מה נותנים במתנות לאביונים?

כמה מתנות נותנים?

הגמרא (מגילה ז.) אומרת:

“ומתנות לאביונים” – שתי מתנות לשני בני אדם.

כלומר, צריך לתת שתי מתנות, מתנה אחת לכל עני, וכך פסקו הרמב”ם (ב, טז) והשולחן ערוך (תרצד, א).

הראשונים (רבנו יהונתן ג: מדפי הרי”ף ד”ה שתי; ר”ן ז. ד”ה גמרא) מסבירים, שהסיבה להבדל בין שיעור מצוות משלוח מנות (שתי מנות לאדם אחד) לשיעור מצוות מתנות לאביונים (שתי מתנות, אחת לכל עני) היא שמטרת שתי המצוות היא לשמח את המקבל, ולכן כל נתינה צריכה להיות לפי המקבל: משלוח מנות ניתן בדרך כלל לאדם שאיננו עני, ולכן צריך שיהיו בו שתי מנות מכובדות, ומתנות לאביונים ניתנות לעניים ולכן די במנה אחת, שגם בה האביונים שמחים מאוד.

מדוע אם כן צריך לתת מתנות לאביונים לשני עניים, בעוד משלוח מנות מספיק לתת לאדם אחד? ייתכן שמשלוח מנות צריך לתת לאדם אחד מפני שבאופן טבעי אדם מרבה לתת לאוהביו, בעוד מתנות לאביונים ניתנות מכוח ציווי המוטל על האדם “ולכן צריך שכל אחד יזדרז ויזכר בשני אביונים” (מנות הלוי ט, כג ד”ה והנראה לי).

על אף שמעיקר הדין אפשר לצאת במתנה אחת בלבד לכל עני, ברור ופשוט שהדבר הראוי הוא לתת לעניים מתנה שתשמח אותם כמה שיותר, ותהיה מכובדת כמה שיותר. וכך כותב הנימוקי יוסף (מגילה ז. ד”ה לשני):

אף על פי שאינו צריך לשלוח שתי מתנות למי שהוא עני אלא באחת סגי, אף על פי כן אם נותן לו תבשיל או מיני מאכל צריך שיתן לו מן המובחר שבסעודתו.

בהקשר זה נביא גם את  דברי הרמב”ם (ב, יז), שכותב שראוי להרבות במתנות לאביונים יותר מאשר במשלוח מנות:

מוטב לאדם להרבות במתנות אביונים מלהרבות בסעודתו ובשלוח מנות לרעיו, שאין שם שמחה גדולה ומפוארה אלא לשמח לב עניים ויתומים ואלמנות וגרים, שהמשמח לב האמללים האלו דומה לשכינה שנאמר “להחיות רוח שפלים ולהחיות לב נדכאים”.

דברי הרמב”ם הובאו גם במשנה ברורה (ס”ק ג). ישנם מקומות רבים שבהם אנשים מוציאים כספים מרובים עבור משלוחי מנות מפוארים, ואילו במצוות מתנות לאביונים נותנים את המינימום הנדרש בלבד. אמנם מנהג יפה הוא לתת כמה משלוחי מנות, אבל עדיף לתת מספר מצומצם יותר של משלוח מנות, ואת שאר הכסף לתת כמתנות לאביונים, כדי לשמח גם אותם ביום הפורים.

שיעור כל מתנה

ברמב”ם ובשולחן ערוך אין הגדרה של גודל המתנה שצריך לתת לכל עני. הריטב”א (מגילה ז. ד”ה תני) כותב שבכל מקום “נתינה” היינו לפחות שווה פרוטה, ולכן צריך לתת לפחות פרוטה אחת לכל עני, וכך עולה גם מתשובת המהרי”ל (נו, ז), וכך פוסק המשנה ברורה (שם ס”ק ב).

לעומת זאת, לדעת המהרש”א (חידושי אגדות ז. ד”ה שדר), צריך שיהיה במתנה “שיעור נתינה”, ולא די בשיעור מינימלי של פרוטה. לכן לדעת כמה אחרונים צריך לתת סכום כסף שיספיק לקנות מאכלים בשיעור שלוש ביצים (החיד”א, מחזיק ברכה תרצד, ס”ק ב; בן איש חי שנה ראשונה, תצוה, פורים טו; כף החיים ס”ק ז).

למעשה, מעיקר הדין אפשר לצאת ידי חובה בנתינת פרוטה (שו”ת ציץ אליעזר ז, כז; חזון עובדיה עמ’ קסו-קסז), אולם כיוון שכיום אי אפשר לקנות שום דבר בפרוטה (ששווה רק כ-10 אגורות), טוב לתת יותר מפרוטה, ולכל הפחות סכום שניתן לקנות בו מאכל פשוט (עיין הליכות והנהגות עמ’ 21). בשם הגרש”ז אויערבך הובא (הליכות שלמה, מועדי השנה תשרי-אדר יט, הערה 62), שהרוצה לצאת מכל ספק ייתן מתנה שחשובה הן לנותן והן למקבל.

