סעודה מפסקת בשבת

Print Friendly, PDF & Email

שאלה

שלום הרב, כיצד נוהגים לגבי סעודה מפסקת בשנה זו? האם אוכלים רק סעודה מצומצמת, כמו בכל שנה בערב תשעה באב, או שמא מותר לאכול סעודה מלאה?

תשובה

כאשר תשעה באב חל באמצע השבוע, מותר לאכול בסעודה המפסקת רק תבשיל אחד (שולחן ערוך תקנ"ב, א). האם דין זה נוהג גם כאשר ערב תשעה באב חל בשבת?

הברייתא במסכת תענית (כט ע"ב, ובעירובין מא ע"א) אומרת:

תשעה באב שחל להיות בשבת, וכן ערב תשעה באב שחל להיות בשבת – אוכל ושותה כל צרכו, ומעלה על שולחנו אפילו כסעודת שלמה בשעתו.

אם כן, מותר לאכול בשבת זו בסעודה המפסקת ככל שרוצים, "אפילו כסעודת שלמה בשעתו". אולם הראשונים נחלקו בהבנת הברייתא. הראבי"ה (ח"ג, סימן תתפ"ח) כותב שאמנם מותר לאכול בשר ולשתות יין בסעודה המפסקת, אך יש נוהגים שלא לאכול בשר ולא לשתות יין בסעודה זו:

ויש נוהגין שאינם אוכלים בסעודה המפסקת בשר ואין שותים יין אפילו בשבת, שאין חובה להעלות על שלחנו כסעודת שלמה אך רשאי לעשות כן, ושלש סעודות השבת יכול לקיים קודם סעודה המפסקת.

לעומת זאת, ספר המנהיג (עמ' רצא), הטור (תקנ"ב) ועוד ראשונים סוברים שאין להימנע מאכילת בשר ושתיית יין בשבת מחמת האבלות אפילו בסעודה המפסקת. כך עולה גם מלשון הרמב"ם (תעניות, פ"ה ה"ח-ט):

וערב תשעה באב שחל להיות בשבת אוכל ושותה כל צרכו ומעלה על שלחנו אפילו כסעודת שלמה, וכן תשעה באב עצמו שחל להיות בשבת אינו מחסר כלום… ומימינו לא אכלנו ערב תשעה באב תבשיל אפילו תבשיל של עדשים אלא אם כן היה בשבת.

הסבר המחלוקת

מסתבר שהמחלוקת בין השיטות נובעת משאלה עקרונית: כאשר ערב תשעה באב (או תשעה באב עצמו) חל בשבת, יש חובה לעשות סעודה מפסקת, אך לא נוהגים בה מנהגי אבלות מחמת כבוד השבת, או שמא בשבת זו כלל אין חובה לאכול סעודה מפסקת?

הראשונים הסוברים שניתן (או ראוי) להחמיר ולא לאכול בשר או לשתות יין בסעודה זו סוברים כנראה שיש חובה לעשות סעודת מפסקת, אלא שדיניה קלים יותר מפאת כבוד השבת. לעומת זאת הסוברים שאסור להחמיר וחובה לאכול בסעודה זו כרגיל, סוברים שכלל אין חובה לאכול סעודה מפסקת בשבת (כך עולה מלשון רש"י, תענית כט ע"ב ד"ה וכן).[1]

ואולי ניתן להוסיף על כך: צריך להתכונן לתשעה באב. בדרך כלל נכנסים לתשעה באב מתוך סעודה מתאימה ומתוך כובד ראש, אולם על ידי קדושת השבת ניתן להגיע לאותה רמת הכנה שמגיעים אליה בדרך כלל על ידי הסעודה המפסקת. קדושת שבת מאפשרת לאכול "כסעודת שלמה בשעתו" ואף על פי כן להיכנס באווירה מתאימה לתשעה באב. אמנם זו הכנה שונה, אך זו הכנה שמאפשרת גם היא לבנות מתוך קדושה את האבל בתשעה באב, באופן מתאים ונכון.

להלכה פוסק המשנה ברורה (תקנ"ב, ס"ק כג) שאוכלים בשבת בסעודה המפסקת כרגיל ואסור למנוע עצמו מבשר ויין, כי הדבר נראה כאבלות:

אוכל בשר – ואסור למנוע ממנו, אף על גב דאין חיוב לאכול בשר בשבת, מכל מקום כיון שנמנע משום אבל עבירה היא.

אופי הסעודה המפסקת

להלכה כאמור נפסק שאין להימנע מבשר ומיין בסעודה המפסקת. אך מהו אופי הסעודה? המגן אברהם (ס"ק יד) כותב שצריך לשבת בסעודה זו "בדאבת נפש, שלא ינהוג בשמחה", ולא לסעוד עם חברים. אולם המשנה ברורה (שם) מביא את דברי הבכור שור, שחולק על המגן אברהם וסובר שהתנהגות כזו היא כאבלות בפרהסיה:

בספר בכור שור חולק על זה, ודעתו דמי שרגיל בכל שבת לסעוד סעודה זו עם חבריו ומיודעיו ומונע בשבת זו הוה ליה כאבלות פרהסיא. ולכולי עלמא מותר לאכול עם בני ביתו ויכול לברך בזימון כיון שהוא שבת.

