ברכת הרב את ריבנו

Print Friendly, PDF & Email

המשנה (מגילה כא.) אומרת:

מקום שנהגו לברך – יברך, ושלא לברך – לא יברך.

הגמרא (כא:) מסבירה שמדובר על הברכה שנאמרת לאחר קריאת המגילה, ולאחר מכן מפרטת את נוסח הברכה:

לאחריה מאי מברך? ברוך אתה ה’ א-להינו מלך העולם הרב את ריבנו, והדן את דיננו, והנוקם את נקמתנו, והנפרע לנו מצרינו, והמשלם גמול לכל אויבי נפשנו, ברוך אתה ה’ הנפרע לישראל מכל צריהם. רבא אמר: הא-ל המושיע. אמר רב פפא: הלכך נימרינהו לתרוייהו: ברוך אתה ה’ הנפרע לישראל מכל צריהם הא-ל המושיע.

אם כן, ברכת “הרב את ריבנו” תלויה במנהג, ובמקום שנוהגים לברך אותה לאחר קריאת המגילה – כך יש לנהוג. למעשה, הטור (תרצב) והשולחן ערוך (שם, א; ועיין משנה ברורה ס”ק ד) כותבים שהמנהג כיום הוא לברך ברכה זו לאחר קריאת המגילה.

אופי הברכה

הראשונים דנים מהו אופי הברכה – האם זו ברכה שקשורה לקריאת המגילה (בדומה לברכות שנאמרות לפני הקריאה), או שמא זו ברכה נפרדת שקשורה לעיצומו של יום ולאו דווקא למצוות מקרא מגילה.

מדברי הריטב”א (שם ד”ה לאחריה) עולות שתי האפשרויות. אפשרות אחת שעולה מדבריו היא שברכה זו נתקנה כברכה אחרונה על קריאת המגילה (בדומה לברכה שאחרי קריאת התורה). אולם הוא כותב גם הסבר נוסף ולפיו “ברכה זו אינה על המגילה אלא ברכה של שבח על הנס” (וכן כתבו ראשונים נוספים). דהיינו, הברכה כלל לא נתקנה כברכה אחרונה על קריאת המגילה, אלא כברכת השבח על עצם הנס!

ייתכן שישנו הבדל מעשי בין השיטות: לפי האפשרות שהברכה היא ברכה אחרונה על קריאת המגילה, ברור שמי שלא קרא את המגילה לא יכול לברך ברכה זו. אולם אם מדובר בברכת השבח, אפשר לברך אותה גם ללא קריאת המגילה, וכן כתב מהר”ם בן חביב (שו”ת קול גדול, מח; ועיין בספר נוהג כצאן יוסף, פורים, א). מכל מקום למעשה, כיוון שהדבר אינו מוכרע, אין לברך “הרב את ריבנו” ללא קריאת מגילה (ברכי יוסף תרצב, ס”ק א), אך אם רוצה יכול לברך בלי שם ומלכות.

דין נוסף שייתכן שקשור למחלוקת זו הוא הפסקה בדיבור בין סיום המגילה ובין הברכה. המשנה ברורה (שער הציון ס”ק יב) כותב שאם ברכת “הרב את ריבנו” היא ברכת השבח, גם מי שדיבר בסיום הקריאה יכול לברך אותה. אך אם מדובר בברכה אחרונה על המגילה, ייתכן שמי שהפסיק בדיבור לא יכול לברך את הברכה. למעשה, כיוון שמסתבר שברכת “הרב את ריבנו” היא ברכת השבח, ניתן לברך גם אם היה הפסק בדיבור (ילקוט יוסף, פורים, תרצ”ב, כ; הרב מרדכי אליהו, מקראי קודש (הררי) ט, הערה מח; ויש אומרים שספק ברכות להקל ולא יברך – הרב שאול ישראלי, מקראי קודש שם).

ברכת “הרב את ריבנו” ביחיד

דיון נוסף שייתכן ומושפע משאלת מהות הברכה הוא האם מי שקורא את המגילה ביחידות מברך לאחר מכן “הרב את ריבנו”. הארחות חיים (מגילה ופורים, ז) כותב בשם הירושלמי שאין לברך ברכה זו אלא בעשרה. אולם רשי (מחזור ויטרי, רמה, בסופו; שו”ת רש”י, קכט; ספר האורה, סז; שיבולי הלקט, קצה) פוסק שאין צורך בעשרה לברכה זו, ואף היחיד מברך אותה אחרי קריאת המגילה.

