האם דיני שמיטה חלים על עציצים? האם מותר לטפל בהם כרגיל או שיש לגביהם מגבלות? והאם יש הבדל בין סוגי עציצים שונים?
זריעה בתוך הבית
הירושלמי (ערלה פ”א ה”ב) מסתפק מה מעמדם של גידולים שנזרעו בתוך הבית (אך מחוברים לקרקע) בהקשרים שונים:
רבי יוחנן בשם רבי ינאי: אילן שנטעו בתוך הבית חייב בערלה ופטור מן המעשרות, דכתיב “עשר תעשר את כל תבואת זרעך היוצא השדה”. ובשביעית צריכה, דכתיב “ושבתה הארץ שבת לה'”, וכתיב “שדך לא תזרע וכרמך לא תזמור”.
ביחס לאיסורי השמיטה, הירושלמי מסתפק: מצד אחד התורה אומרת “שדך לא תזרע”, ומכך משתמע שבתוך הבית אין איסור; אך מצד שני, התורה אומרת “ושבתה הארץ”, וגם גידולים בתוך הבית נחשבים לגדלים על “ארץ”.
למעשה, רבי ישראל משקלוב, בעל פאת השולחן (כ’, נב), פוסק להתיר (כיוון ששביעית בזמן הזה מדרבנן), אולם החזון איש (כ”ב, א; כ”ו, ד) כותב שהדעת נוטה להחמיר (כיוון שהספק הוא בדין תורה ולא בדין דרבנן), וכן דעת הגרש”ז אויערבך (שו”ת מנחת שלמה, ח”א, סימן נ”א אות ז), שהכריע כך משום שהרמב”ם ושאר הראשונים לא הביאו את דברי הירושלמי להלכה, ולכן קשה לסמוך על כך להקל.
עציץ
עציץ נקוב דינו כקרקע, כפי שאומרת המשנה (דמאי פ”ה מ”י): “עציץ נקוב הרי זה כארץ” (בהמשך נבאר מהו בדיוק “עציץ נקוב”). לגבי עציץ שאינו נקוב אין בגמרא ובראשונים דברים מפורשים לגבי שמיטה. בעניינים אחרים, כגון חיוב תרומות ומעשרות (רמב”ם תרומות פ”ה הי”ד-ט”ז) או כלאיים (רמב”ם כלאיים פ”א ה”ב), מצאנו שיש בו איסור דרבנן. עם זאת, מדברי הראשונים (גיטין ז:) נראה להחמיר בכך, וכך הכריע גם החזון איש (כ’, ה; כ”ב, א; ולמד כן מהרדב”ז על הרמב”ם, פ”א ה”ו).
עציץ בתוך בית
כתב החזון איש (כ”ב, א; כ”ו, ד), שהמקל לזרוע בעציץ שאינו נקוב בתוך בית יש לו על מה לסמוך, כיוון שבמצב כזה ניתן לצרף שתי קוּלוֹת: א. דעת פאת השולחן, המקל בזריעה בבית אפילו בעציץ נקוב. ב. העובדה שלא מצאנו מפורשות איסור זריעה בעציץ שאינו נקוב אפילו כשהוא בחוץ.
למעשה, מי שמקל לזרוע בעציץ שאינו נקוב בתוך בית יש לו על מה לסמוך, וזו היסוד לפתרון של מצע מנותק בחממות. אולם באופן ביתי, כשאין בכך צורך של פרנסה וכדומה, ראוי להימנע מזריעה או שתילה בעציצים שאינם נקובים אפילו כשהם בתוך הבית (ראו חזון איש שם, שנטה להחמיר, ושו”ת שבט הלוי, ח”ו, סימן קס”ז).
לעניין השקיה, כיוון שמדובר באיסור דרבנן יש מקום להקל ולהשקות באופן רגיל. בדומה יש להתיר גם זיבול או גיזום (הורדת העלים הבעייתיים), האסורים אף הם רק מדרבנן. נמצא אם כן שלמעשה הטיפול בעציצים (שאינם נקובים) בבית בשנת השמיטה מותר כמעט כרגיל, למעט זריעה.