כסף או מאכלים?

בניגוד למשלוח מנות, שכפי שראינו צריך לתת בו דווקא מאכלים, לגבי מתנות לאביונים פוסק הרמב”ם (ב, טז) שניתן לתת “מעות או מיני תבשיל או מיני אוכלין”. גם מדברי שבולי הלקט (פורים, רב) עולה שמצוות מתנות לאביונים מתקיימת בנתינת מעות או בנתינת מאכלים. עם זאת, לדעת כמה אחרונים (שו”ת יהודה יעלה א, רו; שו”ת חתן סופר עב, ה), עיקר המצווה הוא לתת דווקא מעות ולא מיני מאכלים, וכך המנהג הרווח (עיין מגן אברהם תרצה, ס”ק טו).

האם אפשר לתת חפצים?

לדעת הפרי מגדים (מש”ז ס”ק א) צריך לכתחילה לתת לעני דבר שאפשר ליהנות ממנו בפורים (דהיינו כסף, או מאכלים שאפשר לאכול בפורים), ולכן אין לתת בגדים או מתנות אחרות כמתנות לאביונים, וכך נפסק להלכה.

האם אפשר לתת צ’ק או להפקיד בחשבון בנק?

לאור דברי הפרי מגדים, דנו הפוסקים האם ניתן לתת צ’ק לצורך מתנות לאביונים (עיין שו”ת משנה הלכות ו, קכב), ולמעשה לדעת הרבה פוסקים, אם אפשר לפדות את הצ’ק ביום הפורים, יוצאים בנתינתו ידי חובה (הגרש”ז אויערבך, הליכות שלמה שם יט, כג והערה לו; הרב אלישיב, הליכות והנהגות עמ’ 22; חזון עובדיה עמ’ קע-קעב). אפשר לצאת ידי חובת המצווה גם בהפקדת כסף לחשבון הבנק של העני (שו”ת שאלי ציון תניינא, או”ח לט אות ג; שו”ת מנחת אשר א, קי ד”ה והנה; שו”ת אבני ישפה ד, פד). עם זאת, אם חשבונו של העני נמצא באוברדרפט (ופעמים רבות זהו מצבם של העניים) ייתכן שלא יוצאים בכך ידי חובה, כיוון שלא יוצאים ידי חובת המצווה במחילת חוב לעני (שו”ת משנת יוסף י, קלד אות ג).

כמו כן ניתן להעביר מתנות לאביונים באמצעים אלקטרוניים אחרים, כגון ביט או פייבוקס, כיוון שכסף זה זמין לשימוש באופן מיידי.

מתנות לאביונים ממעשר כספים

המהרי”ל (שו”ת מהרי”ל נו, ז) פוסק, שאין לתת מתנות לאביונים ממעות מעשר כספים, מפני שנתינה זו היא חובה, וכל נתינה שהיא של חובה אין לתת אותה מכספי מעשר. עם זאת הוא כותב שרק את השיעור המינימלי של שתי פרוטות (פרוטה לכל עני) אין לתת ממעשר כספים, אך אם מוסיף על כך, רשאי לתת את התוספת גם ממעשר כספים, וכך פוסקים המשנה ברורה (ס”ק ג) והרב עובדיה יוסף (שו”ת יחוה דעת א, פז).

סיכום

כדי לקיים את מצוות מתנות לאביונים, צריך לתת שתי מתנות לשני עניים, מתנה אחת לכל עני. מעיקר הדין אפשר לצאת ידי חובה בנתינת פרוטה, אולם טוב לתת סכום כסף בעל ערך (הן מצד הנותן והן מצד המקבל), וראוי להרבות במתנות לאביונים יותר מבשאר מצוות החג.

למצוות מתנות לאביונים ניתן לתת מאכלים, אולם המנהג הרווח הוא לתת כסף ולא מאכלים. לכתחילה המתנה צריכה להיות ראויה לשימוש לצורך סעודת פורים, ולכן אין לתת בגדים או מתנות אחרות. ניתן לתת צ’ק לצורך מתנות לאביונים אם אפשר להשתמש בו כתשלום על קנייה, או שניתן לפדותו בפורים עצמו. כמו כן ניתן לתת את המתנה בהעברה בנקאית (בתנאי שחשבונו של העני לא באוברדרפט) או באמצעים אלקטרוניים אחרים כגון ביט או פייבוקס (כיוון שהכסף זמין לשימוש באופן מיידי).

את הסכום הבסיסי שבו יוצאים ידי חובת המצווה (שתי פרוטות) אין לתת מכספי מעשר כספים, אך אם מוסיף על סכום זה, רשאי להוסיף מכספי מעשר.