דין טבילת כלים מעורר שאלות מעשיות רבות, ובמיוחד במציאות המודרנית:

אלו כלים חייבים בטבילה? מה דינם של כלי פלסטיק? מה דינם של כלי קרמיקה (חרס מצופה)? כיצד יש לנהוג עם כלים חשמליים? כיצד יש לנהוג כאשר מתארחים בבית שהכלים בו אינם טבולים? האם יש צורך להטביל כלים חד פעמיים? ועוד. בשאלות אלו ואחרות נדון בע”ה בפינות הקרובות.

מקור הדין

בפרשת מטות, לאחר מלחמת מדין, אומרת התורה (במדבר לא, כב-כג):

אַךְ אֶת הַזָּהָב וְאֶת הַכָּסֶף אֶת הַנְּחֹשֶׁת אֶת הַבַּרְזֶל אֶת הַבְּדִיל וְאֶת הָעֹפָרֶת: כָּל דָּבָר אֲשֶׁר יָבֹא בָאֵשׁ תַּעֲבִירוּ בָאֵשׁ וְטָהֵר אַךְ בְּמֵי נִדָּה יִתְחַטָּא וְכֹל אֲשֶׁר לֹא יָבֹא בָּאֵשׁ תַּעֲבִירוּ בַמָּיִם:

התורה מתארת את הכשרת הכלים, המתבססת על הכלל ‘כבולעו כך פולטו’, אולם היא מוסיפה מרכיבים נוספים: “וטהר… במי נדה יתחטא”.

הגמרא (ע”ז עה:) לומדת מכאן שפרט לחובה להכשיר כלים שנלקחו מן הגוי, צריך גם לטבול אותם:

תנא, וכולן צריכין טבילה בארבעים סאה. מנהני מילי? אמר רבא, דאמר קרא: “כל דבר אשר יבא באש תעבירו באש וטהר” – הוסיף לך הכתוב טהרה אחרת.

האם טבילת כלים היא מן התורה?

לכאורה ברור שטבילת כלים היא מן התורה, שהרי הגמרא לומדת חובה זו מן הפסוקים, וכך אכן דעת ראשונים רבים (רש”י שם ד”ה זוזא; ר”ת בתוס’ יומא עח. ד”ה מכאן; רשב”א ע”ז שם, ובשו”ת הרשב”א ג, רנה ו-רנט; רא”ה בבדק הבית, תערובות, בית ד’, ש”ד דף יא, ועוד).

אולם הרמב”ן (על התורה, במדבר שם) כותב: “ולבי מהרהר עוד לומר, שטבילה הזו מדבריהם” (אם כי בחידושיו לעבודה זרה שם כתב שטבילת כלים מן התורה). גם הכלבו (פו) והרדב”ז (שו”ת הרדב”ז, החדשות, לב, ולדעתו זו דעת רוב הפוסקים). הרמב”ם (מאכלות אסורות יז, ה) כותב שטבילת כלים היא “מדברי סופרים”, וכתבו הריטב”א והר”ן (ע”ז שם) שלדעתו טבילת כלים היא מדרבנן (אך הכסף משנה כותב שלדעת הרמב”ם הטבילה מן התורה).

כיצד ניתן לומר שזהו דין דרבנן? התשובה היא, שלפי פשטות המקראות הטהרה הנדרשת היא טהרה מטומאת מת – טהרת של אפר פרה אדומה! (וכך כותב רש”י שם “לפי פשוטו”). לכן, ייתכן שהדרשה היא רק אסמכתא וטבילת כלים מדרבנן.

למעשה כאמור לדעת ראשונים רבים זהו דין תורה, וכך נקטו גם רוב האחרונים (הגר”א יו”ד קכ, ס”ק לא; שו”ת נודע ביהודה, תניינא, יו”ד קמב; חת”ס על השו”ע שם; בן איש חי שנה שנייה, מטות, וכן משמע בשו”ע יו”ד קכ, יד. אך עיין גם בשו”ת יביע אומר ב, יו”ד ט).

עם זאת, כפי שנראה בהמשך, ישנם כלים שחיובים בוודאי רק מדרבנן. דבר זה משמעותי בעיקר בספקות, שהרי ספק דרבנן לקולא, ובוודאי כשיש סיבות נוספות להקל, ובכך נדון בע”ה בעתיד.

