הגמרא (מגילה יד.) מסבירה שחז”ל תיקנו את מצוות קריאת המגילה משום שלמדו זאת בקל וחומר מאמירת הלל בפסח: “ומה מעבדות לחירות אמרינן שירה – ממיתה לחיים לא כל שכן?”. על כך שואלת הגמרא – מדוע אם כן לא אומרים בפורים הלל? ועונה שלוש תשובות:
אמר רבי יצחק: לפי שאין אומרים הלל על נס שבחוצה לארץ… רב נחמן אמר: קרייתא זו הלילא. רבא אמר… אכתי עבדי אחשורוש אנן.
קיים הבדל עקרוני בין התשובות. לפי רבי יצחק ורבא, באופן מהותי לא שייך לומר הלל על נס פורים (מפני שהנס התרחש בחו”ל או מפני שאנחנו עדיין עבדיו של אחשוורוש). אולם לפי רב נחמן, באופן עקרוני צריך לומר הלל בפורים, אלא שהמגילה מוציאה אותנו ידי חובת אמירת הלל.
להלכה אין אומרים הלל בפורים (שולחן ערוך תרצג, ג), אולם נחלקו הראשונים מהו הטעם לכך. לדעת הרי”ף (מגילה ד. מדפי הרי”ף) הטעם העיקרי להלכה הוא טעמו של רבא, “אכתי עבדי אחשורוש אנן”, וכן כתבו המגן אברהם (ס”ק ב), החיד”א (ברכי יוסף ס”ק ד) והמשנה ברורה (ס”ק ז). אולם הרמב”ם (מגילה ג, ו) והמאירי (מגילה יד. ד”ה דבר) פוסקים את טעמו של רב נחמן, שקריאת המגילה שקולה כנגד אמירת הלל.
מי שאין לו מגילה – האם יאמר הלל?
למחלוקת זו תיתכן השלכה מעשית. מה דינו של מי שלא יוכל לקרוא את המגילה, כגון חייל שיהיה בפעילות מבצעית בפורים ולא תהיה לו מגילה – האם במקרה זה יאמר הלל? לפי טעמו של רב נחמן, ייתכן שכאשר אין אפשרות לקרוא את המגילה, צריך לומר הלל. ואכן, כך כותב המאירי (שם):
ונראה לי לטעם זה, שאם היה במקום שאין לו מגילה – שקורא את ההלל, שהרי לא נמנעה קריאתו (של ההלל) אלא מפני שקריאת המגילה במקומו.
אולם מדברי הראשונים עולות שתי סיבות מדוע ניתן לחלוק על דברי המאירי: ראשית, לפי פסיקת הרי”ף ברור שגם במקרה זה אין לומר הלל. שנית, גם אם נאמר שהלכה כרב נחמן, ייתכן שאין לומר הלל. הטעם הפשוט לכך הוא שכוונת רב נחמן לומר שכיוון שקריאת המגילה שקולה לאמירת הלל, הרי שחז”ל כלל לא תיקנו אמירת הלל בפורים, ולכן לעולם אין לומר הלל בפורים (עיין ברכי יוסף, שיורי ברכה ס”ק א; שערי תשובה ס”ק ג). כך משמע מלשון הרמב”ם (שם):
לא תקנו הלל בפורים, שקריאת המגילה היא ההלל.
אולם נדמה שיש לתת לכך טעם עמוק יותר. לכאורה יש לשאול על דברי רב נחמן – אם אכן מתאים לומר הלל, מדוע לא תיקנו לומר הלל בפורים כמו בכל החגים? מדוע להפוך את פורים לחג חריג?
נראה, שניתן להבין את דברי רב נחמן בשתי צורות. אפשר להבין שלדעתו המגילה אכן שקולה לחלוטין לאמירת הלל, אולם אפשר להבין שהמגילה אמנם מביאה לתוצאה הזהה לאמירת הלל בחגים ובמועדים, אך היא עצמה שונה במהותה מן ההלל. לפי זה, בפורים אי אפשר לומר הלל רגיל, אלא רק את סוג ההלל המיוחד לפורים – המגילה. מהו טעם הדבר?
הנס בפורים הוא נס נסתר. על נסים נסתרים לא מספיק לומר הלל, מפני שהתבוננות פשוטה במציאות כלל לא מבחינה בכך שהתרחש נס – תמיד ניתן להסביר את ההתרחשויות בצורה טבעית ומקרית. אולם קריאת המגילה מתאימה להודאה על נס נסתר: על ידי קריאת המגילה תוך נתינת תשומת לב לרצף הפרטים ולהשתלשלות האירועים המגילה, נוכחים כולם לראות את יד ה’ המובילה את האירועים במגילה. לכן, כאשר רוצים להלל ולומר שירה לקב”ה על נס נסתר, בהכרח עלינו לקרוא את המגילה, ולא די באמירת הלל.
פסיקת ההלכה
להלכה כתב הברכי יוסף (שם) שמי שאין לו מגילה לא יאמר הלל, וכן כתבו החתם סופר (א, קצב) והנצי”ב (העמק שאלה כו, ס”ק א). עם זאת, הכתב סופר (או”ח קמ) והשערי תשובה (תרצג, ס”ק ג) כותבים שאם אין לאדם מגילה יקרא הלל בלי ברכה, וכן כתב בשו”ת יביע אומר (ט, סח). מי שיש לו מגילה מודפסת, יקרא גם את המגילה, אך לא יוותר על אמירת ההלל בלי ברכה (שערי תשובה שם).
צריכים אנו לשים לב לעיקרון העולה מכאן: כשאדם שומע את המגילה, עיקר העניין הוא להבחין בנסים הנסתרים ולהודות לקב”ה. כל מי שמבחין בהשתלשלות האירועים המיוחדת שם לב מיד שאין כאן מקרה – אלא יד ה’.