אלו כלים חייבים בטבילה?

בפינה הקודמת ראינו שדין טבילת כלים נלמד מכלי מדין. הגמרא (ע”ז עה:) אומרת שהמציאות שהייתה במלחמת מדין משפיעה על דיני טבילת כלים ומלמדת אילו כלים חייבים בטבילה:

כלי סעודה אמורין פרשה… כלי מתכת אמורין בפרשה.

כלומר, דוקא כלים המשמשים לסעודה חייבים בטבילה, ואילו כלים שאינם משמשים לאוכל, או שיש בהם אוכל שנמצא תמיד בתוך עטיפה – אינם צריכים טבילה. בנוסף, דווקא כלי מתכת חייבים בטבילה (לדעת רוב הפוסקים – מהתורה, כפי שלמדנו בפינה הקודמת). כלי עץ, אבן או חרס – פטורים מטבילה.

כלי זכוכית

האם יש להטביל כלי זכוכית? לכאורה, אם המציאות שהיתה במלחמת מדין קובעת מהם הכלים שחייבים בטבילת כלים, אין צורך לטבול כלי זכוכית, כיוון שבפרשת מלחמת מדין הוזכרו רק כלי מתכות.

אולם הגמרא אומרת (ע”ז עה:) שגם כלי זכוכית חייבים בטבילה, משום שכלי זכוכית דומים לכלי מתכת בכך שאם יישברו ניתן יהיה להתיך את הזכוכית ולהכין את הכלי מחדש:

אמר רב אשי: הני כלי זכוכית, הואיל וכי נשתברו יש להן תקנה, ככלי מתכות דמו.

ניתן להבין את דברי הגמרא בשתי צורות:

  • התורה חייבה בטבילה כל כלי העשוי מחומר שניתן למחזרו, וממילא ישנה חובה להטביל גם כלי זכוכית. לפי זה, טבילת כלי זכוכית היא מן התורה, וכך עולה מדברי המאמר מרדכי (או”ח שכג, ח), וכך כותב הדרכי תשובה (יו”ד קכ, ס”ק כא) בשם הדברי יוסף.
  • התורה חייבה להטביל רק כלי מתכות, וחכמים גזרו להטביל גם כלי זכוכית כיוון שניתן למחזרם והם דומים לכלי מתכת. לפי זה טבילת כלי זכוכית היא מדרבנן, וכן כתב בעל האשכול (ח”ג עמוד 140).

למעשה, ההבנה המקובלת בפוסקים היא כהבנה ב’, שטבילת כלי זכוכית היא מדרבנן, וכן דעת הפרי מגדים (או”ח תנא, מש”ז ס”ק ו), החכמת אדם (עג, א), הבן איש חי (שנה ב, מטות, ב), ערוך השלחן (יו”ד קכ, כד) ורוב האחרונים.

כלי פלסטיק

המחלוקת לגבי כלי זכוכית יכולה להשליך גם על כלי פלסטיק. לפי הבנה א’, ייתכן שטבילת כלי פלסטיק שניתן למחזרם היא מן התורה! אך כאמור אין אנו פוסקים כך. לפי הבנה ב’, שחכמים גזרו להטביל כלי זכוכית כי ניתן למחזרם, אפשר להבין את היקף הגזרה בשתי אפשרויות:

  1. חז”ל גזרו על כלי זכוכית בלבד. טעמם היה הדמיון לכלי מתכת, אולם הגזרה הייתה על כלי זכוכית בלבד.
  2. חז”ל גזרו שכל כלי שניתן למחזרו חייב בטבילה.

לפי האפשרות הראשונה מסתבר שאין חובה לטבול כלי פלסטיק, ואין אנו יכולים להוסיף על הגזרה, וכן כתב בשו”ת מלמד להועיל (יו”ד מט). אולם לפי האפשרות השנייה מסתבר שכלי פלסטיק כלולים בגזרת חכמים, כיוון שסוגים רבים של פלסטיק ניתנים למחזור, ולכן גם כלי פלסטיק חייבים בטבילה. ואכן, בשו”ת מנחת יצחק (ג, עו-עח) כתב שצריך להטביל כלי פלסטיק (אלא שכתב להטביל בלא ברכה, בגלל שיש המקלים בכך).

להלכה, פוסקים רבים הקלו ופסקו שכלי פלסטיק אינם צריכים טבילה, וביניהם הרב פיינשטיין (מאסף לתורה והוראה, חוברת א’ עמ’ 11 – הובא בספר טבילת כלים, פרק יא הערה קטו), שו”ת ציץ אליעזר (ז, לז), שו”ת יביע אומר (ד, יו”ד ח), שו”ת באר משה (ב, נג) ועוד.

למעשה, כיוון שמדובר בספק דרבנן, עיקר הדין להקל כדעת רוב הפוסקים, שכלי פלסטיק אינם צריכים טבילה. אולם רבים נוהגים להטבילם בלא ברכה, במיוחד כאשר ממילא לוקח כלים נוספים לטבילה ואין טרחה להטביל גם את כלי הפלסטיק (וגם הרב עובדיה יוסף בתשובה הנ”ל כתב שהמטביל כלי פלסטיק בלא ברכה – תבוא עליו הברכה). אך כאמור מעיקר הדין כלי פלסטיק אינם צריכים טבילה.

סיכום

כלי מתכת, המוזכרים בפרשת מדין, חייבים בטבילה (לדעת רוב הפוסקים – מהתורה), ואילו כלי עץ, אבן או חרס – פטורים מטבילה.

כלי זכוכית חייבים בטבילה מדרבנן, ומברכים על הטבלתם.

כלי פלסטיק – אינם חייבים בטבילה, ויש הנוהגים להטבילם בלא ברכה, במיוחד כשאין טרחה מיוחדת בדבר.

 

שיתוף ב facebook
שיתוף ב print
שיתוף ב whatsapp

דוקא כלים המשמשים לסעודה חייבים בטבילה, ואילו כלים שאינם משמשים לאוכל, או שיש בהם אוכל שנמצא תמיד בתוך עטיפה – אינם צריכים טבילה

למעשה, ההבנה המקובלת בפוסקים שטבילת כלי זכוכית היא מדרבנן

למעשה, כיוון שמדובר בספק דרבנן, עיקר הדין להקל כדעת רוב הפוסקים, שכלי פלסטיק אינם צריכים טבילה. אולם רבים נוהגים להטבילם בלא ברכה