0 0.00
חיפוש
סגור את תיבת החיפוש

יבול נכרי

Print Friendly, PDF & Email

פתרון אפשרי נוסף לקניית תוצרת חקלאית בשמיטה הוא קניית יבול שגדל באדמות השייכות לנכרים.

יש קניין לגוי להפקיע מקדושת ארץ ישראל?

הגמרא בגיטין (מז., וכן הירושלמי דמאי פ”ה ה”ח) מביאה מחלוקת אם כאשר גוי קונה קרקע בארץ ישראל, קניין זה גורם לכך שגידולי אותה חלקת קרקע יהיו פטורים מתרומות ומעשרות. לדעת רבה, קניין גוי בארץ ישראל לא מפקיע מחיוב מעשר, ולכן גם אם קרקע נמכרה לגוי ממשיכים לנהוג בה דיני מעשרות. לעומת זאת, לדעת רב אלעזר קניין גוי בארץ ישראל פוטר את פירות אותה קרקע מחיוב במעשר. הרמב”ם (תרומות פ”א ה”י) פוסק כרבה:

עכו”ם שקנה קרקע בארץ ישראל לא הפקיעוה מן המצוות אלא הרי היא בקדושתה. לפיכך אם חזר ישראל ולקחה ממנו אינה ככיבוש יחיד אלא מפריש תרומות ומעשרות ומביא ביכורים, והכול מן התורה כאילו לא נמכרה לעכו”ם מעולם.

מה הדין כשהקרקע עדיין אצל הגוי?

מתחילת דברי הרמב”ם משמע שאין לגוי שום אפשרות להפקיע את קדושת הארץ, ואין משמעות לקניין שלו בהקשר זה. מכאן עולה שהמצוות התלויות בארץ חלות גם על פירות שגדלו בקרקע של גוי, וממילא בשנים רגילות יש בהם דיני תרומות ומעשרות, ובשנת השמיטה חלה עליהם קדושת שביעית והם פטורים מתרומות ומעשרות. ואכן כך פוסק המבי”ט (ח”א, סימנים י”א, כ”א, רי”ז, של”ו):

אין שום חיוב בארץ ישראל במעשרות בשנת השמיטה אפילו מהלקוח מיד גוי קודם מירוח… דאין קניין לגוי בארץ ישראל להפקיעה מקדושתה לפירות שביעית.

אך מהמשך דברי הרמב”ם משמע שדווקא כאשר ישראל חוזר וקונה את השדה היא חוזרת לקדושתה, ואילו בזמן שהיא ביד הגוי אין המצוות התלויות בארץ חלות עליה. כך הבין הבית יוסף (שו”ת אבקת רוכל, סימן כ”ד; כסף משנה, שמיטה ויובל פ”ד הכ”ט) את דברי הרמב”ם:

מה שאמרו אין קניין לעכו”ם בארץ להפקיע מן המצוות, היינו לעניין שאם חזר ישראל ולקחה ממנו אינה ככיבוש יחיד אלא הרי היא כאילו לא נמכרה לעכו”ם מעולם. אבל בעודה ביד עכו”ם מופקעת היא.

לפי הבית יוסף, פירות שגדלו בקרקע שביד הגוי אינם קדושים בקדושת שביעית, ולכן אם נתמרחו על ידי ישראל הם חייבים בתרומות ומעשרות, כבשאר השנים.

חשוב לציין שגם לשיטות הסבורות שבזמן שהגוי יושב בקרקע הוא מפקיע את המצוות התלויות בארץ, הרי שהוא מפקיע רק את החיוב במצוות אלו, אבל קדושת הארץ קיימת בין כך ובין כך. והדבר פשוט, שהרי קדושת ארץ ישראל לא נובעת מכך שיהודי מחזיק בקרקע, אלא זו קדושה עצמית שלא ניתנת להפקעה (עיינו בדברי הגר”ח, תרומות שם; שבת הארץ מבוא, ט”ו; אגרות הראי”ה, ח”א, אגרת תקנ”ה).

כיצד הוכרעה המחלוקת?

