טעמי השמיטה

גדולי ישראל בכל הדורות טרחו להסביר ולהעמיק בהבנת טעמהּ של מצוות השמיטה, ובהבנת הצדדים הרוחניים שאמורים להתגדל בשמיטה. מתוך דבריהם למדנו שיש לחלק את הטעמים השונים לארבעה סוגים: בין האדם לחברו, בין האדם למקום, בין האדם לעצמו ובין האדם לארצו.

בין האדם למקום

ספר החינוך (פד) מביא מספר טעמים למצוות השמיטה. הטעם הראשון הוא שהשמיטה מביאה לידי הכרה באדנות ה' ובחידוש העולם:

משרשי המצווה, לקבוע בלבנו ולצייר ציור חזק במחשבתנו עניין חידוש העולם… והוא כעניין שאנו מוציאין ימי השבוע בששת ימי עבודה ויום מנוחה. ולכן ציווה ברוך הוא להפקיר כל מה שתוציא הארץ בשנה זו מלבד השביתה בה, כדי שיזכור האדם כי הארץ שמוציאה אליו הפירות בכל שנה ושנה לא בכוחה וסגולתה תוציא אותם, כי יש אדון עליה ועל אדוניה. וכשהוא חפץ הוא מצווה אליו להפקירם…

עובד האדמה מצליח ליצור דבר חדש, שלא היה מעולם, ועל כן יש חשש שבראותו את יבולו יאמר "כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיִל הזה". לכן באה התורה ומצווה: על האדם להפקיר את אדמתו בשנה השביעית כדי להראות שהארץ איננה שלו, אלא שייכת לריבון כל העולמים!

הטעם השני שכותב ספר החינוך למצוות השמיטה הוא הגברת הביטחון בה'.:

ועוד יש תועלת אחר נמצא בזה האדם שיוסיף האדם בטחון בשם ברוך הוא, כי כל המוצא עם לבבו לתת ולהפקיר לעולם כל גדולי קרקעותיו ונחלת אבותיו הגדלים בכל שנה אחת, ומלומד בכך הוא וכל המשפחה כל ימיו, לא תחזק בו לעולם מדת הכילות [קמצנות] הרבה ולא מיעוט הבטחון.

בכל שנה, כאשר החקלאי זורע את שדהו הוא שם מבטחו בה' ומתפלל אליו, "מאמין בחי עולמים וזורע" (תוספות שבת לא.). ובשביעית – על אחת כמה וכמה: האדם לא זורע ולא עובד את האדמה בשביעית, ושם ביטחונו בה' יתברך. ולא זו בלבד, אלא שהוא מפקיר את כל פירותיו לכולם ואינו חושש!

בין האדם לעצמו

חלק מן המפרשים עמדו על כך ששנת השמיטה יוצרת הרבה זמן פנוי. בכל השנים החקלאי עובד בשדותיו, ובשנת השמיטה הוא יושב בביתו. בכל השנים הוא טרוד בעבודה ובהגדלת העוצמה החומרית שלו, ושנת השמיטה נועדה לתת לאדם הפסקה מן העיסוק בחומר, כדי שיוכל להתקדם מבחינה רוחנית. מתוך כך כותב הרב צבי הירש קלישר (ספר הברית [על התורה], פרשת בהר) ששנת השמיטה צריכה להיות מוקדשת ללימוד תורה:

כי לא לעולם יהיו טרודים בעבודת האדמה לצורך החומר, רק שנה אחת יהיה חופשי לנפשו. וכאשר יפרוק עול עבודה יעסוק בתורה וחוכמה… כי זה האושר האמיתי.

גם הרב שאול ישראלי (בצאת השנה עמ' יט) מזכיר טעם זה, ומסביר כי האפשרות ללמוד תורה, הניתנת לאדם הרגיל בעמל כפיים, מבהירה לו שמטרתו בעולם איננה רק העולם החומרי והרדיפה אחר הפרנסה. גם העולם הרוחני והלימודי, הרחוק ממנו במשך השנים, קרוב אליו ושייך אליו.

