מדיני ארבע כוסות

Print Friendly, PDF & Email

זמן הקידוש

השולחן ערוך (תע”ב, א) פסק על פי תרומת הדשן (סימן קל”ז), שאף על פי שבדרך כלל בשבת ובמועדים ניתן לעשות קידוש מבעוד יום, בליל הסדר אין לעשות קידוש עד צאת הכוכבים.

טעם הדבר הוא, שקרבן הפסח נאכל רק בלילה, שנאמר “ואכלו את הבשר בלילה הזה” (שמות י”ב, ח), ולכן גם המצה והמרור שהוקשו לפסח נאכלים רק בלילה (תוספות, צט:, ד”ה עד שתחשך, על פי התוספתא, פ”ב הט”ו). מאותה סיבה גם ההגדה צריכה להיאמר בלילה (“בשעה שיש מצה ומרור מונחים לפניך”), והוא הדין לארבע כוסות, שמזכירות את הגאולה כמו המצה, שאף אותן יש לשתות בלילה. לכן, הואיל וכוס הקידוש היא אחת מארבע הכוסות, יש לשתות אותה דווקא בלילה. הט”ז (תע”ב, ס”ק א) מוסיף, שהקידוש בא בשביל מצוות מצה (שאין קידוש אלא במקום סעודה), ולכן יש לאומרו בזמן הראוי לאכילת מצה.

השולחן ערוך (שם) מוסיף, שיש לערוך את השולחן ולהכין את כל צורכי הסדר מבעוד יום, כדי שאפשר יהיה להתחיל את הסדר מוקדם ככל האפשר (לאחר צאת הכוכבים).

מזיגת הכוס לבעל הבית

כל אחד מבני הסעודה מתנהג כבן חורין, אולם כדי להמחיש יותר את עניין החירות, נוהגים שבעל הבית מתנהג בחירות מיוחדת. לכן כתב הרמ”א (תע”ג, א): “ובעל הבית לא ימזוג בעצמו, רק אחֵר ימזוג לו דרך חירות”. ויש שאינם נוהגים כך, וגם בעל הבית מוזג לעצמו.

מילוי הכוס

הגמרא בברכות (נא.) מונה מספר דינים הנוגעים לכוס של ברכה: הכוס צריכה להיות מלאה, נקייה מבפנים ומבחוץ ועוד. דברי הגמרא נוגעים בפשטות לברכת המזון (רש”י שם), אולם השולחן ערוך (רע”א, י) פוסק על פי הרמב”ם (שבת פכ”ט ה”ז) שהוא הדין בקידוש, ומדברי כמה ראשונים ואחרונים נראה שדינים אלו נוהגים גם בארבע כוסות (לקט יושר, עמ’ 86; מהרי”ל, סדר ההגדה, ט’; חיי אדם, ק”י, י; ועוד).

כאמור, בגמרא נאמר שכוס של ברכה צריכה להיות מלאה. מה נחשב לכוס מלאה? הרמ”א (קפ”ג, ב) כותב: “וכוס של ברכה ימלאנו, שיהא מלא על כל גדותיו”. משמע שהכוס צריכה להיות מלאה ממש, עד שפת הכלי. ואילו הט”ז (קפ”ג, ס”ק ד, מובא במשנה ברורה שם, ס”ק ט) כותב, שרבים נוהגים לא למלא את הכוס לגמרי, כנראה מתוך החשש שהיין יישפך ויתבזה. בכל מקרה, גם אם הכוס אינה מלאה אין הדבר מעכב, אם יש בה יין בשיעור רביעית (משנה ברורה, קפ”ג, ס”ק ט).

החזקת הכוס

הגמרא מתייחסת גם לאופן החזקת הכוס: “נוטלו בשתי ידיו, ונותנו בימין, ומגביהו מן הקרקע טפח, ונותן עיניו בו”. וכך פסק השולחן ערוך (קפ”ג, ד).

אם כן, יש לאחוז בכוס בשתי ידיים ואחר כך להעביר אותה ליד ימין (איטר יחזיק את הכוס בשמאלו [שם, ה], ויש המחזיקים תמיד בימין [כף החיים, ס”ק כט, על פי הזוהר]). לאחר שהכוס מוחזקת ביד ימין בלא סיוע של יד שמאל, מרימים את הכוס טפח (שמונה ס”מ) מעל השולחן ומתחילים את הברכה. במהלך הברכה יש להסתכל בכוס כדי שלא להסיח את הדעת ממנה. ומכל מקום, גם הדברים הללו הם רק הידור מצווה לכתחילה ואינם מעכבים (משנה ברורה, קפ”ג, ס”ק כ).

כוסות חד פעמיות

האחרונים האם ניתן להשתמש בכוסות חד פעמיות לכוס של ברכה. יש שאסרו להשתמש בכוסות אלו משום שהם עשויות מחומר גרוע ועתידות להיזרק לאחר השימוש (שו”ת אגרות משה, ח”ג, סימן ל”ט), ויש שהתירו וכתבו שכוסות אלו עשויות מחומר שעמיד לשימוש חוזר והסיבה שזורקים אותן היא רק בגלל מחירן הנמוך, ולכן אין סיבה לאסור (שו”ת ציץ אליעזר, חי”ב, סימן כ”ג).

למעשה, ראוי לכתחילה לא לקחת לארבע כוסות (או לקידוש ולהבדלה וכדומה) כוסות חד פעמיות פשוטות (ואם יש רק כאלו, ניתן להשתמש בהן), אולם ניתן לכתחילה להשתמש בגביעים יפים וחזקים, שמוגדרים אמנם כ’חד פעמיים’, אבל באמת הם עמידים (באופן יחסי), ורבים משתמשים בהם כמה פעמים.

האם מותר לשתות בין הכוסות?

המשנה (קיז:) קובעת שאין לשתות יין בין הכוס השלישית לרביעית, אך מותר לשתות בין הכוסות האחרות. ברם, הבית יוסף (סימן תע”ג) מביא בשם הכלבו ור’ יהונתן, שייתכן שכוונת המשנה להתיר לשתות רק בין הכוס השנייה לשלישית, כלומר בזמן הארוחה, אבל בין הכוס הראשונה לשנייה אסור לשתות יין, שמא ישתכר ולא יוכל לקרוא את ההגדה. וכך פסק השולחן ערוך (תע”ג, ג), שראוי להיזהר בכך, וכן כתב המשנה ברורה (שם, ס”ק יד).

אמנם, מעיקר הדין מותר לשתות בין הכוסות הראשונות משקים שאינם משכרים (משנה ברורה, שם, ס”ק טז). במקרה זה לכאורה אין לברך על השתייה, כי בדרך כלל היא נפטרת בברכת היין (אם הייתה על השולחן בשעת הקידוש, או אם התכוון בקידוש לפטור כל מה שיביאו לפניו [משנה ברורה, שם, ס”ק יג]), אולם יש מקום לפקפק בכך (עיינו שער הציון, תע”ג, ס”ק יח), ולכן כדאי להתכוון בפירוש בשעת הברכה על הכוס הראשונה לפטור את השתייה שעשויה לבוא בהמשך.

Print Friendly, PDF & Email
0
    0
    הספרים שלך
    סל שלך ריקחזרה לחנות
      חישוב המשלוח