מדורה שיוצאים בה ידי חובה…

ילדים מסתובבים בחוצות העיר או היישוב בכדי לחפש עצים למדורה. האם הם רגישים לאיסור גזל? האם הם שמים לב שמשטח עץ שהם לוקחים אולי משמש לבנייה? האם הם שמים לב שגזע עץ שהם לוקחים אולי משמש כקישוט או כמעין גדר? האם הם שמים לב שעצים שהם לוקחים אולי נאספו כבר על ידי מישהו אחר עבור המדורה שלו?

חומרת איסור גזל

נחדד כמה נקודות באיסור גזל. ראשית, נציין שחומרת איסור גזל היא כמובן מן התורה, ואדם חייב להחזיר את הגזל, ואפילו אם איננו קיים כבר, צריך לשלם את דמיו. כך כותב הרמב”ם (הלכות גזלה ואבדה, פ”א, ה”א):

כל הגוזל את חבירו שוה פרוטה עובר בלא תעשה שנ’ (ויקרא י”ט י”א) ‘לא תגזול’, ואין לוקין על לאו זה שהרי הכתוב נתקו לעשה שאם גזל חייב להחזיר שנ’ (ויקרא ה’ כ”ג) ‘והשיב את הגזלה אשר גזל’ זו מצות עשה, ואפילו שרף הגזלה אינו לוקה שהרי הוא חייב לשלם דמיה וכל לאו שניתן לתשלומין אין לוקין עליו.

הרמב”ם כותב שאם גוזל מעל שווה פרוטה, עובר באיסור גזל, אך אינו מקבל מלקות, כיוון שחייב להחזיר את הגזל. ואפילו שרף את הגזלה (במדורת ל”ג בעומר…) חייב לשלם את דמי העצים.

גזל – גם בפחות משווה פרוטה!

שנית, גזל קיים גם בפחות משווה פרוטה. כך כותב הרמב”ם שם בהמשך (ה”ב):

ואסור לגזול כל שהוא דין תורה…

אם גם איסור פחות משווה פרוטה הוא מן התורה, מדוע לא כתב זאת הרמב”ם בהלכה הקודמת? דבר זה מתבאר בדברי הרמב”ם בהמשך בהלכה ו:

הגוזל פחות משוה פרוטה אע”פ שעבר אינו בתורת השב גזלה…

כלומר, גזל פחות משווה פרוטה גם הוא אסור מן התורה (אמנם, עיין בגמרא בסנהדרין נז. וברש”י שם ד”ה צערא בשעתא), אולם, אי אפשר לתקן את האיסור על ידי השבת הגזלה בחזרה (יש מקום לדון הרבה בדברי הרמב”ם הללו. עיין בנו”כ שם ובתוס’ יו”ט, ב”ק ט’, ו).

גזל הגוי

שלישית, ישנו איסור גזל גם מגוי (ב”ק קיג:; רמב”ם שם ה”ב):

אפילו גוי עובד עבודה זרה אסור לגזלו או לעשקו, ואם גזלו או עשקו יחזיר.

“אבל הוא בטוח מרשה…”

מה הדין אם בטוחים שהאדם מסכים שניקח דבר מסויים? מדברי התוס’ בב”מ (כב.) עולה שיש איסור גזילה גם באופן זה (וכך הכריע גם בשו”ע הרב, הלכות מציאה א’). אמנם, הש”ך (שנ”ח, ס”ק א) כותב שבמקרה כזה צריך להיות מותר לקחת כאשר ידוע בוודאות שהאדם יתרצה לבסוף, כשיידע מכך. אמנם, כמובן שגם לשיטתו אם ניתן להיכנס לבית ולהשיג את הבעלים ולשאול אותם, יש לעשות זאת. הגרשז”א (הליכות שלמה, תפילה, פרק י”ט, י, עמ’ רלז) סבור שכאשר מדובר על הנאות שאין בהן כילוי, ניתן לסמוך למעשה על הש”ך, אך אין לסמוך על כך בהנאות שיש בהן כילוי, כגון אכילה וכד’ (וצ”ב האם ניתן בכל זאת להקל כשכילוי הוא חסר משמעות, כגון שימוש בעט). למעשה, אין לקחת אפילו עץ קטן בלי רשות (אלא אם כן לוקחים ממקום שהוא בוודאות מקום הפקר), כיוון שלרוב הפוסקים אין לקחת שום דבר בלי רשות, כיוון שייתכן שאף שלדעת הילד דבר זה הוא חסר ערך (פרט למדורה!), לפי הבעלים זהו גזע מאוד משמעותי.

לסיכום

  • מדורת ל”ג בעומר צריכה להיות נקייה מאיסור גזל, ולכן אין לקחת עצים, אפילו כאלו שנראים חסרי ערך, ממקום פרטי, ויש להיזהר שלא לקחת ממקומות של בנייה וכדומה.
  • ניתן לקחת רק לאחר קבלת רשות, או לקחת ממקום שהוא הפקר ברור.
  • צריך להיזהר שלא לקחת עצים שנאספו על ידי ילדים אחרים.
  • צריך להיזהר גם שלא להבעיר את המדורה במקום שיכול לפגוע ברכוש כלשהו, או על כביש ציבורי, אלא במקום מתאים, שאיננו משחית דבר.
  • פרט לכך, המדורה צריכה להיות בעלת תוכן ומשמעות; מדורה שאין בה בעיות של צניעות.
  • צריך לדאוג לכך שאש המדורה לא תהיה חלילה אש של איסורים, אש מזיקה, אש השורפת גבולות טובים, אלא להיפך, מדורה שיכולה לקדם ולחמם את לבנו, להוציא מאיתנו אור טוב ונעים, אור מחמם ואוהב, לנו וכל הסובבים אותנו.