חכמי צפת תמכו בעמדתו של רבי יוסף קארו, שיש קניין לגוי להפקיע מקדושת ארץ ישראל, ולכן פירות שביעית שגדלים אצל נכרי אינם קדושים בקדושת שביעית מחד, ומאידך אם נתמרחו ביד ישראל – יש להפריש מהם תרומות ומעשרות. כיוון שהמבי”ט (שהתגורר אף הוא בצפת) רצה לנהוג כשיטתו, בניגוד לדעתם של חכמי צפת, החליטו חכמי צפת להטיל חרם על כל מי שלא ינהג כמותם (שו”ת אבקת רוכל, סימן כ”ה).

למעשה התקבל המנהג כדעת הבית יוסף, שאין קדושת שביעית בפירות נכרים. כך מכריעים פוסקים רבים, ובעל פאת השולחן (כ”ג, כט) מעיד שכך נהגו בארץ ישראל:

ואני מעת זיכני א-להי הארץ והביאני הלום בשנת צפ”ת, נתתי אל לבי לעיין בהלכה זו בארץ הקודש… ואחרי עיוני נראה ברור כשמש דהדין עם מרן בית יוסף… וכן המנהג גם עתה בכל ארץ ישראל… וכן נהגו בירושלים בימי הרלנ”ח… והלכה כדברי        המכריע דבשל גוים פטור משביעית.

ואף הרב טיקוצ’ינסקי (ספר השמיטה י’, ב, ב) מעיד שזה המנהג בירושלים ובכל ארץ ישראל. עם זאת, החזון איש (כ’, ז, באריכות רבה; ובמקומות נוספים) הכריע כדעת המבי”ט, ולכן, בבני ברק – עירו של החזון איש – נוהגים רבים לשמור קדושת שביעית בפירות נכרים. לגבי תרומות ומעשרות – אם גמר מלאכת הפירות נעשה ע”י ישראל, יש להפריש תרומות ומעשרות בלא ברכה.

פירות וירקות מגויים – הלכה למעשה

למעשה, הקנייה מגויים בשמיטה איננה פשוטה. לעיתים, במיוחד בשמיטה, מוכרים חקלאים יהודים את פירותיהם לערבים כדי שישווקו אותם. מסיבות ביטחוניות, גם השגחה טובה לא תמיד יכולה לעקוב אחרי המסלול שעברו הפירות עד הגעתם לשווקים, וקשה לדעת האם מקורם הוא מגידול נכרי או שהם נמכרו לנכרי על ידי חקלאי יהודי. פרט לכך, ישנן קרקעות רבות בארץ שאינן שייכות לגוי העובד בהן אלא נמצאות בבעלותו בגזל. במקרה כזה ייתכן שהקרקע לא נחשבת קרקע של גוי, וירקות שגדלו שם יהיו אסורים באיסור ספיחים וכדומה.

אולם פרט לכל הבעיות ההלכתיות הפורמליות, הבעיה המשמעותית ביותר בקנייה מנכרים היא בכך שהיא גורמת להחזקת הקרקעות בארץ בידיהם. גם אם באופן הלכתי יבש אין בכך איסור של “לא תחנם”, בוודאי קיימת כאן הבעיה העקרונית העומדת בבסיס איסור זה. בשמיטות הקודמות, כתוצאה מדרישה של דתיים שומרי שמיטה, לעיתים הייתה עלייה ניכרת בכמות הגידולים של הערבים. בעקבות דרישה זו הערבים קיבלו תוספת מים והשתלטו על קרקעות שבדרך כלל החזיקו בהן גם לאחר השמיטה. לכן אין ספק שקנייה מנכרים חותרת תחת הרעיון של האיסור “לא תחנם”! יש לציין שגם קניית פירות נכרים מיובאים עשויה להיות בעייתית מאוד, ולעיתים הייבוא פוגע פגיעה של ממש בחקלאות היהודית, אף יותר מן היבול הנכרי שבתוך הארץ.

למעשה, ירקות שקונים מגויים בכל מקרה גם בשנה רגילה, ניתן להמשיך ולקנות מהם גם בשמיטה. אולם אין לקנות במיוחד גידולי נכרים בשנת השמיטה. יש לעשות כל מאמץ לקנות תוצרת עברית, שגם בה ישנם פתרונות מהודרים לכתחילה: אוצר בית דין, מצע מנותק, פירות וירקות שישית או גידולים מהערבה הדרומית. כפי שנראה בע”ה בהמשך, יש להעדיף גם היתר מכירה על פני תוצרת נכרית.

 

 

 

 

Print Friendly, PDF & Email
0
    0
    הספרים שלך
    סל שלך ריקחזרה לחנות
      חישוב המשלוח