שימוש בכלים ללא טבילה

האם יש איסור להשתמש בכלי שאיננו טבול או שמא יש רק מצווה לטבול את הכלי? דבר זה תלוי בהבנת דין טבילה כלים: א. ייתכן שישנו איסור להשתמש בכלי ללא טבילה.  ב. ייתכן שישנה מצווה לטבול את הכלי שרוצה לייעד לאכילה.

לפי ההבנה הראשונה, התורה אסרה להשתמש בכלי שנקנה או נלקח מן הגוי, וטבילת כלים מתירה את השימוש בכלי. ואכן, האור זרוע (ע”ז, רצג) סבור שאסור מן התורה להשתמש בכלי ללא טבילה, “דאסר רחמנא להשתמש בהם בלי טבילה”.

לפי ההבנה השנייה, ישנה מצווה חיובית להטביל כלי הנלקח מן הגוי, אולם, אין איסור להשתמש בכלי ללא טבילה. ואכן, יש אומרים שמותר להשתמש בכלי ללא טבילה (עיין שו”ת מהר”ח או”ז, סא).

למעשה פסק הרמ”א (ק”כ, ח) שיש איסור להשתמש בכלי ללא טבילה, אולם הדעה המקובלת היא שאין בכך איסור תורה, אך אסור מדרבנן להשתמש בכלי (ישועות יעקב יו”ד קכ; ביאור הלכה שכג, יז, ד”ה מותר; גרשז”א, מעדני ארץ, שביעית טז, ס”ק י; שו”ת יביע אומר שם, ב).

ברכה על טבילת כלים

לחקירה שהזכרנו ייתכנו השלכות רבות. למשל, האם צריך לברך על טבילת כלים? הרמב”ם לא כתב שמברכים על טבילת כלים (עיין בריטב”א ע”ז עה: שכתב כך בדעתו), אולם בעל איסור והיתר (נח, קד) כותב שמברכים על טבילת כלים. הוא מסביר שטבילת כלים שונה מהגעלת כלים, כיוון שהגעלת כלים עניינה לאפשר את השימוש בכלי, ואילו טבילת כלים היא מצווה, ולכן יש לברך עליה (וכך נפסק להלכה). לפי זה אפשר להסביר שלדעת הרמב”ם טבילת כלים היא מתיר ולא מצווה, ולכן אין מברכים עליה (ובאמת כך משמע קצת מלשון הרמב”ם מאכלות אסורות יז, ג). 

כלי שאי אפשר להטביל

שאלה מעשית נוספת שעולה מן החקירה: מה הדין כאשר אדם לא יכול להטביל את הכלי? הגרשז”א (מעדני ארץ שם; מנחת שלמה ב, סו) סבור שבמקרה זה פטור מטבילה. דבר זה מובן אם נאמר שטבילת כלים היא מצווה, שהרי אם אינו יכול לקיים את המצווה ייתכן שפטור. אולם אם נאמר שהטבילה מתירה את השימוש בכלי, הרי שישנו איסור להשתמש בכלי כל עוד איננו טבול, ולכן גם אם אי אפשר להטבילו עדיין יהיה איסור להשתמש בו.

לחקירה זו, ישנן גם השלכות מעשיות נוספות, ונדון בהם, ובהלכה למעשה בע”ה בפינות הבאות.

לסיכום

מצוות טבילת כלים לרוב הדעות היא מן התורה, ונלמדה מפרשת כלי מדין, שם נאמר שפרט להכשרת הכלים יש לטהר אותם במים. איסור השימוש בכלים לפני טבילה הוא איסור דרבנן. להגדרות אלו יש משמעות במקרים של ספקות, כפי שנבאר בעתיד בע”ה.

 

שיתוף ב facebook
שיתוף ב print
שיתוף ב whatsapp

מה דינם של כלי קרמיקה (חרס מצופה)? כיצד יש לנהוג עם כלים חשמליים? כיצד יש לנהוג כאשר מתארחים בבית שהכלים בו אינם טבולים?

שלפי פשטות המקראות הטהרה הנדרשת היא טהרה מטומאת מת – טהרת של אפר פרה אדומה!

א. ייתכן שישנו איסור להשתמש בכלי ללא טבילה. 
ב. ייתכן שישנה מצווה לטבול את הכלי שרוצה לייעד לאכילה.

אפשר להסביר שלדעת הרמב”ם טבילת כלים היא מתיר ולא מצווה, ולכן אין מברכים עליה