מהו פרוזבול וכיצד הוא פועל?

Print Friendly, PDF & Email

התוצאה הטבעית של מצוות שמיטת כספים עלולה להיות מניעת הלוואות לפני השמיטה. לכן התורה מזהירה (דברים ט”ו, ט-י):

הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן יִהְיֶה דָבָר עִם לְבָבְךָ בְלִיַּעַל לֵאמֹר קָרְבָה שְׁנַת הַשֶּׁבַע שְׁנַת הַשְּׁמִטָּה וְרָעָה עֵינְךָ בְּאָחִיךָ הָאֶבְיוֹן וְלֹא תִתֵּן לוֹ וְקָרָא עָלֶיךָ אֶל ה’ וְהָיָה בְךָ חֵטְא: נָתוֹן תִּתֵּן לוֹ וְלֹא יֵרַע לְבָבְךָ בְּתִתְּךָ לוֹ כִּי בִּגְלַל הַדָּבָר הַזֶּה יְבָרֶכְךָ ה’ אֱ-לֹהֶיךָ בְּכָל מַעֲשֶׂךָ וּבְכֹל מִשְׁלַח יָדֶךָ:

על אף אזהרה זו מספרת המשנה (פ”י מ”ג) שהעשירים נמנעו מלהלוות מחשש שחובותיהם יישמטו בשביעית וכספם יאבד. מצב זה הביא כמובן להרעת תנאי חייהם של העניים, ועל כן תיקן הלל תקנה:

פרוזבול אינו משמט, זה אחד מן הדברים שהתקין הלל הזקן. כשראה שנמנעו העם מלהלוות זה את זה ועוברין על מה שכתוב בתורה “השמר לך פן יהיה דבר עם לבבך בליעל וגו'”, התקין הלל לפרוזבול.

הגמרא (גיטין לו:) מסבירה מהו פרוזבול:

מאי פרוסבול? אמר רב חסדא: פרוס בולי ובוטי, בולי – אלו עשירים… בוטי – אלו העניים.

כלומר: פרוזבול הוא תקנה (פרוס) לטובת העשירים והעניים, “עשירים שלא יפסידו ועניים שלא ינעלו דלת בפניהם” (לשון רש”י שם).

 

האם פרוזבול מועיל כששמיטה נוהגת מן התורה?

הגמרא (שם לו.) שואלת כיצד ייתכן שהלל עקר דין דאורייתא,  ומביאה שני תירוצים: לדעת רבא יש בכוחם של חכמים לעקור דיני תורה הנוגעים לדיני ממונות, וזאת על ידי הכלל “הפקר בית דין הפקר”. אך לדעת אביי, תקנה זו התאפשרה רק מפני ששביעית בזמן הזה דרבנן, ובעת ששמיטת כספים דאורייתא לא ניתן לעשות פרוזבול.

בדרך כלל פוסקים כרבא במחלוקתו עם אביי (פרט ליע”ל קג”ם), אך בכל זאת הרמב”ם (פ”ט הט”ז) פוסק שפרוזבול מועיל רק בזמן שהשמיטה מדרבנן. אולם הראב”ד (שם) חולק על הרמב”ם וסובר שפרוזבול מועיל גם כאשר שמיטת כספים דאורייתא.

 

כיצד פועל הפרוזבול?

המשנה (שביעית פ”י מ”ב) מציינת כמה מקרים שבהם התורה קבעה שהחובות אינם נשמטים. אחד מהם הוא “המוסר שטרותיו לבית דין”:

כל מעשה בית דין אין משמטין. המלווה על המשכון והמוסר שטרותיו לבית דין אינן משמטין.

כלומר, המלווה מוסר את חובו לבית הדין ובכך מונע את השמטתו.

מדוע מסירת החובות לבית הדין מועילה? הספרי (דברים קי”ג) והירושלמי (פ”י ה”א) לומדים זאת מן הפסוקים: “את אחיך תשמט ידך – ולא המוסר שטרותיו לבית דין”. כלומר, עיקר עניינה של שמיטת כספים נובע מהאיסור להראות בעלות על הממון. לכן, בחוב ששייך לבית הדין האיסור לא קיים משום שהדיינים אינם בעלי החוב אלא נציגי הציבור.

כמה משניות לאחר מן מסבירה המשנה (פ”י מ”ד) כיצד נעשה הפרוזבול:

זהו גופו של פרוזבול: מוסר אני לכם איש פלוני ופלוני הדיינים שבמקום פלוני, שכל חוב שיש לי שאגבנו כל זמן שארצה. והדיינים חותמין למטה או העדים.

