מתי מברכים על הדלקת נרות בשבת וביום טוב?

Print Friendly, PDF & Email

בפעם הקודמת למדנו שיש שלוש שיטות ביחס לקבלת שבת בהדלקת הנרות: א. שיטה א' (בה"ג לפי הבנת הרמב"ן) – המדליק נרות מקבל שבת בפעולת ההדלקה. ב. שיטה ב' (בה"ג לפי הבנת רבנו תם) – המדליק נרות מקבל שבת בברכה. ג. שיטה ג' (רוב הראשונים) – המדליק אינו מקבל שבת לא בהדלקה ולא בברכה.

להלכה, לדעת השולחן ערוך (על פי הרב עובדיה יוסף) נשים אינן מקבלות שבת בהדלקת הנרות (אלא רק כשהן מתפללות ערבית או מקבלות שבת בפירוש), וכך נוהגים רוב הספרדים, ואילו לדעת הרמ"א נשים מקבלות שבת בברכה על הדלקת הנרות, וכך נוהגים האשכנזים (וכן הספרדים הנוהגים על פי הבן איש חי).

 

זמן הברכה

המחלוקת אם האישה מקבלת שבת בהדלקת הנרות משפיעה על שאלה חשובה נוספת – האם יש לברך לפני ההדלקה או אחריה? בכל המצוות הסדר הוא שקודם מברכים ואחר כך מקיימים את המצווה (סוכה לט.). בהדלקת נרות ניתן לנהוג בדרך זו רק אם נאמר שהאישה אינה מקבלת שבת בהדלקת הנרות (שיטה ג'), או שהיא מקבלת שבת בהדלקה עצמה (שיטה א'). אך אם האישה מקבלת שבת בברכה (שיטה ב'), לכאורה אין היא יכולה לברך לפני ההדלקה, כיוון שבברכה זו היא מקבלת את השבת, ולאחריה לא תוכל להדליק את הנרות.

למעשה, הרמב"ם (שבת פ"ה ה"א) פוסק שגם בהדלקת הנרות "חייב לברך קודם הדלקה". אולם לאור שיטה ב', שאי אפשר לברך לפני ההדלקה, היו נשים שנהגו לברך לאחר ההדלקה ולא לפניה. כדי שהברכה תהיה בכל זאת 'עובר לעשייתן', הקפידו נשים אלו שלא ליהנות מאור הנרות עד לאחר הברכה. כך מובא במהר"י וייל (דינין והלכות, אות כט):

מקצת נשים נוהגים שמדליקים הנרות, ואחר כך משימים את ידיהם פרושות נגד הנרות ואז מברכין, ואחר כך מסלקים ידיהם… כי היכי דליהוי 'עובר לעשייתם'. ולא רצו לברך קודם הדלקה, דאם כן קבלו השבת ולא מצו תו לאדלוקי.

מנהג זה מבוסס על ההנחה שההנאה מן הנרות היא עיקר המצווה, או שלפחות היא חלק מן המצווה, ולכן המצווה אינה מסתיימת עד להנאה מן הנרות, והמברך לפני שנהנה מן הנרות נחשב כמברך 'עובר לעשייתן' .

 

פסיקת ההלכה

להלכה, הרמ"א (רס"ג, ה) הביא את שתי הדעות, וכתב שהמנהג הוא כדברי מהר"י וייל, שמברכים רק לאחר ההדלקה, ולא נהנים מן האור עד לאחר הברכה. ואכן, כך נוהגים כמעט כל האשכנזים, וכך נוהגים גם חלק מן הספרדים (בן איש חי, שנה ב', נח, ח).

מנגד, הרב עובדיה יוסף (שו"ת יביע אומר, ח"ב, אורח חיים, סימן ט"ז) סבור שספרדים צריכים לברך ואחר כך להדליק, שהרי השולחן ערוך פסק שנשים אינן מקבלות שבת בהדלקתן, כפי שהתבאר לעיל, ואם כן אין שום סיבה שלא לברך לפני ההדלקה, כפי שנוהגים בכל המצוות, וכפי שפסק הרמב"ם. ומכל מקום טוב שהאישה תתנה פעם אחת שאינה מקבלת שבת עד גמר ההדלקה, "ודי בתנאי אחד לכל השנה".

איש המדליק נרות: בפעם הקודמת למדנו שאיש המדליק נרות אינו מקבל שבת בהדלקתו. לאור זאת כותב הביאור הלכה (רס"ג, ה, ד"ה אחר ההדלקה) בשם רבי עקיבא איגר והחיי אדם, שכאשר האיש מדליק נרות הוא מברך לפני ההדלקה, כשם שמברכים על כל המצוות עובר לעשייתן, וכך מקובל למעשה.

