שאלה

שלום הרב, האם צריך לבדוק ביצים מחשש שנמצא בהן דם? ואם מצאתי דם, האם עלי לזרוק את הביצה?

תשובה

כדי להבין כיצד ייתכן שיהיה דם בתוך הביצה, נסביר בקצרה את תהליך היווצרותה:[1] תא הביצה, שממנו מתפתח העובר, הוא החלמון (החלבון והקליפה הם המעטפת). לאחר שהביצית מופרית מתחיל תהליך של התרקמות האפרוח, שנפסק עם הטלת הביצה ומתחדש רק עם הספקת חום, בעת הדגירה. חימום הביצה על ידי דגירה מחדש את התפתחות העובר. מציאות דם על החלמון בביצה כזו מעיד על תחילת התהוות האפרוח, ובלשון ההלכה: ריקום האפרוח. אם כן, הדם בביצה נובע מתחילת היווצרות של אפרוח בביצה זו.

אכילת דם ביצים

התורה אוסרת לאכול דם (ויקרא ז’, כו-כז). אך הגמרא (כריתות כ:) אומרת שיש סוגי דם שונים שמותר לאכול, ואחד מהם הוא “דם ביצים”:

תנו רבנן: “כל דם לא תאכלו” – שומע אני אפילו… דם ביצים? … תלמוד לומר: “לעוף ולבהמה”, מה עוף ובהמה מיוחדין… שהן מין בשר… אוציא דם ביצים – שאין מין בשר.

כלומר, מותר לאכול דם ביצים משום שרק דם שהוא “מין בשר” נאסר באכילה, ודם ביצים אינו “מין בשר”. על איזה דם מדובר?

לדעת התוספות (חולין סד: ד”ה והוא שנמצא, בתירוץ א’), התורה התכוונה לדם הנובע מריקום האפרוח, ואין זה “מין בשר” מפני שעדיין אין כאן אפרוח (הוא עוד לא בעל חיים), ולכן דם זה מותר מדאורייתא. אך גם לפי דעה זו נאסר הדם הזה מדרבנן (משום מראית עין (ר”ן חולין כב. באלפס)).

אולם לדעת רש”י (על פי התוספות שם בתירוץ ב’), הדם שממנו מתרקם האפרוח נחשב “מין בשר” ואסור לאכול אותו מן התורה (בהמשך נסביר כיצד הוא מבאר את הגמרא).

להלכה פוסק השולחן ערוך (יו”ד ס”ו, ב-ג) שדם הנובע מריקום האפרוח אסור באכילה מן התורה, ואם נמצא דם כזה אסור לאכול את הביצה כולה. לדעת השולחן ערוך (שם) רק דם הנמצא על החלמון (או על הקשר שבין החלבון לחלמון) אוסר את הביצה, וכך נוהגים הספרדים. לפי ההסבר שהובא לעיל הטעם לכך מובן: האפרוח נוצר מהחלמון, ולכן רק דם שנמצא על החלמון יכול להיות “ריקום אפרוח”. אולם הרמ”א (שם) כותב שנהגו לאסור גם דם הנמצא על החלבון, וכך נוהגים האשכנזים (וכך נוהגים גם חלק מהספרדים, על פי הבן איש חי (טהרות (מצורע), שנה שנייה, אות ה)). מעיקר הדין לא צריך לבדוק האם יש דם בביצה (ורק אם מוצאים דם היא אסורה), ולכן מותר לאכול ביצה קשה, אך לכתחילה נוהגים לבדוק (שולחן ערוך ורמ”א שם, ח).

ביצים לא מופרות

אם אכן דם שנמצא בביצה מופרית אסור באכילה, על איזה דם נאמר בגמרא שהוא מותר באכילה? הגמרא (חולין סד:) אומרת שמותר לאכול “ביצים מוזרות”, ואם נמצא עליהן מעט דם “זורק את הדם ואוכל את השאר”. מהן ביצים המוזרות? מבאר רש”י (ד”ה ביצים): “שאינן של זכר ואין אפרוח קלוט בהם לעולם”.

כלומר, אלו ביצים שלא הופרו על ידי תרנגול זכר. תרנגולות מטילות ביצים גם אם הן לא מופרות על ידי זכר, אך במקרה זה לא יכול להתפתח מהן אפרוח גם אם התרנגולת תדגור עליהם הרבה זמן. לכן דם של ביצים אלה, שאינו נובע מריקום אפרוח, הוא בוודאי מותר מהתורה (ולדם זה התייחסה הגמרא בכריתות שבה פתחנו). הסיבה שבכל זאת זורקים את הדם היא גזרת חז”ל משום מראית עין, שלא ייראה שהאדם אוכל דם (לבוש שם, ז), אך אין צורך לזרוק את הביצה כולה, וכך נפסק בשולחן ערוך (שם, ז).

כיצד נדע אם הביצה שבידנו היא ביצה מופרית? הגמרא (ביצה ז.) אומרת שאם אין סיכוי שיגיע תרנגול לקירבת התרנגולות, כלומר שבכל הסביבה הקרובה אין תרנגול כלל, אפשר להיות בטוחים שהביצה היא אינה מופרית.

הביצים בימינו

ראינו אם כן שאם נמצא דם בביצה מופרית אסור לאכול אותו מן התורה ויש לזרוק את הביצה כולה (לפי השולחן ערוך, רק אם הדם נמצא בחלמון). אם נמצא דם בביצה לא מופרית, מותר לאכול את הביצה (אך צריך לזרוק את הדם).