ממד נוסף של השפעה על האדם עצמו, ניתן ללמוד מדברי המדרש (תנחומא, ויקרא א):

ברכו ה' מלאכיו גבורי כח עושי דברו… ר' יצחק נפחא אמר: אלו שומרי שביעית, ולמה נקראו גבורי כח, כיוון שרואה שדהו מופקרת, ואילנותיו מופקרין, והסייגין [גדרות] מופרצין, ורואה פירותיו נאכלין, וכובש יצרו ואינו מדבר, ושנו רבותינו ואיזהו גבור הכובש את יצרו.

כלומר, שנת השמיטה מסייעת לאדם בעבודת המידות. המדרש מדגיש את הניסיון הגדול המלווה את בעלי השדות בשנת השמיטה, כאשר הם רואים את כל עמלם נלקח על ידי אחרים בעלי השדות, מכוח ציוויו של הקב"ה, מתגברים על יצרם ומאפשרים לכל מי שחפץ להיכנס לשדה ולקחת את שירצה, ועל כן הם נקראים: "גיבורי כח"!

בין האדם לחברו

הרמב"ם (מורה נבוכים, ח"ג, פל"ט) נותן שני טעמים למצוות השמיטה. הטעם הראשון שייך במובהק לתחום החברתי:

יש מהם חמלה וחנינה על כל בני אדם, כמו שנאמר "ואכלו אביוני עמך".

במשך שש שנים, התורה מאפשרת לאדם להרוויח בהתאם לעבודתו. עם זאת, כדי להגן על העניים, ציוותה התורה מצוות צדקה רבות: נתינת צדקה, מעשר עני, לקט, שכחה ופאה וכדומה, וכן גם מצוות השמיטה. בשנה זו יהיו כל הפירות הפקר, כדי שהעניים יוכלו ליהנות מהם.

רעיון זה מפותח בדבריו של הרב יצחק ניסנבוים (קנייני קדם ב, בהר, עמ' 60):

יכולים להתפתח בעם כעין שני מעמדות: מעמד עשירים בעלי אחוזות רבות, ומעמד עניים בלי כל חלק באדמת אבותיהם. ודבר זה יכול להביא גם לידי התפתחותם של רגשות אדנות ועריצות אצל הראשונים, ורגשות התרפסות ושפלות הרוח אצל האחרונים; וכדי לשמור על השוויון הפסיכולוגי של העם העברי, באה השמיטה. בשנת השמיטה פעם לשבע שנים, אין בעלות על האדמה… בכל השנה הזאת – הפקר היא האדמה לכולם, וירגיש העשיר כי עשירותו אינה בת קיימא, וירגיש העני כי עניותו אינה מתמדת.

בין האדם לארצו

הטעם השני שמביא הרמב"ם (מורה נבוכים שם) הוא טעם חקלאי:

כדי שירבה יבול האדמה ותתחזק בהברתה.

אם האדמה "נחה" במשך שנה, בשנים הבאות יתרבה היבול. על טעמו של הרמב"ם הקשה רבי יצחק עראמה: אם טעם השמיטה הוא חקלאי, מדוע הקפידה התורה כל כך בקיום השמיטה עד כדי כך שגלות באה לעולם בשביל אי קיום השמיטה?

ייתכן שלטעם זה של הרמב"ם יש משמעות רחבה יותר. מדוע אין מצוות שמיטה בחו"ל? האם שם אין חשיבות בחיזוק האדמה? ייתכן שמשמעות קיום השמיטה בארץ ישראל היא שאנו מוּדַעִים לכך שזו אדמת קודש, ולכן אנו שומרים עליה מכל משמר. אם כך, החשיבות בשמירת איכות האדמה היא בשל קדושתה המיוחדת של הארץ.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

טעמי שמיטה

מאמרים נוספים שעשויים לעניין אותך

0
    0
    הספרים שלך
    סל שלך ריקחזרה לחנות
      חישוב המשלוח
      הוסף קופון
      קופונים לא זמינים
      ratzim Get 25% off הנחה על מוצרי השמיטה