טעויות בקריאת המגילה

Print Friendly, PDF & Email

האם מותר לקרוא את המגילה בעל פה?

המשנה במסכת מגילה (יז.) אומרת:

קראה על פה, קראה תרגום בכל לשון – לא יצא.

מכאן שצריך לקרוא את המגילה מתוך הכתב ולא בעל פה. הגמרא (יח.) אומרת שהמקור לכך הוא הפסוק "כְּתֹב זאת זכרון בספר" (שמות יז, יד), שממנו משמע שזכירה נעשית מתוך ספר, ופסוק זה הוקש לפסוק "והימים האלה נזכרים ונעשים" (אסתר ט, כח), שמתייחס לזכירת נס פורים.

עם זאת, בהמשך מביאה הגמרא (יח:) ברייתא שאומרת שגם מגילה שהושמטו ממנה מילים – כשרה, כל זמן שרוב המגילה כתובה כראוי, וכן שתחילת המגילה וסופה כתובים, וכך נפסק להלכה (ר"ן ה: מדפי הרי"ף, בשם הרשב"א; רמ"א תרצ, ג).

מכאן עולה, שאמנם צריך לקרוא את המגילה מן הכתב, אך ניתן לקרוא חלקים מן המגילה בעל פה (עד חצי מן המגילה), וכך פסק השולחן ערוך (תרצ, ג) (ובלבד שאכן יקרא את כל המילים, כדלהלן).

עוד עולה מכאן שקריאה ממגילה פסולה נחשבת כקריאה בעל פה ולא יוצאים בה ידי חובה (משנה ברורה ס"ק ו). לכן, מי שאוחז בידיו מגילה פסולה (ובכלל זה מגילה מודפסת), לא יקרא את המגילה בפיו יחד עם החזן, אלא ישתוק ויקשיב לקריאת החזן (יראים רסח ד"ה ואין לתמוה; שולחן ערוך שם, ד). למרות זאת, מי שאין לו מגילה כשרה יקרא ממגילה פסולה בלא ברכה (רוקח רלו; שולחן ערוך תרצא, י), ואפילו אם יש לו רק מגילה מודפסת טוב לקרוא ממנה "שלא תשתכח תורת מגילה" (פרי מגדים, א"א ס"ק י; משנה ברורה שם, ס"ק כז).

קריאת המגילה בצורה מדויקת

לאחר הברייתא העוסקת בדיני הכתיבה, מביאה הגמרא (יח:) ברייתא נוספת:

תנו רבנן: השמיט בה הקורא פסוק אחד, לא יאמר אקרא את כולה ואחר כך אקרא אותו פסוק, אלא קורא מאותו פסוק ואילך.

כלומר, כדי לצאת ידי חובה צריך לקרוא את המגילה כולה, ואם לא קרא אפילו פסוק אחד לא יצא ידי חובה, וכך פסק השולחן ערוך (תרצ, ג). כמו כן מפורש בברייתא שצריך לקרוא את הפסוקים כסדרם (שולחן ערוך שם, ו).

האם צריך לדייק בכל מילה?

הברייתא עוסקת במי שלא קרא פסוק שלם מן המגילה. אולם מה דין מי שלא שמע מילה אחת, וסיים את קריאת המגילה? שאלה זו מתעוררת הן כאשר האדם לא שמע מילה אחת (מפני שהתנמנם או הסיח דעתו וכדומה), והן כאשר בעל הקורא טעה בקריאת המגילה – האם טעות במילה אחת מחייבת לחזור על הקריאה?

בירושלמי (מגילה ב, ב) מובא, שבקריאת המגילה "אין מדקדקין בטעיותיה". לדעת הריא"ז (מגילה ב, א אות ב), הירושלמי מחדש שלא צריך לחזור על כל טעות או השמטת מילה בקריאה, אלא צריך לתקן דווקא טעויות ש"מפסידין את הקריאה":

ואם לא קראן לא יצא אלא באותיות המפסידין את הקריאה, כגון "וימי הפורים האלה לא יעברו", אם השמיט מלת "לא" – מפסיד את הקריאה, וכן מם של "מתנות לאביונים" וכיוצא בהן. אבל אם השמיט שאר האותיות או שאר המלות שאינן מפסידין את הקריאה – יצא, אף על פי שלא קראן כלל… אבל בקריאת התורה, אפילו אם טעה בין "אם" ל"ואם", כגון אילו שאינן נקראין ככתיבתן, מחזירין אותו.

כלומר, אם לאחר טעות או השמטה של מילה או אות, המשמעות הכללית נותרה כשהייתה, אין מחזירים את הקורא. אולם אם הטעות או ההשמטה גורמות להבנה לקויה, צריך לחזור ולקרוא את הפסוק כתיקונו.

אולם רוב הראשונים חולקים על הריא"ז. בהמשך הירושלמי מסופר, ששני אמוראים ישבו לפני רב, אחד מהם קרא "יהודים" (אסתר ח, יג, למשל) וחברו קרא "יהודיים", ורב לא תיקן אף אחד מהם. מסיפור זה לומדים הראשונים, שרק טעות שאין בה שינוי עניין או שינוי לשון איננה בעייתית, אך טעויות שיש בהן שינוי עניין או שינוי לשון מחייבות לחזור ולקרוא את המגילה כדין. וכך כותב הרשב"א (מגילה יח: ד"ה וראיתי):

ודוקא בטעיות שהלשון והענין אחד, כגון יהודים ויהודיים, אבל טעות אחר לא, שאם כן לא קראה כולה.