גם כאן נראה שאופן פעולת הפרוזבול הוא מסירת החוב לבית דין. לאור זאת שואלים הראשונים: אם אכן מסירת שטרות לבית הדין מועילה מדאורייתא, כפי שראינו, מדוע נצרך הלל לתקנה מיוחדת בעשיית הפרוזבול, ומה הוא הוסיף בה על דין התורה?

 

פרוזבול ומסירת שטרות

רוב הראשונים מסבירים שאכן יש קשר בין הדינים, וניסחו זאת בשלוש דרכים:

  1. רש”י (מכות ג:, כתובות פט., גיטין לב: ועוד) כותב שכתיבת פרוזבול היא היא מסירת שטרות לבית הדין, ויש זהות מוחלטת בין הדינים. עמדה זו נוקט גם הרמב”ן (גיטין לו. ד”ה ומי איכא), שהסביר שגם מסירת שטרות לבית הדין מועילה מדרבנן בלבד, והפסוקים שהובאו בספרי ובירושלמי “אסמכתא היא, וכשאמרו מוסר שטרות אין משמיטין – מתקנתו של הלל אמרו”.
  2. גם התוספות (גיטין לו. ד”ה מי) סוברים שמבחינה פורמלית הלל לא חידש שום הלכה, ומסירת שטרות הייתה מועילה גם קודם לתקנתו, מדאורייתא. לדעתם, חידושו של הלל היה בכך שהוא הפך את מסירת השטרות לנוהל מקובל. עד ימי הלל לא הייתה מסירת שטרות דרך מקובלת בפועל, ובתי הדין לא היו מוכנים לקבל את השטרות (כדי שהחובות יישמטו, כרצון התורה). הלל הפך דרך זו למקובלת ופרסם את התקנה, כדי שאנשים ימסרו בפועל את השטרות לבית דין ולא יימנעו מלהלוות.
  3. הריטב”א (מכות ג: ד”ה ובמוסר) וראשונים רבים נוספים סוברים שהפרוזבול אכן מבוסס על מסירת שטרות לבית דין, ותקנת הלל היא שלא צריך למסור בפועל את שטרי החוב לבית הדין, אלא די במסירת מודעה על כך שמוסר שטרותיו לבית דין.

 

פרוזבול – תקנה נפרדת

דרך שונה משתמעת מדברי כמה ראשונים, שכתבו שאין כל קשר בין מסירת שטרות ובין פרוזבול, ומדובר בתקנת חכמים נפרדת ובעלת תוקף עצמאי (ראו לדוגמה תוספות מכות ג: ד”ה המוסר). אם נדייק בלשון המשנה נראה כי בתיאור “גופו של פרוזבול” לא נזכרת מסירת שטרות אלא מסירת מודעה: “מוסר אני לכם… שכל חוב שיש לי שאגבנו כל זמן שארצה”.  כלומר: עצם העובדה שהאדם מודיע שהוא לא רוצה שחובותיו יישמטו מונעת מהם להישמט. וכך אכן פירש הרמב”ם (פירוש המשניות שם):

“מוסר אני לכם” עניינו מעיד אני אתכם בכך וכך.

לפי זה, בניגוד למסירת שטרות לבית דין, שמועילה מהתורה, הרי שבפרוזבול אין כל מסירת שטרות אלא מסירת מודעה בלבד, וזו תקנתו של הלל.

 

סיכום

לסיכום, העלנו שלוש שיטות בהבנת אופן פעולת הפרוזבול: א. מסירת השטרות לבית הדין (רש”י, תוספות). ב. הודעה על מסירת השטרות ללא צורך בהעברתם בפועל (ריטב”א). ג. הודעה על הרצון לגבות את החוב (רמב”ם).

למעשה איננו מעבירים בפועל את השטרות לבית הדין אלא רק מודיעים על כך בשטר הפרוזבול (כדרך ב’ או כדרך ג’). הפרוזבול מונע גם שמיטת הלוואות שנעשו שבעל פה (רמ”א, חו”מ ס”ז, יט). אין צורך לפרט את החובות, ודי לעשות פרוזבול אחד שבו כותבים שמוסרים את כל החובות (שולחן ערוך שם, כו).

Print Friendly, PDF & Email
0
    0
    הספרים שלך
    סל שלך ריקחזרה לחנות
      חישוב המשלוח