הגדרת “עציץ נקוב”
המשנה בעוקצין (פ”ב מ”י) אומרת שעציץ שיש בו נקב הגדול מספיק כדי שיעבור דרכו שורש קטן, נחשב עציץ נקוב. אולם, לא מצוין במשנה מהו הגודל המדויק שעליו מדובר. הרמב”ם (תרומות פ”ה הט”ו; על פי הגמרא שבת צה:) כותב שגם נקב שגודלו פחות מכזית הופך את העציץ לנקוב, והחזון איש (כ”ב, א) כותב שאין אנו בקיאים בדיוק בשיעור זה, ומשתמע מדבריו שמדובר בנקב קטן עוד יותר. למעשה, כיוון שיש ספק, כל עציץ שיש בו נקב גדול ממילימטר יש להתייחס אליו לחומרה כעציץ נקוב לעניין שביעית.
עציץ שיש תחתיו צלחת (כפי שיש ברוב העציצים שבבית) נחשב עציץ שאינו נקוב (בתנאי שהתחתית איננה מחרס, משום שהיניקה עוברת דרך החרס, ולכן הוא נחשב כנקוב (עיינו רש”י גיטין ז: ד”ה עפר; תוספות שם ד”ה עציץ; שולחן ערוך חו”מ ר”ב, יב, בהגה; חזון איש ערלה, ל”ב)).
לגבי עציץ הנמצא מעל רצפת בית (מבלי שיש תחתיו צלחת), כותב הגרש”ז אויערבך (שו”ת מנחת שלמה, ח”א, סימן מ”א, ב) שאם העציץ נמצא מעל רצפה הצמודה לאדמה העציץ נחשב לנקוב, ואם העציץ נמצא בקומה שנייה, כך שיש רווח בין הרצפה לאדמה, הוא נחשב עציץ לא נקוב.
סיכום
הטיפול בעציצים בבית ובמרפסת מקורה: בקומת קרקע ראוי לשים תחתית (שאינה של חרס) מתחת לעציץ, וכך העציץ נחשב מנותק מן הקרקע (גם אם העלים והענפים יוצאים מחוץ לעציץ. במרפסת – בתנאי שהנוף נמצא כולו מתחת לתקרה ומעל לריצוף) וניתן לטפל בו כרגיל (למעט זריעה). בקומות גבוהות יותר ניתן לטפל בעציץ כרגיל גם ללא תחתית.
העברת עציצים בגינה: מותר להעביר עציץ שאינו נקוב ממקום למקום גם כשהעציץ בגינה (אך אם הזזת העציץ נועדה לשיפור תנאי הגידול של הצמח, כגון שיעמוד בשמש ולא בצל – הדבר אסור). יש לשים לב שגם ה”נוף”, כלומר העלים של הצמח, יהיו מעל תחתית (גם במקומו החדש של העציץ). אין להזיז עציץ נקוב ממקום למקום בגינה, ואפילו אם רק גורר מבלי להרים את העציץ (הגרש”ז אויערבך, הובא במשפטי ארץ, ז’, י והערות 33-34). אך אם הזזת העציץ לא נעשית לתועלת הצמח אלא מפני שזקוק למקום העציץ וכדומה – לדעת הגרש”ז אויערבך (שם) הדבר מותר, ולמעשה ניתן להקל בכך במקום צורך (הן לגרור והן להרים ולהניח).
מותר להכניס עציצים שאינם נקובים מהגינה אל הבית (כי עקרונית מותר לעקור צמח בשמיטה כשאינו מכין את הקרקע לזריעה). לדעת הגרש”ז אויערבך (שם), מותר גם להוציא עציץ שאינו נקוב מהבית החוצה, בפרט כשכוונתו אינה לתועלת הצמחים אלא לצרכים אחרים כמו בניית סוכה.
קניית עציצים בחנות: מותר לקנות עציצים במשתלה שומרת שביעית ולהעבירם לבית כרגיל (הגרש”ז אויערבך, הובא במשפטי ארץ שם, יד והערה 42). אולם יש שמחמירים לעוטפם בניילון בשעת ההעברה (הרב אלישיב, הובא שם; הרב מרדכי אליהו, קטיף שביעית, ס”ח, ט).
הטיפול באדניות: אדנית שמחוברת לבניין עצמו לא נחשבת עציץ כיוון שהיא מחוברת לבניין, ודינהּ כשדה. אך אם יש מעליה גג היא תיחשב כבית. לכן יש להחמיר ולא לזרוע בה בשמיטה. לעניין השקיה יש מקום לדון להקל, ולמעשה רצוי להשקות רק כדי צורך קיום הצמח.