כלומר, טעות שיש בה שינוי עניין או שינוי לשון (כגון שקרא מילה בהווה במקום בעבר וכדומה (בית יוסף תרצ, יד בשם הארחות חיים)), מחייבת לחזור על הקריאה, אף אם אינה משנה את המשמעות הכללית. במקום אחר (שו"ת הרשב"א א, תסז) הוסיף הרשב"א ולמד מן הירושלמי, שאפילו אם הקורא השמיט מילה אחת בלבד מן המגילה הוא לא יוצא ידי חובתו, וכן דעת הר"ן (מגילה ה. מדפי הרי"ף ד"ה והלועז וד"ה וגרסי').

להלכה פוסק השולחן ערוך (תרצ, ג) ש"צריך לקרותה כולה", ובהמשך הוא מוסיף (שם, יד):

אין מדקדקין בטעיותיה; ויש אומרים דוקא בטעות שהלשון והענין אחד… אבל טעות אחר, לא.

הפרי חדש (שם, יד) כותב שבוודאי הלכה כדעת היש אומרים (ובפרט שלא ברור שתחילת לשון השולחן ערוך חולקת על כך), וכך פוסק המשנה ברורה (ס"ק ה וס"ק נא), שאם הקורא השמיט מילה אחת או שטעה בטעות שיש בה שינוי של הלשון או של העניין, צריך לחזור ולקרוא את המגילה כסדרה. למעשה, החיי אדם (קנה, טז) כותב שכיוון שלא ברור מה בדיוק נחשב שינוי לשון או שינוי משמעות, יש לחזור ולקרוא בעקבות כל טעות בקריאת המגילה:

ולפי שאין הכל בקיאים בזה מה הוא מפסיד הקריאה, ומכל שכן שיש אומרים שלעולם חוזר, לכן לעולם אפילו השמיט אות אחת, יחזור ויקרא בלא ברכה.

מי שסיים את הקריאה ורק לאחר מכן התברר שטעה, צריך לחזור ולקרוא את המגילה כולה. ביחס לברכה על הקריאה החוזרת, החיי אדם חושש לדעת הריא"ז, ולכן לדעתו מי שחוזר על הקריאה לא יברך שנית. אולם הביאור הלכה (יד, ד"ה אין) כותב שאמנם מי שטעה חוזר וקורא בלי ברכה, אך מי שדילג והחסיר מילה אחת, צריך לחזור ולקרוא את המגילה בברכה.

אדם שלא שמע מילה מן המגילה

כל הדינים עד כה נאמרו ביחס לקורא, שהשמיט מילה או אות או שטעה בקריאתן. גם  השומע את המגילה, שיוצא ידי חובתו מדין "שומע כעונה", חייב לשמוע את כל המגילה, כסדרה (פרי מגדים תרצ, מש"ז ס"ק ו; שם, א"א ס"ק ז; משנה ברורה שם, ס"ק מח). לכן, על השומעים להיזהר להקשיב לכל מילה (וכדאי לעקוב באצבע אחר קריאת המגילה). במיוחד חשוב הדבר כשעייפים בבוקר וכדומה, כיוון שאם השומע נמנם – לא יצא ידי חובתו (שולחן ערוך תרצ, יב).

מי שלא שמע מילה כלשהי (בעקבות הרעש שבהכאת "המן" וכדומה) יכול לומר את המילים שהפסיד בעל פה או מתוך מגילה מודפסת, שהרי כפי שביארנו מותר לקרוא מקצת ממילות המגילה בעל פה. וכן כותב הפרי מגדים (א"א ס"ק ז; הובא במשנה ברורה ס"ק יט):

השמיט אף תיבה אחת שלא קרא ולא שמע כלל אף על פה, אז לא יצא אף דיעבד… ואם כן צורך גדול להיות לכל אחד חומש, כי בעוד שמכין הנערים המן וכיוצא, אי אפשר לשמוע כמה תיבות משליח ציבור, ויוצא מה שקורא על פה מחומש, ויוצא על כל פנים דיעבד.

גם אם לא שמע את תחילת המגילה או את סופהּ, יכול לקרוא את מה שהחסיר מתוך מגילה מודפסת. עם זאת, לכתחילה טוב לומר הכל מתוך מגילה כשרה, ולכן כתב הפרי מגדים (תרפט, א"א ס"ק יא; תרצ, א"א ס"ק יט) שטוב שתהיה לכל אדם מגילה כשרה (וכן כתב המשנה ברורה, תרפט, ס"ק יט).

סיכום

צריך לקרוא את המגילה מן הכתב, אך מותר לקרוא ממנה חלקים בעל פה (עד חצי מן המגילה). הקורא ממגילה פסולה או ממגילה מודפסת, נחשב כמי שקורא בעל פה.

הקורא את המגילה והשמיט פסוק לא יצא ידי חובתו, וכן מי שהשמיט או טעה במילה אחת. להלכה, כל השמטה מחייבת לחזור, וכן כל טעות שיש בה שינוי עניין או שינוי לשון. כיוון שלא ברור מה בדיוק נחשב שינוי עניין או שינוי לשון, יש לחזור על כל טעות בקריאת המגילה.

גם השומע את המגילה מבעל הקורא חייב לשמוע את המגילה כולה, מילה במילה, כסדרה. לכן, על השומעים להיזהר להקשיב לכל מילה, ועדיף לעקוב עם האצבע אחר הקריאה. במיוחד חשוב הדבר כשעייפים בבוקר וכדומה, כיוון שאם השומע נמנם – לא יצא ידי חובתו. מי שלא שמע מילה (או יותר) מן המגילה, יכול לומר את המילים שהפסיד בעל פה או מתוך מגילה מודפסת (שכן כאמור מותר לקרוא מקצת מן המגילה בעל פה).

 

Print Friendly, PDF & Email
0
    0
    הספרים שלך
    סל שלך ריקחזרה לחנות
      חישוב המשלוח