ליל הסדר

כדי לברר את כמות המצה שיש לאכול הלכה למעשה, יש לברר מהו שיעור ‘כזית’. הרחבנו בכך בפינה נפרדת, וכאן נכתוב רק את עיקרי הדברים.  

מצוַות אכילת מצה בזמן הזה הגמרא בפסחים (קכ.) מביאה מחלוקת אמוראים בשאלה, האם מצוַות אכילת מצה בזמן הזה היא מדאורייתא או מדרבנן. לדעת רב אחא

מדיני הכורך אופן הכריכה לדעת רבנו חננאל (קטו.), הלל היה “כורך המרור על המצה”, כלומר שהיה עוטף את המצה במרור. וכן כתב ספר החינוך (מצווה

הגמרא (קטו.) מביאה מחלוקת תנאים בשאלה, כיצד מתקיימת אכילת מצה ומרור בזמן שבית המקדש קיים. לדעת חכמים, יש לאכול מצה לחוד ומרור לחוד, ואילו הלל

נהגו לאכול ביצים בליל הסדר. וכך כתב הרמ”א (תע”ו, ב): נוהגים בקצת מקומות לאכול בסעודה ביצים זכר לאבלות, ונראה לי הטעם משום שליל תשעה באב

האם מותר לאכול בשר צלי בליל הסדר? המשנה בפסחים (נג.) אומרת: מקום שנהגו לאכול צלי בלילי פסחים – אוכלין. מקום שנהגו שלא לאכול – אין

המשנה (לט.) אומרת: ואלו ירקות שאדם יוצא בהן ידי חובתו בפסח: בחזרת, בתמכא, ובחרחבינא, ובעולשין ובמרור. ובגמרא שם: אמר רב הושעיא – מצוה בחזרת. וכך

הגמרא (פסחים קטו:) אומרת: נטל ידיו בטיבול ראשון – נוטל ידיו בטיבול שני. כלומר, לפני ברכת המוציא יש ליטול שוב את הידיים. הגמרא תמהה על

לדעת שולחן ערוך הרב (תע”ג, כד), רק בעל הבית אומר את ההגדה, וכולם יוצאים מדין ‘שומע כעונה’, שכן “ברב עם הדרת מלך”, וכן דעת הגר”א

נחלקו הפוסקים האם יש לומר את ההגדה בהסבה. השל”ה (פסחים, כג.) כתב שיש לומר את ההגדה באימה וביראה. מכאן הסיקו שולחן ערוך הרב (תע”ג, מח)

המצווה המרכזית בליל הסדר היא ה’מגיד’, סיפור יציאת מצרים. חלק זה של ההגדה פותח ב”הא לחמא עניא”, ולאחר שאלות הבנים אנו פותחים בסיפור עצמו: “עבדים

בליל הסדר ישנה מצווה מיוחדת לספר ביציאת מצרים (שמות י”ג, ח): וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמֹר בַּעֲבוּר זֶה עָשָׂה ה’ לִי בְּצֵאתִי מִמִּצְרָיִם. אולם, למעשה