הזכרת יציאת מצרים בליל הסדר

Print Friendly, PDF & Email

בליל הסדר ישנה מצווה מיוחדת לספר ביציאת מצרים (שמות י”ג, ח):

וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמֹר בַּעֲבוּר זֶה עָשָׂה ה’ לִי בְּצֵאתִי מִמִּצְרָיִם.

אולם, למעשה ישנה מצווה לזכור את יציאת מצרים בכל יום ובכל ערב, כפי שנלמד מהפסוק “למען תזכֹּר את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך” (דברים ט”ז, ג), וכפי שאומרת המשנה בברכות (פ”א מ”ה), הנזכרת גם בהגדה: “מזכירין יציאת מצרים בלילות”.

אם כך, נשאלת השאלה מה מיוחד בליל הסדר – הרי ממילא בכל ערב קיימת מצווה זו של זכירת יציאת מצרים!

 

זכירה וסיפור

שאלה זו שאל בעל מנחת חינוך (כ”א, א):

והנה לכאורה צריך עיון… מהי מעליותא דליל זה מכל הלילות? הא מצוה להזכיר יציאת מצרים בכל יום ובכל לילה!

המנחת חינוך מציע כמה תשובות לשאלה זו. אחת מהן היא, שבכל לילה יש מצווה להזכיר לעצמו, ואילו בליל הסדר יש מצווה לספר לבנו:

אפשר לומר, דתמיד המצוה להזכיר בפני עצמו ולא להגיד לבנו, וכאן המצוה לספר לבנו, אבל אם אין עמו אחֵר, המצוה להזכיר בעצמו שוה לשאר הלילות.

לאור זאת הוא מחדש, שאדם הנמצא לבדו אינו יכול לקיים את המצווה המיוחדת של סיפור יציאת מצרים בליל הסדר.

 

תשובת ר’ חיים מבריסק

ר’ חיים מבריסק (חידושיו על הש”ס, סימן מ’) הציע כמה תשובות נוספות:

ונראה לומר, שיש ג’ חילוקים בין המצוה של זכירת יציאת מצרים להמצוה של סיפור יציאת מצרים:

א. לקיים מצוות זכירה אין צריך להזכיר אלא לעצמו, אבל בסיפור יציאת מצרים המצוה היא לספר לאחר דרך שאלה ותשובה, כדכתיב ‘והיה כי ישאלך בנך’… הבן שואל ‘מה נשתנה’, והאב משיב ‘עבדים היינו’…

ב. בסיפור צריך המספר להתחיל בגנות ולסיים בשבח, ולקיים מצוות זכירה סגי (=די) בזכירת יציאת מצרים לחוד.

ג. מצוה לספר טעמי המצוות של אותו לילה, כמו שאמרנו: ‘רבן גמליאל היה אומר – כל שלא אמר שלושה דברים אלו בפסח לא יצא ידי חובתו, ואלו הן פסח, מצה ומרור…’.

תשובתו הראשונה היא, שבליל הסדר יש לספר בצורה מיוחדת של שאלה ותשובה (כמו שעושים ב”מה נשתנה”, שהבן שואל והאב עונה), שכן נאמר “כי ישאלך בנך”.

תשובה נוספת שמציע ר’ חיים היא, שבכל השנה צריך רק לומר את התוצאה, שיצאנו ממצרים, ואילו בליל הסדר יש עניין לספר גם על התהליך: עבדים היינו לפרעה במצרים, ויוציאנו ה’ אלהינו משם. צריך להזכיר הן את הקושי והרע, הן את ההצלה.

תשובתו השלישית היא, שבליל הסדר ישנה מצווה מיוחדת לספר דרך מצוות הלילה: פסח, מצה ומרור. ייתכן שהמצווה היא לספר את סיפור יציאת מצרים, ואז לקיים את מצוות הלילה כחלק מהסיפור. כלומר, אין כאן מצוות נפרדות ממש: סיפור יציאת מצרים ומצוות הלילה. יש כאן מצוות השזורות זו בזו: צריך לספר את סיפור יציאת מצרים, וכחלק מהסיפור אוכלים מצה ומרור.

