל אומר… שעיקר ההלל נתקן על כל צרה וצרה שלא תבא על הצבור, שבשעה שהיה לכל ישראל צרה והיה הקדוש ברוך הוא עושה עמהם נס, היו עושים יום טוב והיו אומרים הלל והיו חייבין לברך על קריאתו אף על פי שלא היו גומרין אותו. ועיקר התקנה לא היתה אלא בנס שנעשה לכל ישראל… אבל בנס שנעשה ליחיד לא התקינו לומר הלל… ואפילו צבור נקראין יחיד, דכל היכא דלא הוו בכנופיא דכל ישראל, יחיד מיקרו [=כל זמן שלא היו בכינוס של כל ישראל – נקראים יחיד].

כלומר דווקא כאשר הנס נעשה לעם ישראל כולו יש לומר הלל בברכה, אך כאשר הנס נעשה ליחיד, או אפילו לקבוצה גדולה מעם ישראל (אך לא לעם ישראל כולו) – אין לומר הלל בברכה. כדברי רבנו תם כותבים ראשונים נוספים, וכך פוסק החיד”א (שו”ת חיים שאל, ח”ב, סי’ י”א).

מדינת ישראל – נס לכלל ישראל

לאור האמור יש לברר: האם הקמת המדינה והניצחון במלחמת השחרור נחשבים נס לכל ישראל, או רק נס שנעשה לציבור היהודים שהיה בארץ באותה תקופה?

מסתבר שהקמת מדינת ישראל והניצחון במלחמת השחרור נחשבים כנס שנעשה לכלל ישראל. ראשית, ייתכן שכל נס שנעשה לכלל הציבור שנמצא בארץ ישראל – נחשב נס לכלל ישראל. הגמרא (הוריות ג ע”א) אומרת שהעם היושב בארץ נחשב “קהל”, ואילו היושבים בחוץ לארץ אינם “קהל”, וקובעים את מעמדו של כלל ישראל (לעניין הוראת טעות של בית דין) על פי היושבים בארץ. מכאן יש ללמוד שתושבי ארץ ישראל נחשבים כלל ישראל גם אם מבחינה מספרית הם אינם רוב העם, ולכן נס שנעשה להם נחשב כנס שנעשה לכלל ישראל (על פי מרן הרב קוק זצ”ל, שו”ת משפט כהן, סי’ קמ”ד אות יד).

פרט לכך, להקמת המדינה הייתה השפעה אדירה על מצבו הכללי של עם ישראל, בשני מישורים – המישור הפיזי והמישור הרוחני: במישור הפיזי, הניצחון במלחמת השחרור השפיע לכאורה רק על היושבים בציון, אולם למעשה הוא גרם להצלת יהודים בכל מדינות העולם (ובפרט ניצולי השואה), שכעת היו יכולים לעלות לארץ ולא לנדוד ממדינה למדינה ולהישאר בגלות (וכן כתב שו”ת ישכיל עבדי, ח”ו, או”ח סי’ י’ אות ז; אם כי למעשה הורה לומר הלל בלי ברכה, מטעם אחר).

ובמישור הרוחני, אין ספק שהקמת מדינת ישראל הורידה את הכמות הנוראה של ההתבוללות המתרחשת בשאר העולם, ונוסף על כך, הקמת המדינה אפשרה הקמת מרכז רוחני אדיר בארץ שמשפיע על כל העולם כולו, וכפי שכותב הרב עובדיה יוסף (שו”ת יביע אומר, ח”ו, או”ח סי’ מ”א אות ה; אך גם הוא הורה למעשה לומר הלל בלי ברכה):

ישנם אורות גדולים שאין לנו להתעלם מהם, כי מדינת ישראל כיום היא מרכז התורה בעולם כולו, ורבבות בחורי חמד מטובי בנינו היקרים עוסקים בתורה יומם ולילה בישיבות הקדושות, והתורה מחזרת על אכסניא שלה, שאין לך תורה כתורת ארץ ישראל… ואף אצל המון העם אנו מוצאים אזן קשבת שוקקה וכמהה לשמוע תורה ודעת מפי גדולי ישראל, כחזונו הנפלא של עמוס: “הנה ימים באים נאם ה’ והשלחתי רעב בארץ לא רעב ללחם ולא צמא למים כי אם לשמוע את דברי ה’ “.