כיום רוב הביצים העומדות למכירה הן לא מופרות, ולכן לכאורה יש מקום להקל בהן. ונחלקו בדבר הרב פיינשטיין והרב עובדיה יוסף. לדעת הרב פיינשטיין (שו”ת אג”מ, יו”ד, ח”א, סימן ל”ו), לפעמים מתערבות כמה ביצים מופרות בין הביצים המשווקות, אך בכל זאת הן מיעוט. לכן מעיקר הדין אפשר לסמוך שהביצה אינה מופרית, ואם נמצא בה דם זורקים את הדם ומותר לאכול את הביצה. אך מכיוון שביצה היא דבר זול אין בכך הפסד גדול, לדעתו ראוי להחמיר ולזרוק ביצה עם דם, מפני שיש חשש (אמנם קטן מאוד) שהיא מופרית.

אולם הרב עובדיה יוסף (שו”ת יחוה דעת, ח”ג, סימן נ”ז) סובר אחרת שכיוון שרוב גדול של הביצים אינן מופרות, “כל דפריש מרובא פריש” ואפשר לסמוך על כך שהביצה לא מופרית. בנוסף, באמריקה הביצים זולות ולכן הרב פיינשטיין החמיר, אולם בארץ הביצים יקרות יותר ויש הפסד בזריקתן:

בזמנינו שבכל הקיבוצים והמשקים סוגרים את התרנגולות בלולים במשך זמן רב, ואין במחיצתן תרנגול זכר, בודאי שלכל הדעות אין לחוש לזה, וביצה שנמצא בה דם, זורק את הדם ואוכל את הביצה… ובמקומינו שעל פי הרוב הביצה נחשבת להפסד, יש לסמוך על עיקר הדין, לזרוק את הדם ולאכול את השאר.

הלכה למעשה       

המציאות כיום (במדינת ישראל ובשאר המדינות המתוקנות) היא שכמעט ואין בשוק ביצים מופרות, משום שאין שום כדאיות כלכלית לכך שיהיה זכר בלול התרנגולות, ומשום שיש עדיפות בריאותית לביצים בלתי מופרות, ואסור לשווק ביצים מופרות.

דבר זה נכון בוודאי ביחס לביצים של תנובה וכדומה, אבל גם ביחס לביצי חופש או ביצים אורגניות. גם ביצי חופש גדלות בלולים שיש בהם תרנגולות בלבד, אלא שנותנים להן שטח גדול ולא כולאים אותן בכלובים, בגלל צער בעלי חיים ומסיבות נוספות. גם ביצים אורגניות הן ביצים לא מופרות.

בנוסף, מבחינה מציאותית בביצים לבנות כמעט ולא מוצאים דם. בביצים חומות, מציאת דם שכיחה יותר (אם כי גם בהן מדובר במיעוט קטן ביותר, פחות ממיעוט השכיח), אך גם ‘דם’ זה איננו תוצאה של ריקום האפרוח והוא אסור רק משום “מראית עין” (ולכן צריך רק לזרוק אותו).

לכן למעשה מעיקר הדין אנו מתייחסים לביצים כיום כביצים המוזרות. לאור זאת, עקרונית כלל לא צריך לבדוק ביצים, שהרי אין איסור ממשי בדם שבהן, וכל האיסור הוא משום “מראית עין”. עם זאת, רבים נוהגים לבדוק את הביצים, אולי כדי לשמר את המנהג, או מחשש שמא יהיו פעם במקום שיש בו ביצים מופרות, או אולי מזהירות רחוקה לביצה מופרית (למרות שמבחינה הלכתית לא צריך לחוש לכך). בכל אופן, לכל הדעות, אם לא בדקו את הביצים וכבר עירבבו אותן בתבשיל וכדומה – מותר לאכלן.

מי שבדק את הביצה ומצא דם – אם הדם בחלבון ניתן להוציא את הדם ולאכול את הביצה (גם לפי האשכנזים, כי גם בביצים מופרות זוהי חומרה בלבד). אם הדם בחלמון, אזי אם יש ספק אם זהו דם או צבע חום וכדומה ניתן להוציא את הדם ולאכול את הביצה. אם יש דם ברור בחלמון, אזי מצד הדין ניתן להוציא את הדם ולאכול את הביצה, אולם רבים נוהגים לזרוק את הביצה (מחשש רחוק שזו ביצה מופרית שהתערבבה עם הביצים המוזרות, או כדי לשמר את הדין המקורי, למרות שאין בכך חיוב הלכתי).[2]

ברכת ה’ עליכם,

הרב יוסף צבי רימון

______

[1] תודה לאשתי שרון הי”ו שהייתה שותפה בכתיבת התשובה.

[2] כמובן שהמציאות יכולה להשתנות ממקום למקום ומזמן לזמן, וצריך לבדוק האם המציאות תואמת לדברים שכתובים כאן. במדינות שבהן יש שכיחות גדולה יותר של ביצים מופרות, הרי שלספרדים יש לזרוק את הביצה אם הדם נמצא בחלמון, אך אם הוא נמצא בחלבון, די לזרוק את הדם, ואילו אשכנזים זורקים את הביצה בכל מקרה (וכך יש לנהוג גם אם לא בטוחים האם הביצה שלפנינו מופרית או לא).