שאלה
שלום הרב, האם במניין שמתקיים באופן קבוע ברחוב בתקופת הקורונה ניתן להדליק נרות בברכה בין מנחה לערבית (כאשר הדבר מתאפשר מבחינה טכנית)? האם יש הבדל בין מניין שיש לו מקום תפילה מסודר (כגון סככה וכדומה) למקום פתוח לגמרי?
תשובה
בגמרא לא הוזכרה הדלקת נרות בבית הכנסת, ואף לא בדברי הרי”ף או הרמב”ם. בתשובות הגאונים (תשובות הגאונים החדשות, עמנואל (אופק), סימן קע”ז) מוזכר מנהג להדליק נרות בבית הכנסת, אך לא נראה שזו תקנה של הגאונים אלא תיאור מנהג בלבד, ללא הסבר. יש ראשונים שהזכירו מנהג זה והתנגדו לו (שיבולי הלקט ענין חנוכה, סימן קפ”ה).
עם זאת, ראשונים רבים ציינו את המנהג להדליק בבית הכנסת בברכה כמנהג מקובל, וכך נפסק להלכה בשולחן ערוך (תרע”א, ז), ואף אנחנו נוהגים למעשה להדליק ולברך בבית הכנסת.
טעם ההדלקה בבית הכנסת
מהו טעם ההדלקה בבית הכנסת? הטעם המרכזי המובא בראשונים להדלקה זו הוא משום פרסומי ניסא. כך לדוגמה כותב המאירי (שם):
וזה שנהגו להדליקה בבית הכנסת, עיקר הענין משום פרסומי ניסא, ולא לכונה אחרת.
הסבר נוסף, המהווה מעין הרחבה להסבר הראשון, הוא שרצו לדמות הדלקה זו לנס שהתרחש בבית המקדש ובאופן זה לפרסם את הנס. וכך כותב ספר המנהיג (הלכות חנוכה, סימן קמ”ח, עמ’ תקלא):
ויראה לי דאין חיובא בבית הכנסת להדליק נר חנוכה כי אם בבית שאדם דר בו… אלא נהגו כך שהנס בא במקדש, בית עולמים, ועושים כמו כן במקדש מעט בגולה לפרסם הנס שכולם מתקבצים בו.
טעם שלישי כתב הארחות חיים (ח”א, חנוכה, יז; וכן בכלבו, סימן מ”ד), והוא שההדלקה בבית הכנסת נועדה להוציא ידי חובה את מי שאינו בקי בהדלקה (אם כי לדעת רוב הראשונים גם מי שלא בקי לא יוצא ידי חובה בהדלקה זו).
נפקא מינות
יש נפקא מינות רבות בין הטעמים. לדוגמה: אם הטעם הוא פרסומי ניסא ציבורי, ייתכן שלא תיקנו להדליק אלא בנוכחות ציבור, דהיינו עשרה אנשים (וכן דעת היעב”ץ, מור וקציעה תרע”א). אולם אם ההדלקה נועדה לדמות את הדלקת המנורה במקדש או להוציא ידי חובה את מי שאינו יודע להדליק, ייתכן שניתן להדליק גם אם אין עשרה, כי סוף סוף יש “בית כנסת” ויש אנשים הזקוקים לכך שיוציאו אותם ידי חובה (וכן העלה למעשה הביאור הלכה (ד”ה ויש), שאם אין אפשרות לקבץ עשרה אפשר להדליק גם ללא עשרה).
נפקא מינה נוספת היא מקום הנחת הנרות בבית הכנסת. אם ההדלקה נועדה להוציא ידי חובה את מי שלא מדליק בעצמו, מסתבר שצריך להדליק את הנרות כמו בבית, כלומר בסמוך לפתח (וכן כתב הכלבו שם). אם ההדלקה נועדה בעיקר לשם פרסומי ניסא, מסתבר שההדלקה צריכה להיות במקום הכי בולט בבית הכנסת, כגון ליד ארון הקודש (שו”ת מהר”ם מרוטנבורג, פראג, סימן ס”ו). אם ההדלקה נועדה לדמות את הדלקת המנורה במקדש, מסתבר שכשם המנורה הייתה בצד דרום, כך גם נרות חנוכה צריכים להיות בדרום, וכך כתבו רבים (ספר המנהגים (טירנא), חנוכה; דרכי משה שם; תרומת הדשן, סימן ק”ד, טור תרע”א, בשם הסמ”ק), וכך כותב השולחן ערוך (תרע”א, ז), וזהו המנהג המקובל ברוב המקומות.
הדלקה באירועים ציבוריים
כדי להכריע בשאלה אם להדליק במנייני רחוב, עלינו לבחון אם בהדלקה זו מתקיימים הטעמים השונים. באופן פשוט, אם ההדלקה נועדה לדמות את הדלקת המנורה במקדש הרי שהדלקה זו אפשרית רק בבית הכנסת. אם המטרה היא להוציא ידי חובה את מי שאינו מדליק, מסתבר שיש צורך במבנה ואולי אף בזיקה אל המבנה, אולם ייתכן שאפשר לצאת ידי חובה באופן זה (עיין בהרחבה בספרי, הלכה ממקורה – חנוכה, עמ’ 155 והלאה). אם ההדלקה נועדה בעיקר לשם פרסומי ניסא, ייתכן שגם במניין קבוע ניתן להדליק.
