ברכת שהחיינו בקריאת המגילה

Print Friendly, PDF & Email

הגמרא (מגילה כא:) אומרת שלפני קריאת המגילה מברכים שלוש ברכות: "על מקרא מגילה", "שעשה נסים לאבותינו" ו"שהחיינו", וכך נפסק בשולחן ערוך (תרצב, א). הברכה הראשונה, "על מקרא מגילה", היא ברכת המצוות. הברכה השנייה, "שעשה ניסים", ייתכן שהיא תוספת לברכת המצוות (ראו תוספות סוכה מו. ד"ה הרואה), וייתכן שהיא ברכת שבח והודאה על הנס (רמב"ן, תורת האדם, שער המיחוש – ענין הרפואה). הברכה השלישית – "שהחיינו", נאמרת על כך שהגענו לזמן מיוחד. אך על מה בדיוק נאמרת הברכה? ננסה לברר זאת דרך דיוני הראשונים על ברכת שהחיינו ביום.

האם מברכים "שהחיינו" ביום?

הראשונים נחלקו האם מברכים ברכת "שהחיינו" על קריאת המגילה ביום. לדעת התוספות (מגילה ד. ד"ה חייב), הרשב"א (שם ד"ה חייב), הרא"ש (מגילה א, ו) ועוד ראשונים יש לברך שהחיינו גם ביום. רוב הראשונים מסבירים שהטעם הוא שעיקר חובת הקריאה הוא ביום, ולכן יש לברך שהחיינו על קריאה זו. אולם בשו"ת מן השמים (טו) כותב שברכת שהחיינו שנאמרת ביום איננה קשורה לקריאת המגילה אלא היא מכוונת על מצוות היום – סעודת פורים ומשלוח מנות (ולא ממתינים לברך בסעודה "שמא יפשע מפני טרדת היום וישכח מלאמרו").

לעומתם, הרמב"ם (מגילה א, ג), היראים (רסח) והרשב"ם (הובא במרדכי מגילה, תשפא) כותבים שאין לברך שהחיינו ביום. הסוברים שאין לברך שהחיינו ביום יכולים לחלוק משתי סיבות – מצד הלכות פורים, או מצד הלכות ברכות. ייתכן שהם חולקים בהלכות פורים, ולדעתם רמת החיוב לקרוא ביום ובלילה זהה. אולם ייתכן שהם מסכימים שהקריאה ביום היא העיקרית, ויש בה תוספת ביחס לקריאת הלילה, אלא שהם חולקים בהלכות ברכות וסוברים שגם אם יש שינוי מסוים בין קריאת הלילה לקריאת היום, אין מקום לברך פעם נוספת שהחיינו, שהרי בסופו של דבר מדובר באותה מצווה (וכך הסביר הגר"א תרצב, א ד"ה וביום).

למעשה פוסק השולחן ערוך (תרצב, א) שלא לברך שהחיינו על קריאת היום, וכן מנהג רוב הספרדים (חזון עובדיה עמ' סג-סד; אך יש שמברכים – כף החיים ס"ק יג). לעומת זאת הרמ"א (שם) פוסק שיש לברך שהחיינו על קריאת היום, וכך מנהג רוב האשכנזים (משנה ברורה ס"ק א; לוח ארץ ישראל; ויש שלא מברכים – מנהג הגר"א, מעשה רב, אות רמ"ה).

השל"ה (מגילה, נר מצוה ו), המגן אברהם (ס"ק א) והמשנה ברורה (שם) כותבים שהאשכנזים המברכים שהחיינו ביום יכוונו בברכתם גם על משלוח מנות וסעודת פורים. כף החיים (ס"ק ד) כותב שהספרדים יכוונו לכך בברכת שהחיינו שבלילה (אף שאפשר לקיים מצוות אלו רק ביום).

ברכת שהחיינו על "עיצומו של יום"?

הזכרנו שני טעמים מדוע לברך שהחיינו גם ביום – הוספת רובד לקריאת המגילה, ומצוות היום. המאירי (ד. ד"ה חייב) מביא טעם נוסף:

יש שמגלגל חיוב זמן ביום מצד אחר, והוא מפני יום טוב. שלא נאמר בלילה אלא על המגילה, מה שאין כן בשאר ימים טובים, שאף אותו של לילה הוא לזכר יום טוב ולא לדבר אחר… מה שאין כן מיהא בשמחת פורים, שהרי סעודת פורים שאכלה בלילה לא יצא ידי חובתו.