 

לספר כדי להודות

הרב סולובייצ’יק (שעורים לזכר אבא מרי, ח”א, עמ’ ב, הערה 4) ביאר בדרך אחרת:

חובת זכירה אינה מטילה על האדם חיוב אמירת שבח והודאה, ומצוַות סיפור מחייבתו לא רק לספר את הנפלאות והנסים שעשה לנו, אלא גם לשבח ולהודות – ‘לפיכך אנחנו חייבים להודות ולהלל’ וכו’, וזהו יסודה של חובת הלל בלילי פסחים.

לדבריו המיוחד בליל הסדר הוא, שאיננו מסתפקים בסיפור יציאת מצרים, אלא סיפור זה אמור להביא אותנו להודות לה’ על הנסים שעשה לנו. בכל ערב אנו רק מזכירים את יציאת מצרים. בליל הסדר, הסיפור של יציאת מצרים אמור להביא אותנו להודות על ההצלה המדהימה.

ייתכן שזו גם כוונת הרמב”ם בספר המצוות (עשה קנ”ז), שכותב שככל שאדם ירבה בסיפור יציאת מצרים “ובהודות לו ית’ על מה שגמלנו מחסדיו – יהיה יותר טוב”.

 

“כאילו הוא יצא ממצרים”

ייתכן להציע תשובה נוספת: בכל לילה מספרים על העבר, ואילו בליל הסדר צריך לחוות את הסיפור כאילו הוא מתרחש עתה, “כאילו הוא יצא ממצרים” (על פי מהר”ל, גבורות ה’, פרק ס”ב). הרמב”ם (פ”ז ה”ו) אף גרס “חייב אדם להראות את עצמו כאילו הוא בעצמו יצא עתה משעבוד מצרים”. ואם כך, כיוון שכעת יוצאים אנו מן השעבוד, הרי שהסיפור ממחיש את היציאה שלנו, וממילא צריכה לבוא יחד עמו הודאה שלנו על יציאתנו לחירות.

בכל ערב מתאר האדם את יציאת מצרים שאירעה לאבותינו, ואילו בליל הסדר צריך האדם לתאר את יציאת מצרים שאירעה לו עצמו. האדם צריך לחוש כאילו כעת הוא יוצא ממצרים, כאילו כעת הוא הופך לבן חורין. ממילא, סיפור זה צריך להביא אותו להודאה על הנס הגדול שנעשה לו כעת.

ניתן להעמיק עוד בביאור זה, וכך לתת עומק מיוחד לליל הסדר. האם ליל הסדר הוא לילה של לימוד היסטוריה? ברור שלא. בעל ההגדה שולל זאת באומרו: “ואפילו כולנו חכמים, כולנו נבונים, כולנו יודעים את התורה, מצוה עלינו לספר ביציאת מצרים”. גם החכם, גם מי שיודע את כל ההיסטוריה על בוריה, צריך לספר ביציאת מצרים בליל הסדר. מדוע? מכאן ניתן להסיק, שהעיסוק ביציאת מצרים לא אמור רק להוסיף לנו ידע, אלא גם להשפיע עלינו ולאפשר לנו להתחבר לתחושת החירות המיוחדת.

 

זמן של חירות

ננסה לבאר יותר את הדברים. אנו חוגגים את ליל הסדר, כיוון שזהו הלילה שבו הייתה יציאת מצרים, שבו יצאנו לחירות. אולם, אין זו רק נקודת ציון היסטורית. יש כאן משהו עמוק הרבה יותר. הרמח”ל מבאר (דרך ה’, חלק ד’, פרק ז’, פסקה ו), שבכל אחד מן המועדים נמצא העולם במעין אותה הארה והשראה שהיו בזמן האירוע שכונן את אותו מועד. כך מבאר גם הרב קוק (עולת ראיה, ח”א, עמ’ לט-מ), שלא זו בלבד שאותו אור מיוחד שהיה בזמן יציאת מצרים חוזר ומתגלה בכל שנה, אלא שזמן זה הוכן מראש מבריאת העולם כדי שיציאת מצרים תתרחש בו (כך מבואר גם בגמרא (ראש השנה יא:): “‘ליל שימורים הוא לה’ ‘ – לילה המשומר ובא מששת ימי בראשית”.

