חיילים או מטיילים הנמצאים בשטח ולא בתוך בית – כיצד ידליקו נרות חנוכה? כדי לברר שאלה זו, יש לבחון את הצורך ב’בית’ עבור הדלקת נרות חנוכה, ואת הגדרותיו המדויקות של ה’בית’.
דין ‘הרואה’
בנר חנוכה התחדש דין מיוחד של ‘הרואה’. דהיינו, גם מי שאינו מדליק נרות, אך רואה נרות של אחרים יכול לברך ברכת ‘שעשה נסים’, וביום הראשון גם ‘שהחיינו’ (שבת כג.). התוספות (סוכה מו. ד”ה הרואה) מבארים מדוע דין ‘הרואה’ נתקן רק במצוות נר חנוכה:
בשאר מצות, כגון אלולב וסוכה, לא תקינו לברך לרואה, אלא גבי נר חנוכה משום חביבות הנס, וגם משום שיש כמה בני אדם שאין להם בתים ואין בידם לקיים המצוה. וטעם ראשון ניחא, דלא תיקשי ליה מזוזה…
מדברי התוספות עולה שכדי לקיים מצוות נר חנוכה צריך ‘בית’. אדם שאין לו בית אינו יכול לקיים מצוות נר חנוכה, כמו שאדם שאין לו בית אינו יכול לקיים מצוות מזוזה. עם זאת, התוספות מקשים שלפי טעם זה היה צריך לתקן גם עבור מזוזה את ברכת ‘הרואה’. האם בקושיה זו הם דוחים את התירוץ הראשון?
דברי התוספות בתירוצם הראשון מתבססים על שתי נקודות הנחה: א. יש צורך בבית בנר חנוכה (כמו במזוזה). ב. כאשר יש צורך בבית, תיקנו ברכת הרואה, כי יש אנשים שאין להם בתים ואין בידם לקיים המצווה. אפשר להבין שבקושייתם, התוספות דוחים את נקודת הנחה א’, ולדעתם אין צורך בבית בנר חנוכה. אולם ניתן להבין שגם בתירוצם השני משאירים התוספות את נקודת הנחה א’, אלא שהם דוחים את נקודת הנחה ב’, דהיינו: למרות שיש צורך בבית, אין זו סיבה מספיקה כדי לתקן את ברכת הרואה.
אם כך, מפשט התוספות נראה שיש צורך בבית עבור נר חנוכה, אם כי קשה להכריע מהי מסקנתם.
הכרעת האחרונים
בפוסקים האחרונים אין הכרעה מוסכמת בשאלה זו. כמה פוסקים מרכזיים חששו לדעה שחובה לקיים את מצוות הדלקת נר חנוכה דווקא בבית. לפיכך, אדם צריך לחזר אחר קיום המצווה גם כשנמצא מחוץ לביתו, אבל צריך ‘בית’ עבור ההדלקה (שו”ת מהרש”ם ד, קמו; הגרצ”פ פרנק, מקראי קודש חנוכה, יח; הגרש”ז אויערבך; הרב אלישיב).
אולם יש שחלקו על קביעה זו. בשו”ת ציץ אליעזר (טו, כט) פסק שמטיילים רשאים להדליק ‘בשטח’, וכן פסק בשו”ת אז נדברו (ו, עה).
הגדרת ‘בית’
אם אכן צריך ‘בית’, מה מוגדר ככזה לעניין הדלקת נרות? נראה, שאוהל סיירים (גובהו כמטר, רוחבו כשני מטרים) אינו נחשב כבית, כי אי אפשר לעשות בו תשמישי דירה וכדומה. אבל אוהל גדול יותר (כמו אוהל 11) נחשב כבית, ורצוי שיהיה סגור משלושה צדדים.
כאשר לחייל או למטייל אין בית שבו הוא יכול להדליק נרות, יבקש מהוריו שיוציאו אותו ידי חובה בהדלקת הנרות, מכיוון שמעיקר הדין “נר איש וביתו” כולל את כל בני הבית, כולל אלו שנמצאים מחוץ לבית (שבת כג.; מחזור ויטרי, רלח; ועיין שו”ת יחוה דעת ו, מג). במקרה זה, אם אחר כך יזדמן לו בית מתאים להדלקה, ידליק בברכה (אם הוא אשכנזי).
הדלקה של ‘פרסומי ניסא’
מנהג ישראל להדליק נרות בבית הכנסת בברכה, משום פרסומי ניסא, למרות שאין יוצאים בהדלקה זו ידי חובה (שו”ע תרעא, ז). האם מכוח מנהג זה ניתן להדליק בברכה גם בשטח?
לדעת פוסקים רבים, מכיוון שהדבר הוא מנהג, והוא מחודש, יש להעמידו על מתכונתו המצומצמת, בבית הכנסת דווקא, ולכן אין לברך על הדלקה במקום אחר (הגרש”ז אויערבך, הובא בשו”ת אז נדברו שם; שו”ת מנחת יצחק ו, סה אות ג). אך יש פוסקים המתירים הדלקה כזו, גם אם היא בחוץ, וכך נוהגים בהדלקות חב”ד (שו”ת אז נדברו שם). ועדיף שיתפללו שם תפילה אחת (שו”ת יביע אומר ז, או”ח נז אות ו). כאשר מדובר באנשים שלא הדליקו כלל נרות חנוכה, אפשר לצרף את הדעה שאין צורך בבית עבור ההדלקה, ולברך על הדלקה זו.
לכן, כאשר אין בית, כדאי לעשות הדלקה אחת משום ‘פרסומי ניסא’, אך לא לברך עליה. אולם אם מתפללים ערבית ומדליקים מיד אחר כך את החנוכיה, ניתן לברך עליה מדין בית כנסת.
סיכום
צריך לחשוש ולברך על הדלקת נרות רק בבית (מבנה או אוהל שטוב לתשמישי דירה, כמו אוהל 11). לכן, אין להדליק נרות בשטח. מי שאינו יכול להדליק, יבקש מהוריו (ואם הוא נשוי – מאשתו) שידליקו עבורו. אם לאחר מכן יצליח להדליק במקום שבו נמצא – ידליק בעצמו.
גם כאשר אין מדליקים, רצוי לערוך הדלקה אחת בחוץ מדין ‘פרסומי ניסא’, אך לא יברכו על הדלקה זו (מחמת הספק). יש מקום להקל ולהדליק בברכה אם יתפללו שם תפילה אחת, ובמיוחד כאשר האנשים לא הדליקו נרות אחרים.