כלומר, בליל הפורים מברכים שהחיינו על מקרא מגילה, ואילו ביום הפורים מברכים שהחיינו מפני שפורים הוא כיום טוב, ויש לברך עליו שהחיינו ככל שאר ימים טובים. ברכת הזמן הזו, שבימים טובים נאמרת בליל החג (מפני שקדושתם מתחילה מהלילה), נאמרת בפורים רק ביום מפני שקדושתו העיקרית של יום הפורים מתחילה מן היום ולא מן הלילה (שהרי המצוות המעשיות שבו נוהגות רק ביום), ולכן ברכת הזמן שלו היא ביום (ועיין פני יהושע מגילה ד. תוספות ד"ה חייב).

לפי שיטה זו מסתבר, שגם מי שלא יכול לקרוא את המגילה (כגון שאין לו מגילה וכדומה) צריך לברך שהחיינו על עיצומו של יום, וכך אכן כותב הנימוקי יוסף (ד. ד"ה שנאמר) בשם ספר המאורות (אולם המאירי עצמו דוחה שיטה זו). כך כותב להלכה גם היעב"ץ (מור וקציעה על הטור, תרצב), שיש לברך שהחיינו גם אם לא קוראים מגילה, משום עיצומו של יום: "ראוי לברך זמן על היום… ביחוד מפני תקפו של נס שהיה בו. וכיון דמזמן לזמן קאתי, הרי הוא לענין זה ככל מועדי ה' שמברכין עליהם זמן".

אולם המגן אברהם (תרצב, ס"ק א) כותב שמי שאין לו מגילה לא יכול לברך שהחיינו, ומשמע שאין מברכים שהחיינו על עיצומו של יום הפורים, ולמעשה הכריעו האחרונים שמי שאין לו מגילה לא יכול לברך שהחיינו על עצם היום (ברכי יוסף ס"ק א; שו"ת אגרות משה או"ח ה, כ אות ב; שו"ת יביע אומר ו, או"ח מב אות ב).

מדוע לא מברכים שהחיינו על עיצומו של יום הפורים?

בפשטות, הסיבה לכך שלא מברכים שהחיינו על עיצומו של יום הפורים היא שמעמדו נמוך ממעמדם של שאר ימים טובים, שכן הוא לא קרוי "מקרא קודש". אולם בעומק הדברים אפשר להסביר שאין כאן עדות למעמדו הנמוך יותר של פורים, אלא דווקא ביטוי לעניינו המיוחד של החג. הרב קוק (עולת ראיה א, עמ' תמ) כותב שהסיבה הפנימית לכך שבפורים אין איסור מלאכה (בניגוד לשאר ימים טובים) איננה מפני שפורים הוא בדרגה נמוכה מיום טוב, אלא מפני שבפורים אין צורך באיסורי מלאכה. איסורי המלאכה ביום טוב נועד לאפשר לנו להתנתק מעולם החול כדי להתקדש. בפורים, שבו הגאולה הגיעה בדרך טבעית, אנו מבינים שאנו מסוגלים גם לקדש את הגוף ואת החומר. ממילא, אין כל צורך להתנתק מעולם החומר וממלאכות היצירה בפורים, ואין סיבה לאסור עשיית מלאכה.

ייתכן שניתן להשליך מרעיון זה גם על ברכת שהחיינו: כאשר אנו מברכים שהחיינו אנו מציינים את הגעתנו לזמן מיוחד ששונה מכל הזמנים שסביבו. פורים הוא אמנם זמן מקודש, אולם הוא בא להראות שגם כל הזמנים שסביבו יכולים להיות מקודשים, ולכן לא מברכים על עיצומו של יום שהחיינו.

סיכום

לפני קריאת המגילה יש לברך שלוש ברכות: "על מקרא מגילה", "שעשה נסים לאבותינו" ו"שהחיינו". הראשונים נחלקו האם מברכים שהחיינו גם ביום (מפני שעיקר הקריאה ביום, מפני שביום יש מצוות נוספות או על עיצומו של יום הפורים) או שמא כיוון שכבר בירכו בלילה, אין לשוב ולברך ביום. להלכה, השולחן ערוך פוסק שאין מברכים שהחיינו ביום, וכך נוהגים רוב הספרדים (ויכוונו בברכת שהחיינו בלילה על שאר מצוות היום), אולם הרמ"א פוסק שמברכים שהחיינו ביום, וכך נוהגים רוב האשכנזים (ומכוונים בברכה זו גם על שאר מצוות היום).

אחת הסיבות האפשריות לברכת שהחיינו ביום היא משום שזו ברכה על עיצומו של יום. לאור זאת יש שכתבו שגם מי שאינו יכול לשמוע את קריאת המגילה יברך שהחיינו, אולם למעשה הכריעו האחרונים שמי שאינו יכול לשמוע את קריאת המגילה לא יברך שהחיינו על עיצומו של יום הפורים.

 

Print Friendly, PDF & Email
0
    0
    הספרים שלך
    סל שלך ריקחזרה לחנות
      חישוב המשלוח