מקרים שונים של הדלקה מחוץ לבית

בפינה הקודמת ביארנו את העקרונות השונים הנוגעים להדלקת האורח. כעת נתייחס לכמה מקרים שכיחים של אירוח שעולה בהם השאלה כיצד לנהוג למעשה.

א. אדם נשוי המתארח בבית הוריו

אדם זה לא נחשב אחד מבני הבית (בין לאשכנזים ובין לספרדים), ולכן עליו להדליק בעצמו או להשתתף בפרוטה, ככל אורח (הגרש”ז אויערבך, הליכות שלמה, תשרי-אדר, י”ג, ח; הרב אלישיב, שבות יצחק, ח”ח, פט”ז, אות ג, ס”ק ה). ולדעת הרב עובדיה יוסף (יביע אומר, ח”ה, סימן י”ז אות ד), אדם זה נחשב אחד מבני הבית ולכן יוצא ידי חובה בהדלקת אביו או חמיו (גם ללא השתתפות בפרוטה) ואינו מדליק בברכה בעצמו.

בדומה, כאשר ההורים מתארחים אצל בנם או בתם הנשואים, עליהם להדליק בעצמם או להשתתף בפרוטה. ואם כל המשפחה מתארחת יחד בבית הסבא והסבתא (והוא הדין בבית אחר), כולם יוצאים ידי חובה בהדלקת אב המשפחה המתארחת (הליכות שלמה שם, ז). אך כמובן שלמנהג האשכנזים יש עניין שכל אחד מבני המשפחה המתארחת ידליק בעצמו, מדין מהדרין מן המהדרין, כפי שמדליקים בביתם.

ב. הנוסע מביתו לאחר ההדלקה

כאשר אדם נמצא בביתו בשעת ההדלקה ומתכנן לנסוע להתארח בבית אחר ולישון שם, בוודאי ידליק בביתו בברכה (אף שאינו נשאר לישון שם). הטעם לכך הוא שהשינה מגדירה רק את הקשר של האורח אל הבית שבו הוא נמצא, אך כל הצורך בקשר זה נאמר דווקא לגבי אורח, שאיננו קשור לבית שבו נמצא, בעוד אדם קשור אל ביתו שלו ללא קשר לשינה ולכן הוא יכול להדליק בביתו על אף שלא יישן שם באותו לילה.

מכל מקום, מי שרוצה להדליק בבית שבו עתיד לישון כשיגיע – יכול לנהוג כך, ובתנאי שיגיע לשם לפני שתכלה רגל מן השוק, דהיינו לפני תשע או עשר בלילה. ומסתבר שגם לפי הספרדים רשאי להדליק בברכה כשיגיע (אם לא הדליקו עליו בביתו), כיוון שבזמן ההדלקה לא היה קשור עדיין אל המקום שבו ישן ולא יצא בהדלקה שם ידי חובה.

ג. הדלקת אורח במוצאי שבת

מי שהתארח בשבת בבית אחר, ובמוצאי שבת מתכנן לחזור לביתו, היכן ידליק במוצאי שבת? שאלה זו קיימת כמובן גם באמצע השבוע – מי שהתארח בלילה בבית אחר, ונשאר שם עד תחילת הלילה הבא, האם יוצא ידי חובה בהדלקת בעל הבית (או בהדלקתו שלו), או שעליו להמתין עד שיחזור לביתו?

דבר זה תלוי בשאלה מדוע שנת לילה היא זו שעל פיה אנו קובעים שהאורח יכול להדליק בבית המארח:

1. ייתכן שהשינה מגדירה את בית המארח כ”ביתו” של האורח.
2. ייתכן שהנר נגרר אחר השינה, דהיינו שיש להדליק בלילה בבית שבו ישנים באותו לילה.

אם נבין כאפשרות א’, שהשינה יוצרת שייכות לבית, מסתבר שאין זה משנה האם השינה מתרחשת בלילה החולף או בלילה הבא, ובכל מקרה יש שייכות של האורח לבית. ואכן, דעת הגרש”ז אויערבך (שם, י”ד, יט) היא שהאורח צריך להדליק במוצאי שבת במקום שבו התארח בשבת, כיוון שמקום זה מוגדר כעת כביתו, וכיוון שכבר הגיעה שעת ההדלקה ידליק במקום זה.

אך אם נבין כאפשרות ב’, שהנר נגרר אחר השינה, מסתבר שהגדרת הבית נקבעת על פי הלילה הבא. כדעה זו מובא בשם החזון איש (שלמי תודה, חנוכה, כ”ג, ס”ק ב), שסבר שיש להמתין ולהדליק רק כשיחזור לביתו, וכן דעת הרב עובדיה יוסף (חזון עובדיה, עמ’ קנה).

למעשה נראה שאדם זה נידון כמי שיש לו שני בתים בערב זה (הבית שישן בו וביתו הקבוע) ולכן עקרונית הוא יכול להדליק בכל אחד מהבתים. לכן, אם יגיע לביתו בשעה סבירה, שבה אנשים רבים עדיין מסתובבים ברחובות, ימתין וידליק בביתו. ואם יגיע לביתו בשעה מאוחרת שבה כבר אין אנשים ברחוב, עדיף שידליק בבית שהתארח בו במהלך השבת (ומעין זאת פסקו הרב ואזנר, קובץ מבית לוי, ח”י עמ’ יא, והרב קרליץ, חוט שני, חנוכה, עמ’ שי; ולמנהג הספרדים בוודאי יש עדיפות שידליק בביתו הקבוע).

ד. בני משפחה המתארחים במקומות שונים

לעיתים אף אחד מבני המשפחה לא נמצא בבית המשפחה, והם מפוזרים במקומות שונים (לדוגמה, כאשר הבעל משרת בצבא ואשתו מתארחת אצל הוריה). האם ניתן במצב כזה לסמוך על ההדלקה באחד מן המוקדים? מצד אחד, אם נבין שהמצווה היא משפחתית (כשיטת השולחן ערוך), אז ייתכן שניתן לצאת ידי חובה בהדלקה של בני המשפחה האחרים. מצד שני, אין כל קשר בין מקום ההדלקה לבן המשפחה המרוחק!

להלכה נראה שאכן אין זיקה בין בן המשפחה המרוחק למקום ההדלקה (הגרש”ז אויערבך הליכות שלמה, תשרי-אדר, י”ג, הערה יג, ועוד), ולכן למנהג האשכנזים כל אחד מבני המשפחה צריך להדליק בברכה במקום שבו הוא מתארח. למנהג הספרדים, אם בעל הבית באותו מקום מדליק – ישתתפו בפרוטה עם בעל הבית (ואם מתארחים בחינם אינם צריכים להשתתף), ואם אין מי שמדליק באותו מקום – ידליקו בברכה.