הכנת הגינה לשמיטה א – עד מתי מותר לטעת עצים לקראת השמיטה?

תוספת שביעית

על אף שכל דיני השביעית חלים רק מתחילת שנת השמיטה (מראש השנה), למדו חכמים (ראש השנה ט.) שישנו דין תוספת שביעית, ולכן מן התורה אסור לחרוש את השדות שלושים יום קודם השביעית (ומדרבנן אף קודם לכן). אולם בגמרא (שם) מבואר שדין תוספת שביעית נוהג רק בזמן שבית המקדש קיים, ולאחר החורבן לא נוהג דין תוספת שביעית. וכך נפסק להלכה ברמב”ם (ג, ט):

וכל הדברים האלו בזמן המקדש כמו שאמרנו, אבל בזמן הזה מותרין בעבודת הארץ עד ראש השנה.

לכן, למעשה מותר בימינו לעבוד בקרקע עד ראש השנה. דבר זה כולל את כל המלאכות: חרישה, זיבול, ניכוש עשבים וכדומה.

נטיעה לפני השביעית

דברינו עד כה מתייחסים לחרישה ולשאר עבודות האדמה. אך ייתכן שיש מלאכה שיוצאת מן הכלל הזה ואסורה קודם השמיטה גם בימינו – נטיעת עצים. במשנה (פ”ב מ”ו) נאמר:

אין נוטעין ואין מבריכין ואין מרכיבין ערב שביעית פחות משלשים יום לפני ר”ה… רבי יוסי ורבי שמעון אומרים: לשתי שבתות.

במשנה מבואר שאסור לנטוע, להבריך או להרכיב סמוך לשביעית. משך הזמן האסור בנטיעה נתון במחלוקת תנאים, הקשורה לשאלת הזמן שלוקח לאילן עד שהוא נקלט בקרקע. למעשה אנו פוסקים כרבי יוסי ורבי שמעון, שהקליטה אורכת שבועיים, אך הראשונים נחלקו בהבנת משמעותה ההלכתית של שיטה זו. בגמרא (ראש השנה י:) נאמר:

לדברי האומר שתי שבתות – צריך שתי שבתות ושלשים יום.

מפשט הגמרא נראה שאיסור הנטיעה מתחיל ארבעים וארבעה ימים לפני ראש השנה (דהיינו חודש ועוד שבועיים נוספים). הראשונים על אתר נחלקו ביחס לנקודה זו בפרט ובהבנת טעם איסור הנטיעה בכלל, וכמה שיטות בדבר:

א. לדעת רש”י (שם) אסור שהעץ ייקלט בקרקע בשביעית או בתוספת שביעית. בטעם הדבר כתבו האחרונים שגם אם מלאכת האדם נעשתה קודם השביעית, עצם הקליטה מפירה את “שביתת הארץ” ולכן היא אסורה. בימינו, כשאין דין תוספת שביעית, האיסור מתחיל רק שבועיים לפני השביעית. כך עולה למעשה גם משיטת רבנו תם (תוספות שם ד”ה שלושים).

ב. הרמב”ם (פירוש המשניות שם; ובהלכות, פ”ג הי”א) מבאר את המשנה בדרך אחרת לגמרי. לדעתו אין איסור מצד עצם הקליטה בשביעית אלא משום מראית עין. ישנו דין בדיני ערלה, שכדי ששנה תיחשב למניין שנות ערלה צריך שיהיו בה לפחות 14 יום לקליטת הצמח ועוד 30 יום הנחשבים כשנה. כלומר, אם ייטע קודם ט”ו באב – תיחשב לו שנה זו כשנה הראשונה לשנות הערלה, ואם ייטע את האילן לאחר ט”ו באב יתחיל מניין השנים מן השנה הבאה. אדם שייטע בסוף השנה השישית יתחיל את מניין שנות הערלה רק מן השנה השביעית, ולכן הרואים את העץ עלולים לחשוב שהאדם נטע את העץ בשביעית. לכן אסרו חכמים לטעת עצים בשנה השישית לאחר ט”ו באב. יש להדגיש שלדעת הרמב”ם איסור זה קיים גם בימינו, משום שהוא לא תלוי בדין תוספת שביעית, ולכן אסור לנטוע (גם כיום) ארבעים וארבעה ימים לפני השביעית, כלומר מט”ו באב.

אילן סרק

דין נטיעת אילן סרק ערב השמיטה תלוי לכאורה במחלוקת בין הרמב”ם לרש”י ורבנו תם. לדעת הרמב”ם, טעם האיסור הוא שנטיעה בסמוך לשביעית תביא למניין שנות הערלה מן השנה השביעית, ויש בכך מראית עין של נטיעה בשביעית. לפי זה האיסור קיים דווקא באילן מאכל, שיש בו דין ערלה, ולא באילן סרק. אולם לדעת רש”י ורבנו תם, עצם הקליטה של העץ בשביעית אסורה, ויש בכך פגיעה בשביתת הארץ, וממילא גם נטיעת אילן סרק תיאסר (החל משבועיים לפני השמיטה).

הרב קוק (שבת הארץ פ”ג ה”א) והגרש”ז אויערבך (שו”ת מנחת שלמה, ח”א, סימן מ”ח; סימן נ”א, ד) כותבים שיש להחמיר כשיטת רש”י ורבנו תם, ומותר לטעת עצי סרק רק עד ט”ו באלול (שבועיים לפני השמיטה). אולם החזון איש (י”ז, כה; כ”ב, ה; כ”ה, יג) כותב שאין איסור עצמי של קליטה בשמיטה, וממילא מותר לנטוע אילן סרק עד ערב ראש השנה.

לסיכום

מותר לטעת עץ פרי עד ט”ו באב, ומותר לטעת עצי סרק עד ט”ו באלול (ויש המקילים לטעת עד כ”ט באלול). חשוב להדגיש שכאן מדובר על נטיעת עצים גלויי שורש. בדינם של עצים הנקנים במשתלה בגוש אדמה, וכן ביחס לגידולים אחרים, נדון בע”ה בפינה נוספת.