לסבתא שלי היו כלי זכוכית חלביים, וכעת הם עוברים לנכדים, שרוצים להחליפם להיות בשריים. חלפו למעלה מעשרים שנה מהשימוש האחרון בכלים הללו. האם ניתן להכשיר כלים אלו מחלבי לבשרי?

תשובה

נחלקו הראשונים האם ניתן להכשיר כלי זכוכית:

  • יש אומרים שכלי זכוכית כלל לא בולעים ולכן ניתן להשתמש בהם לבשר ואחר כך לחלב, ובין לבין די בשטיפת הכלי (רבנו תם, תוספות עבודה זרה לג ע”ב סוף ד”ה קוניא, ועוד).
  • יש אומרים שזכוכית היא כמתכת, שבולעת אך מועילה לה הגעלה (אור זרוע, ח”ב, סימן רנ”ו, בשם הרב שמואל מפלייש, ועוד).
  • יש אומרים שכלי זכוכית הם כחרס (כי תחילת עשייתם מהחול, כמו כלי חרס), ולכן לא מועילה להם הגעלה (הגהות מיימוניות, סוף הלכות חמץ ומצה, בשם רבי יחיאל מפאריש).

להלכה, יש מהספרדים שנוהגים כדרך א’, שכלי זכוכית אינם בולעים ואינם צריכים כלל הכשרה אלא די להם בשטיפה (שולחן ערוך, או”ח תנ”א, כו; יו”ד, קל”ה, ח; שו”ת יחוה דעת, ח”א סימן י”ב; חזון עובדיה, פסח, ח”א עמ’ קנב).[1] לכן למנהג הספרדים אין כל בעיה שהנכדים ייקחו את כלי הזכוכית שהיו חלביים עד כה ולהשתמש בהם עבור מאכלים בשריים.

מנהג האשכנזים

כיצד נוהגים האשכנזים לגבי כלי זכוכית? ביחס לפסח כתב הרמ”א (או”ח תנ”א, כו) שנוהגים כדרך ג’ ולא מכשירים כלי זכוכית מחמץ לפסח:[2]

ויש מחמירים ואומרים דכלי זכוכית אפילו הגעלה לא מהני להו, וכן המנהג באשכנז ובמדינות אלו.

אך מה הדין לגבי הכשרת כלי זכוכית מבשר לחלב? השולחן ערוך כותב את דינם של כלי זכוכית (שאינם צריכים הכשרה) הן לעניין פסח והן לעניין איסור והיתר (יו”ד, קל”ה, ח). אולם, הרמ”א הגיה רק בהלכות פסח, ואילו לעניין איסור והיתר לא כתב הרמ”א כלום. יש מקום לדייק שכוונת הרמ”א להסכים עם השו”ע, וכך הבין הרב עובדיה יוסף (שו”ת יביע אומר, ח”ד, או”ח, סימן מ”א, אות ו). לדעתו, הרמ”א מקל לעניין בשר בחלב, שניתן להשתמש בכלי זכוכית ללא כל הכשר (ודי בשטיפה). אולם טענה זו אינה מוסכמת, וייתכן שהרמ”א לא הגיה כי סמך על מה שכתב כבר בהלכות פסח.

פוסקים אשכנזים רבים נקטו בדרך ביניים: אמנם אין להשתמש בכלי זכוכית לבשר ולחלב ללא הכשרה, אך פסיקת הרמ”א שכלי זכוכית הם ככלי חרס וכלל לא ניתן להכשירם נאמרה רק לגבי פסח, בעוד בשאר השנה יש להתייחס לכלי זכוכית ככלי מתכות. כלומר, כלי זכוכית בולעים, ולכן לא משתמשים באותו כלי לבשר ולחלב, אבל מאידך, הגעלה מועילה להם וניתן להכשיר את כלי הזכוכית על ידי הגעלה.[3] כדרך זו נוהגים גם חלק מהספרדים, הסוברים שכלי זכוכית הם ככלי מתכות ואין להשתמש בהם לבשר ולחלב ללא הגעלה (שו”ת רב פעלים, ח”ג, או”ח, סימן כ”ט; הרח”ד, מקור חיים השלם, ח”ד, קפו, אות מ).

למעשה המנהג הרווח אצל האשכנזים הוא שלא משתמשים בכלי זכוכית לבשר ולחלב רותחים (פעם בנוזל חלבי ופעם בנוזל בשרי) בלי הגעלה. מאידך, ניתן להכשיר בהגעלה כלי זכוכית שנטרפו או לשנותם מבשר לחלב. כאשר עושים הגעלה לכלי זכוכית, יש להיזהר שלא לשים את הכלים במים קרים מיד אחרי ההגעלה כדי שלא יתפוצצו.

עם זאת, מי שמתארח בבית הוריו, והם מקילים להשתמש בכלי זכוכית לבשר וחלב רותחים בלי הגעלה, וכן אשכנזי המתארח אצל ספרדים הנוהגים להקל, נראה שרשאי להשתמש בכוסות, כי כאמור יש אומרים שגם האשכנזים מקלים בכלי זכוכית בשאר איסורים (כמבואר לעיל), ובנוסף יש אומרים שגם הנוהגים להחמיר עושים זאת כחומרה בלבד ולא מעיקר הדין (ראו שו”ת ירושת פליטה, סוף סימן כ’, ד”ה ובאמת; וראו טעם נוסף בשו”ת תשורת ש”י, ח”א, סימן כ”ב).