מקרה דומה שבו מתקיים רק הטעם של פרסומי ניסא הוא הדלקה באירועים ציבוריים. פוסקים רבים סוברים שהטעם העיקרי להדלקה בבית הכנסת הוא הדמיון להדלקת המנורה (שזהו הטעם שהובא בשולחן ערוך להלכה), ולכן ניתן להדליק בברכה דווקא בבית הכנסת ולא במקומות ציבוריים אחרים.[1]
אולם פוסקים אחרים מתירים להדליק בברכה באירועים ציבוריים, משום שלדעתם היסוד העיקרי שעליו מושתתת ההדלקה בבית הכנסת, הוא “פרסום הנס” (כך נוהגים בחסידות חב”ד). אך גם הפוסקים שכתבו שהמדליק בברכה באירוע ציבורי יש לו על מה לסמוך, כתבו זאת דווקא בתנאים מסוימים, כגון שמדובר במקום המיועד לרבים ולא בהתכנסות חד פעמית (שו”ת אז נדברו, ח”ו, סימן ע”ה), או שהתפללו שם ערבית (שו”ת יביע אומר, ח”ז, או”ח, סימן נ”ז אות ו; הרב מרדכי אליהו, הובא במקראי קודש (הררי), י’, הערה כג).
הדלקה במנייני רחוב
האם ניתן לדמות בין המקרים? מחד, ייתכן שכיוון שמדובר בהתכנסות קבועה במקום מסוים המיועד לרבים, ובפרט אם יש סככה וכדומה שתחתיה מתפללים, ניתן יהיה להדליק באותו מקום. באופן זה ייתכן שיש אפילו יתרון למציאות הקורונה, כיוון שהמתפללים מתכנסים במקום זה במשך הרבה יותר משלושים יום, ויש בכך קביעות.[2] יתרון נוסף הוא שלדעת הגרי”ד סולובייצ’יק (נפש הרב עמ’ רכא), הדלקה בבית הכנסת אפשרית משום שהציבור שמתאסף להתפלל מוגדר “ציבור”, והגדרה זו קיימת בין מנחה לערבית (זאת בניגוד לאנשים שהתכנסו לשם אירוע כלשהו, שאינם מוגדרים “ציבור” כי אין תפילה שמצרפת אותם ליחידה אחת). במקרה שלנו, ההתכנסות היא לשם תפילה, והיא טובה מאירועים שבהם ההתכנסות איננה לשם תפילה (למרות שייתכן גם שם, שאם מתפללים הרי זו התכנסות לשם תפילה).
מאידך, יש חיסרון במנייני הרחוב. גם הפוסקים שהתירו להדליק בברכה באירועים ציבוריים הסתמכו על כך שמן הסתם בכל אירוע ציבורי גדול יש לפחות אדם אחד שלא ידליק בעצמו, ושההדלקה נעשית בתוך מבנה. טעמים אלו לא שייכים במנייני רחוב, שבהם מן הסתם כל המשתתפים במניין ידליקו נרות בעצמם בביתם (ועובר ושב שרק רואה את הנרות, בוודאי לא יוצא בהם ידי חובה), וההדלקה נעשית בשטח פתוח. ועוד יש להוסיף, שפעמים רבות במנייני רחוב גם הטעם של פרסומי ניסא לא מתקיים, כיוון שאנשים לא נשארים במקום ההדלקה בין מנחה לערבית ולא אחרי ערבית, ובנוסף, מבחינה טכנית פעמים רבות הדלקה במנייני רחוב דורשת התארגנות נוספת (מציאת בלי רוח, אקווריום וכדומה).
הלכה למעשה
לכן, למעשה נראה שיש לנהוג באופן הבא:
- אם המניין מתקיים בפתח בניין, רצוי שאחד מדיירי הבניין ידליק בברכה בפתח הבניין את הנרות שלו (גם אם בדרך כלל הוא לא נוהג כך אלא מדליק בחלון או בפתח הבית), וכך תתקיים גם ההדלקה הציבורית.
- אם אין בניין סמוך, אבל המניין מתקיים במקום קבוע ומסודר תחת סככה, ויש אנשים שנשארים במקום בין מנחה לערבית ומעט אחרי ערבית, יש מקום להדליק בברכה (אך גם במקרה זה עדיף להדליק בלי ברכה).
- אם המניין מתקיים בשטח פתוח לחלוטין, לא ידליקו בו נרות (ואם רוצים ניתן להדליק בלי ברכה).
[1] הגרש”ז אויערבך, הובא בשו”ת אז נדברו, ח”ו, סימן ע”ה; הרב ואזנר, מצוות נר איש וביתו, פרק ב’, הערה מב; שו”ת מנחת יצחק, ח”ו, סימן ס”ה אות ג; שו”ת ציץ אליעזר, חט”ו, סימן ל’, ועוד פוסקים רבים.
[2] עיין בכך בדברי מו”ר הרב ליכטנשטיין זצ”ל, הדלקת נרות חנוכה לחיילים ולמטיילים, עלון שבות 84, ובמנחת אביב עמ’ 585.