משמעות הדבר היא, שכשם שבנקודת בריאת העולם בתשרי (לסוברים שהעולם נברא בתשרי) ישנה נקודה משמעותית שחוזרת בכל שנה בראש השנה, כך גם הקב”ה ברא מלכתחילה את ליל ט”ו בניסן כנקודה המשפיעה והיוצרת את חירות העולם. בלילה זה, בכל שנה, מתעורר כוח החירות בעולם, הכוח לחזור לעצמיות הטבעית שלנו, הכוח לתקן עולם במלכות ש-די, הכוח לעקור רשע מן העולם, הכוח למלא את השליחות המיוחדת של הקב”ה בעולם.

ליל הסדר הוא לילה מיוחד לא רק מפני שעם ישראל יצא אז ממצרים. עם ישראל יצא ממצרים דווקא בזמן זה, כיוון שהקב”ה יצר מלכתחילה את הזמן הזה כזמן שיש בו התעוררות מיוחדת של חירות.

אם כך, כשאנו חוגגים את ליל הסדר, אנו מספרים ביציאת מצרים, מספרים על כל אשר אירע במצרים ועל הנסים שהקב”ה עשה עמנו, ותוך כדי הסיפורים הללו מתעורר בנו כוח החירות המיוחד, כוח החירות המתעורר בזמן זה של השנה, כוח המתעורר בנו בעקבות החירות שהעניקה לנו יציאת מצרים. אנו מקבלים כוחות חדשים לחירות חדשה ההולכת ומתגלה בזמן זה בכל שנה ושנה. אנו מקבלים כוחות חדשים כעם שזכה לממש את חירותו ביום זה, על ידי מלך החירות, מלך מלכי המלכים בכבודו ובעצמו.

בליל הסדר אנו נמצאים אפוא בנקודת החירות, נקודת התעוררות החירות, ולכן נדרש סיפור, חוויה, הרגשה כאילו יצאנו גם אנו ממצרים, גם מכוח חירות מצרים וגם מכוח נקודת זמן החירות. בזכות חירות זו ניתן להמשיך ולהיות בני חורין במשך השנה, אך צריך לזכור בכל יום את חירותנו המיוחדת (אם כי אי אפשר לחוות אותה בכל יום, כי לא נמצאים באותה נקודת זמן מיוחדת).

 

סיכום

בכל יום מימות השנה אנו מזכירים את נס יציאת מצרים שאירע לאבותינו, ואילו בליל הסדר אנו מתחברים לאותה חירות מיוחדת וצריכים לספר על יציאת מצרים מתוך הבנה שמשהו מתרחש בנו כעת! משהו מתרחש בנו, לא רק כהמשך של יציאת מצרים (מה שיכול עקרונית להתרחש בכל יום), אלא מכוח החירות המיוחדת המתעוררת ביום זה; חירות שנוצרה ביום זה מאז בריאת העולם, ובאה לידי מימוש מיוחד ביציאת מצרים, שבה מימשו אבותינו את כוח החירות המיוחד הזה. אנו זוכים בערב זה לספר את סיפור היציאה מתוך מגמה לצאת לחירות בעצמנו! לצאת מכל השעבודים הסובבים אותנו, לצאת מהבלי הזמן המנתבים את חיינו ולהגיע לעצמיות המיוחדת שלנו בעבודת ה’. התחברות לחירות זו מתוך מגמה לחוות את הסיפור, לחוות את החירות, תעניק לנו כוחות למשך השנה כולה, שיבואו לידי ביטוי בזכירת יציאת מצרים שבכל יום.

Print Friendly, PDF & Email
0
    0
    הספרים שלך
    סל שלך ריקחזרה לחנות
      חישוב המשלוח