הכשרת כלי ישן

במקרה שלנו, פרט להסתמכות על דעת הפוסקים המתירים להכשיר כלי זכוכית בהגעלה, ייתכן שיש סיבה נוספת להקל – העובדה שמדובר בכלי ישן שחלפה יותר משנה מאז השימוש האחרון, וכפי שנפרט מיד.

בדרך כלל מכשירים כלים מפני שבלוע בהם טעם אסור. מהתורה צריך להכשיר רק כלים בני יומם (כלומר שבישלו בהם טרף בתוך עשרים וארבע שעות), מפני שהטעם הבלוע בהם יוצא כאשר מבשלים בהם ואוסר את התבשיל. אולם חכמים אסרו לבשל גם בכלי טרף שאינו בן יומו, אף שהטעם שיש בו פגום ואינו אוסר את התבשיל, מחשש שהדבר יוביל לשימוש בכלי בן יומו.

שו”ת חכם צבי (סימן ע”ה) סובר שאם עברו שנים עשר חודש מאז השימוש האחרון בסיר טרף, הרי שכבר לא נותר בדפנות הכלי שום טעם (אפילו לא טעם פגום). לכן לדעתו מעיקר הדין היה אמור להיות מותר להשתמש בכלי (אם כי גם הוא מסתייג מחידוש זה למעשה). אחרונים רבים לא קיבלו את דברי החכם צבי אבל כתבו שניתן לצרפם לשיקולי היתר אחרים (שערי תשובה תנ”א, ס”ק א; ערוה”ש שם, ב; ועיינו גם שו”ת אגרות משה, יו”ד, ח”ב, סימן מ”ו).

במקרה שלפנינו מדובר בכלים שלא השתמשו בהם בחלב למעלה מעשרים שנה, ולכן יש שיקול נוסף המחזק את ההיתר להשתמש בהם בבשר אחרי הגעלתם.

האם ניתן לשנות כלים מחלבי לבשרי?

לפי מנהג האשכנזים, אין להחליף כלי מבשרי לחלבי (ולהפך) על ידי הגעלה, מחשש למכשול (מגן אברהם תק”ט, ס”ק י”א). לכן לכאורה גם אם נאמר שההגעלה מועילה – ייתכן שלא די בכך כדי להתיר להעביר את הכלים מחלבי לבשרי. אולם כאן מדובר על כלי העובר בעלות, ובנוסף כבר חלפה למעלה משנה מאז השימוש החלבי האחרון בכלי. בנסיבות אלו בוודאי שמותר לשנות את הכלי מחלבי לבשרי ואין לחוש למכשול אף לפי מנהג האשכנזים (עיינו שו”ת מהרש”ם, ח”ב, סימן רמ”א; ש”ת באר משה, ח”ג, סימן ק”ה).

סיכום

למנהג רוב הספרדים אין כל בעיה להשתמש בכלי זכוכית לבשרי ולחלבי, ודי בשטיפת הכלים בין שימוש לשימוש. גם למנהג האשכנזים (וחלק מהספרדים), ניתן להכשיר את כלי הזכוכית מחלבי לבשרי על ידי הגעלה. לאחר ההכשרה אין לשים את הכלים במים קרים (כי הם עלולים להתפוצץ).

הפסיקה שלנו התייחסה לצלחות, לכוסות וכדומה, ששמים עליהם מאכל מכלי ראשון או מכלי שני, ולעתים גם מחממים בהם במיקרוגל. אך כלי פיירקס וכדומה, שמשתמשים בהם בתנור, כיוון שמדובר על אש ממש, יש מהספרדים שמחמירים ומשתמשים בו רק למין אחד (אם כי הרב עובדיה יוסף (שו”ת יביע אומר, ח”ד, יו”ד, סימן ה’) מקל גם בזה). במקרה כזה, אם רוצים להכשיר את הכלי ראוי להגעילו שלוש פעמים.

 

[1] אך לגבי פסח, יש מהספרדים שנוהגים להחמיר להכשיר כלי זכוכית בהגעלה (ראו חזון עובדיה שם).

[2] אך יש אשכנזים שמקילים במקום צורך (כגון שאין כלים אחרים) להכשיר כלי זכוכית לפסח, במיוחד כאלו שלא משתמשים בהם באש ממש או שרוב תשמישם בצונן. במקרה כזה ניתן להכשיר את הכלים על ידי הגעלה או על ידי שרייה במים במשך שלושה ימים והחלפת המים כל עשרים וארבע שעות (משנה ברורה, תנ”א, ס”ק קנו). בימינו, שכלי הזכוכית עמידים בהגעלה, עדיף לעשות להם הגעלה (וייזהר לא לשים את הכלי בתוך מים קרים מיד לאחר ההגעלה, כדי שלא יתפוצץ).

סיבה נוספת להקל (במיוחד בכלים שלא משתמשים בהם ממש בתוך התנור) היא שיש אומרים שהסיבה שאי אפשר להגעיל כלי זכוכית אינה מפני שהם ממש כחרס אלא בגלל החשש שלא יגעילם היטב שמא יתקלקלו (ריטב”א, פסחים ל: בשם הרא”ה. הובא בשער הציון, תנ”א, ס”ק קצו). בכלי זכוכית שאינם בתוך התנור יש לצרף את הסוברים שאף בכלי חרס, אם בלע מכלי שני (או אפילו מכלי ראשון כשנפסק הקילוח) מועילה הגעלה.

[3] כך משמע בפרי מגדים (או”ח תנ”א, מש”ז ס”ק לא ד”ה וכלי גללים), וכך כותבים שו”ת ציץ אליעזר (ח”ט, סימן כ”ו), שו”ת מנחת יצחק (ח”א, סימן פ”ו אות ו) ועוד.