 

סיכום – זמן הברכה בשבת

למנהג האשכנזים – הנשים מדליקות נרות שבת, מכסות את העיניים ומברכות. לאחר הברכה מסתכלות על הנרות ונהנות מהם, וכך יש רמה מסוימת של קיום המצווה גם לאחר הברכה. כך עושים גם הספרדים הנוהגים על פי הבן איש חי.

למנהג הספרדים (הנוהגים על פי פשטות השולחן ערוך ועל פי הרב עובדיה יוסף) – הנשים מברכות על הנרות ואחר כך מדליקות אותם, כיוון שממילא אינן מקבלות שבת בברכה על הנרות. וטוב שיתנו פעם אחת שאינן מקבלות שבת עד לאחר ההדלקה.

 

מתי מברכים על ההדלקה ביום טוב?

חובת הדלקת נרות מופיעה בגמרא רק לגבי שבת ולא לגבי יום טוב, והראשונים נחלקו אם חובה זו נוהגת גם ביום טוב, ואם המדליק נרות לכבוד יום טוב מברך על ההדלקה. מכל מקום, להלכה פסק השולחן ערוך (תקי"ד, יא), שגם ביום טוב מדליקים נרות בברכה.

האחרונים נחלקו מתי מברכים על הדלקת נרות ביום טוב – לפני ההדלקה או אחריה. במשך מאות שנים נהגו הנשים האשכנזיות לברך על הדלקת הנרות של יום טוב רק אחרי ההדלקה, כפי שהן נוהגות בשבת. לפני כארבע מאות שנה, מרת בילה ולק (אשתו של רבי יהושע ולק, בעל ספר מאירת עיניים על השולחן ערוך וספר פרישה ודרישה על הטור) טענה שמנהג זה של הנשים בטעות יסודו (דבריה הובאו בהקדמה שכתב בנה לספרו של אביו, פרישה ודרישה, חלק יורה דעה): לדבריה, באופן עקרוני הרי יש לברך על המצוות 'עובר לעשייתן', אלא שבשבת נהגו הנשים לברך לאחר ההדלקה, שמא הן מקבלות שבת בברכתן ואינן יכולות להדליק לאחר הברכה. אולם ביום טוב אין סיבה שלא לברך לפני ההדלקה, שכן אפילו אם מקבלים את החג בברכה – הרי מותר להעביר אש וניתן להדליק את הנרות!

הפוסקים דנו רבות בחידושה של אשת הסמ"ע. המגן אברהם (רס"ג, ס"ק יב) דחה את דבריה וכתב שחז"ל לא חילקו בין הדלקות הנר השונות, ויש לנהוג ביום טוב כפי שנוהגים בשבת. נראה שלדעתו חכמים ביקשו לשמור על אחידות בכל ההדלקות, שמא אנשים יטעו ויברכו לפני ההדלקה גם בשבת.

לעומתו, הדגול מרבבה (על המגן אברהם שם) חיזק את דברי אשת הסמ"ע והסביר שהואיל ונוסח הברכה בשבת שונה מהנוסח ביום טוב – אין לחשוש לבלבול. הוא מסיים את דבריו בהרעפת שבחים על אשת הסמ"ע:

ולעניות דעתי הדין עם אִמו של הגהות דרישה (=מרת בילה ולק)… אין נוסח ברכה של הדלקת נר שבת שוה לנוסח ברכה של נר יום טוב – על נר שבת מברך 'להדליק נר של שבת'… ועל נר של יום טוב נוסח הברכה 'להדליק נר של יום טוב'… ולא שייך 'לא פלוג'… וכן נראה לי להורות כאשת הגאון דרישה, והיא אשה נשאה לבה בחכמה.

הדגול מרבבה אף מביא ראיה לכך שחז"ל לא חששו לבלבול בין הדלקות שונות: אילו היו חוששים לכך – היו מתקנים לברך גם על הדלקת נרות חנוכה אחרי ההדלקה, והרי אין נוהגים כך.

 

סיכום – זמן הברכה ביום טוב

להלכה, יש אחרונים שפסקו כדעת המגן אברהם (לדוגמה, שולחן ערוך הרב, רס"ג, ח), אולם מרבית האחרונים פסקו כדעת אשת הסמ"ע, שביום טוב יש לברך לפני ההדלקה (משנה ברורה, רס"ג, ס"ק כז), וכך נוהגות רוב הנשים. לכן למעשה ביום טוב הנשים מברכות "להדליק נר של יום טוב" ולאחר מכן מדליקות את הנרות – ואין צורך לכסות את העיניים לאחר ההדלקה.

מעניין הדבר שחידוש חשוב זה נקבע דווקא על ידי אישה. ייתכן שמחמת חכמתה מצד אחד, ובשל העובדה שהיא זו שמקיימת את מצוַות ההדלקה בכל שבת וחג מצד שני – הגיעה דווקא היא לחידוש זה.

Print Friendly, PDF & Email
0
    0
    הספרים שלך
    סל שלך ריקחזרה לחנות
      חישוב המשלוח