מדברי המשנה ברורה נראה שהוא נוטה להקל, אם כי הדבר אינו מוכרע. ובכל מקרה מותר לאכול עם המשפחה כולה, ומותר גם לזמן (בניגוד לסעודה מפסקת רגילה). הרב פיינשטיין (שו"ת אגרות משה, או"ח, ח"ד, סימן קי"ב אות א) כותב יותר מכך – גם מי שלא רגיל לאכול בשר בכל שבת בסעודה שלישית או לשיר זמירות שבת, רשאי לעשות זאת בסעודה זו כיוון שהדבר מוסיף לכבוד השבת.

למעשה, ניתן לאכול כרגיל בסעודה שלישית בשבת זו, ומותר אף להוסיף אוכל כדי שיהיה כוח לצום (אך לא יאמר שעושה זאת בשביל הצום), ואף לאכול בשר ויין (גם אם אינו נוהג כך בדרך כלל בסעודה שלישית). אבל לא ירבה בשמחה מיוחדת, אלא כמו בשבת רגילה.

שעת סיום הסעודה

הגמרא (עירובין מא ע"א) אומרת שכאשר תשעה באב חל ביום ראשון צריך להפסיק לאכול מעט לפני השקיעה, ואין בכך עינוי בשבת. לאור זאת פוסק הרמ"א (תקנ"ב, י) שצריך לסיים את הסעודה השלישית לפני השקיעה:

מיהו צריך להפסיק מבעוד יום.

צריך גם לסיים לברך ברכת המזון לפני השקיעה (דיני תשעה באב שחל ביום א', הרב דבליצקי, (תשע"ב), עמ' לה אות כז). לפני ברכת המזון יש לשטוף את הפה היטב משאריות האוכל.

מהשקיעה ואילך אסור לאכול ולשתות (חיי אדם קל"ו, א). אך מי שסיים לאכול, ולאחר שבירך ברכת המזון רוצה לאכול דבר מה נוסף (לפני השקיעה) – רשאי לאכול גם אם לא התנה במפורש (בניגוד לשנים רגילות, שבהן מי שרוצה לאכול לאחר סעודה מפסקת צריך להתנות מראש), מפני שדיני התענית לא חלים בשבת (שער הציון תקנ"ג, ס"ק ז; שמירת שבת כהלכתה, נ"ו, יד).

מהשקיעה ואילך אסור להתרחץ (חיי אדם שם), אך מי שהולך לשירותים בבין השמשות ייטול ידיו כרגיל ולא רק עד פרקי האצבעות (על פי המנחת חינוך, שי"ג, ס"ק יא). מותר להמשיך לשבת על כיסא רגיל ואף לומר "שלום", כיוון שישיבה על הקרקע והימנעות מאמירת "שלום" הן אבלות בפרהסיה, שאינה נוהגת בשבת (שדי חמד, ח"ח, פאת השדה, בין המצרים, אות ח"י).

האם ניתן להמשיך לשיר שירי סעודה שלישית?

לכאורה עדיף לא רק לסיים את האכילה מעט לפני השקיעה אלא גם להפסיק לשיר זמירות שבת בזמן זה, ובאופן פשוט לא ניכרת בכך אבלות. אולם למעשה נראה שניתן להמשיך לדבר בדברי חכמה ומוסר אחרי השקיעה (אך לא בדברי תורה רגילים), וכן נראה שניתן לשיר שירי נשמה של סעודה שלישית, שאין בהם שמחה אלא רק הרהורי תשובה. שירים אלו, באווירה המתאימה, יכולים לשמש מעין הכנה לקראת תשעה באב, וניתן להמשיך לשיר אותם עד צאת הכוכבים, שאז מתחילים להתארגן לתשעה באב (כדלהלן). כך בע"ה נחבר את קדושת השבת לאבלות של תשעה באב, ומתוך שנתאבל על חורבנה של ירושלים נזכה לראות במהרה בבניינה.

[1] ייתכן גם שהמחלוקת קשורה לאופי הסעודה המפסקת, האם היא מדיני האבלות, ואם כך כשם שדיני אבלות נוהגים באופן חלקי גם בשבת, גם הסעודה המפסקת יכולה לנהוג בשבת, לכל הפחות באופן חלקי, או שמא הסעודה המפסקת נובעת מהלכות תענית, דהיינו שיש דין שצריך לעשות היכר לתחילת התענית (ולכן יש סעודה מפסקת גם בערב יום הכיפורים, ששם לא שייכת כלל אבלות), וכיוון שכלל אין מקום לעינוי בשבת ממילא ניתן להבין את הדעות הסוברות שכלל אין סעודה מפסקת בשבת (כך מבאר הגרי"ד סולובייצ'יק, שיעורי הרב אבלות, סימן י"ג).

Print Friendly, PDF & Email
0
    0
    הספרים שלך
    סל שלך ריקחזרה לחנות
      חישוב המשלוח