אולם נדמה שיש להוסיף על כך טענה עקרונית יותר: המשמעות של הקמת מדינת ישראל והניצחון במלחמת השחרור איננה רק בנתינת אפשרות ליהודים לגור בארץ ישראל בשקט ובשלווה. עיקר הנס הוא הקמת מלכות ישראל:

הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם ה’ וְנִגַּשׁ חוֹרֵשׁ בַּקֹּצֵר וְדֹרֵךְ עֲנָבִים בְּמֹשֵׁךְ הַזָּרַע וְהִטִּיפוּ הֶהָרִים עָסִיס וְכָל הַגְּבָעוֹת תִּתְמוֹגַגְנָה. וְשַׁבְתִּי אֶת שְׁבוּת עַמִּי יִשְׂרָאֵל וּבָנוּ עָרִים נְשַׁמּוֹת וְיָשָׁבוּ וְנָטְעוּ כְרָמִים וְשָׁתוּ אֶת יֵינָם וְעָשׂוּ גַנּוֹת וְאָכְלוּ אֶת פְּרִיהֶם. וּנְטַעְתִּים עַל אַדְמָתָם וְלֹא יִנָּתְשׁוּ עוֹד מֵעַל אַדְמָתָם אֲשֶׁר נָתַתִּי לָהֶם אָמַר ה’ אֱ-לֹהֶיךָ.

(עמוס ט’, יג-טו)

קבלת העצמאות והקמת מלכות ישראל היא הסיבה המרכזית לאמירת הלל והמשמעות העמוקה ביותר להצלה “ממוות לחיים”, ושאר הסיבות שהזכרנו – נובעות ממנה (וכן כתב בשו”ת קול מבשר, סי’ כ”א אות א). זו גם הסיבה שיום העצמאות נקבע לתאריך ה’ באייר, יום הכרזת המדינה, ולא ליום שביתת הנשק במלחמת השחרור (הרב בן ציון מאיר עוזיאל, הובא בספר הרבנות הראשית לישראל, ח”ב, עמ’ 843-842).

אף שמדינת ישראל כיום רחוקה מלהיות מדינה יהודית אידיאלית, והיא איננה שומרת תורה ומצוות, עדיין יש לומר הלל על עצם חזרת המלכות. ניתן להביא ראיה לכך מן העובדה שבזמן החשמונאים המצב הרוחני היה גרוע מאוד (בעיקר בסוף תקופת החשמונאים), ואף על פי כן הרמב”ם (הלכות חנוכה פ”ג ה”א) פוסק שאומרים הלל משום ש”חזרה מלכות לישראל יתר על מאתיים שנה”! כלומר אף שמבחינה רוחנית מאתיים השנים הללו כללו תקופות רעות מאוד, הרמב”ם כולל אותם ב”מלכות ישראל” ובסיבה שבגללה אומרים הלל בחנוכה (עיינו ידי אליהו על הרמב”ם שם). ואם בימות החנוכה כך – קל וחומר שבימינו יש לומר הלל על הקמת מלכות ישראל (עיינו שו”ת עשה לך רב, ח”ה סי’ י”ז ד”ה קביעת יום).

אנו זוכים להיות חלק מתהליך הגאולה, חלק מיסוד מלכות ה’ בעולם. הקמת מלכות ישראל מקרבת את הגאולה ומהווה נדבך חשוב בגאולת העולם כולו. וידועים דבריו המחשבתיים בעניין זה של מרן הרב קוק זצ”ל (אורות ישראל, ו’, ז):

מדינה שהיא ביסודה אידיאלית, שחקוק בהויתה תוכן האידיאלי היותר עליון… זו היא באמת היותר עליונה בסולם האושר. ומדינה זו היא מדינתנו, מדינת ישראל, יסוד כסא ד’ בעולם, שכל חפצה הוא שיהיה ד’ אחד ושמו אחד, שזהו באמת האושר היותר עליון. אמת, שאושר נשגב זה צריך הוא לביאור ארוך כדי להעלות אורו בימי חושך, אבל לא מפני זה יחדל מלהיות האושר היותר גדול.

לפיכך יש לומר הלל בברכה על הקמת מדינת ישראל, על חזרת מלכות ישראל למקומה ועל כינון כסא ה’ בעולם.

הלכה למעשה

למעשה, חלק מהפוסקים הורו לומר הלל בלי ברכה ביום העצמאות (שו”ת יביע אומר שם, על פי המאירי פסחים שם ד”ה כל יחיד, ומשום שיש להחמיר בספק ברכה לבטלה; ועיינו שם, סוף סי’ מ”ב), ויש שכתבו לאומרו דווקא אחרי התפילה (שו”ת ישכיל עבדי שם). אף הרבנות הראשית הורתה לאחר הקמת המדינה לומר הלל בלי ברכה (ראו הלכות יום העצמאות ויום ירושלים, עמ’ שמט-שנב; לנתיבות ישראל ח”ב, עמ’ קנז).

אולם פוסקים אחרים סברו שבאופן עקרוני יש לומר הלל בברכה ביום העצמאות (שו”ת קול מבשר שם; הרב חיים דוד הלוי, דת ומדינה, עמ’ 102; הרב שלמה גורן, הובא בהלכות יום העצמאות ויום ירושלים, עמ’ קמ-קמז). לאחר מלחמת ששת הימים ומלחמת יום הכיפורים (כ”ה בניסן תשל”ד) – בעקבות כיבוש ירושלים ונסי המלחמות – אף הרבנות הראשית שינתה את הוראתה בנוגע ליום העצמאות, וקבעה שיש לומר הלל בברכה.