ייתכן שהמחלוקת תלויה בהבנת אופי הברכה: אם ברכת “הרב את ריבנו” זו ברכה על המגילה, לכאורה צריך לברך אותה גם ביחיד, שכן גם היחיד מחויב בקריאת המגילה. אולם אם זו ברכה על הנס, ייתכן שנתינת שבח על הנס נתקנה רק בעשרה (בדומה לברכת הגומל, שנאמרת רק בעשרה משום שכתוב “וירוממוהו בקהל עם” (תהלים קז, לב)), ולכן אין לומר אותה ללא מניין.

להלכה פוסק הרמא (תרצב, א) שאין לברך ברכה זו אלא בעשרה, וכך דעת רוב הפוסקים (ביאור הלכה ד”ה אלא בציבור; הגרש”ז אויערבך, הליכות שלמה, מועדי השנה תשרי-אדר יט, ו; הרב עובדיה יוסף, שו”ת יביע אומר ח, או”ח נו; שו”ת יחוה דעת א, פח), וכן נוהגים האשכנזים ורוב הספרדים. ויש מן הספרדים שסוברים שיש לברך ברכה זו גם ביחיד (בן איש חי שנה ראשונה, תצוה, פורים ד; הרב מרדכי אליהו, מאמר מרדכי למועדים ולימים, עמ’ 504).

ברכת “הרב את ריבנו” בקריאה לנשים

כאשר הקריאה נעשית בפני עשר נשים, הסתפק הרב צבי פסח פרנק (מקראי קודש, פורים לה) האם יש להן דין של “ציבור” והן יכולות לברך “הרב את ריבנו”. זאת, לאור העובדה שלעניין קריאת המגילה בציבור, גם עשר נשים נחשבות “ציבור”. דעת הגרש”ז אויערבך (הליכות שלמה, תפילה כג, הערה ג והערה 14) ופוסקים נוספים (עיין שונה הלכות – תורת מועדים (קולדצקי) ב, עמ’ ת הערה ג) שעשר נשים לא יברכו ברכת “הרב את ריבנו”, מפני שיש הבדל בין קריאת המגילה, שבה המצווה היא לקרוא, והצורך בעשרה נובע מסיבה נפרדת (פרסומי ניסא), ואז עשר נשים מצטרפות, ובין ברכות השבח (כגון ברכת הגומל וברכת “הרב את ריבנו”), שבהן ההגדרה היסודית היא “ברכה בפני קהל”, ולעניין זה יש צורך דווקא בעשרה גברים.

מאידך, יש סיבה טובה מדוע אפשר לברך גם במקרה זה: עצם הדין שצריך לברך בעשרה אינו מוחלט, ויש אומרים שאין צורך בעשרה כדי לברך ברכה זו, ובנוסף יש הסוברים שגם עשר נשים נחשבות כציבור לענייני פרסומי ניסא. משום כך פוסק הרב עובדיה יוסף (שם) שאפשר לברך ברכת “הרב את ריבנו” לאחר קריאה בפני עשר נשים (ועיין עוד בשו”ת ציץ אליעזר יג, עג). למעשה, רבות נוהגות לברך לאחר קריאה לנשים שיש בה עשר נשים, ויש כאמור בסיס חשוב למנהג זה.

סיכום

בסיום קריאת המגילה מברכים את ברכת “הרב את ריבנו”. מדברי הראשונים עולות שתי אפשרויות מהו אופי הברכה: יש אומרים שזו ברכת השבח על הנס, ויש אומרים שזו ברכה אחרונה על קריאת המגילה. אם זו ברכת השבח, ייתכן שגם מי שלא קרא את המגילה יכול לומר אותה, וכמו כן מי שהפסיק בדיבור בין הקריאה והברכה יכול לומר אותה. אולם אם מדובר בברכה אחרונה על הקריאה, ברור שמי שלא קרא את המגילה לא יכול לברך אותה, וכמו כן מסתבר שמי שהפסיק בדיבור בין הקריאה והברכה, לא יכול לברך אותה, וכך נפסק להלכה (משום שספק ברכות להקל).

נפקא מינה נוספת נוגעת לאמירת הברכה ביחיד: אם מדובר בברכה אחרונה על הקריאה, גם יחיד יכול לאומרה (כיוון שאפשר לקרוא את המגילה ביחיד), וכך נוהגים חלק מן הספרדים. אך אם מדובר בברכת השבח, ייתכן שאפשר לאומרה דווקא בעשרה, וכך פוסק הרמ”א, וכן נוהגים האשכנזים ורוב הספרדים (אך יאמר את הברכה בלי שם ומלכות).

כאשר קוראים את המגילה בפני עשר נשים, לדעת הגרש”ז אויערבך אין לברך ברכת הרב את ריבנו לאחר הקריאה, אולם רבות נוהגות לברך, ויש בסיס חשוב לנוהג זה על פי פסיקת הרב עובדיה יוסף.

Print Friendly, PDF & Email
0
    0
    הספרים שלך
    סל שלך ריקחזרה לחנות
      חישוב המשלוח