יש אנשים שקשה להם מאוד לצום, ובמקרים מסוימים אף אינם יכולים לצום מסיבות רפואיות. בכל מקרה של ספק האם ניתן לצום (מיניקה וכד’), ראוי להתייעץ ברב. אם הדבר אינו אפשרי וישנו ספק ממשי, יש להימנע מלצום ולא להסתכן בסכנה העשויה לסכן את חיינו, אפילו אם אין זו סכנה מיידית אלא סכנה רחוקה. אסור לחולה להסתכן ולצום בניגוד להוראות הרופא. חולה הנוהג כך, נאמר עליו “אך את דמכם לנפשותיכם אדרוש” (משנה ברורה, תרי”ח ס”ק ה).
תפילה או אכילה?
כתב בשו”ת חתם סופר (ח”ו סימן כ”ג) שעדיף שלא ללכת לבית הכנסת אם דבר זה עשוי לגרום לכך שלא יוכלו לצום. עדיף לוותר על תפילה בבית הכנסת אפילו בשביל פעם אחת של שתייה לשיעורין (הגרשז”א, בשש”כ, ל”ט הע’ צד). לכן עדיף שאדם החושש שהליכה לבית הכנסת תגרום שלא יוכל לצום, ישכב כל יום הכיפורים, יתפלל בהתאם ליכולותיו אפילו במיטה כדי שלא יוותר על הצום (ואם צריך, עדיף אף לוותר על כל התפילות בשביל הצום, כיוון שהצום הוא מדאורייתא והוא איסור כרת. ומכל מקום, בדרך כלל אמירה של וידוי וקטעים קצרים נוספים לא תגרום לפגיעה כלשהי).
כיצד לשתות בעת הצורך?
גם כאשר יש צורך לשתות, מוטב לשתות פחות מכשיעור, היינו פחות משיעור ‘מלוא לוגמיו’ בכל 9 דקות (משנה ברורה תרי”ח ס”ק כ). ניתן להקל במשך הזמן שבין שתייה לשתייה לפי הצורך: אם יש צורך, ניתן לשתות אחת ל-6 דקות (ערוה”ש תרי”ח ס”ק יד), אחת ל-4 דקות (שיעורי תורה עמ’ רג-רד; כף החיים ס”ק מג), ובשעת הדחק אחת ל-2 דקות (השיטה המקלה ביותר שמביא בשו”ת חת”ס, ח”ו כ”ג).
כיצד למדוד את ‘מלוא לוגמיו’? שיעור זה הוא חצי ממלוא הפה, וממילא משתנה מאדם לאדם. ניתן למדוד זאת בקלות: למלא את הפה במים, ולירוק לתוך כוס חד פעמית. את המים הללו יש לחלק בשווה עם כוס חד פעמית נוספת. כמות זו (שבכוס אחת) היא שיעור ‘מלוא לוגמיו’. לפני יום הכיפורים ניתן לסמן קו על הכוס (בגובה פני המים הללו), ולשתות כמות זו בכל פעם.
כאשר כבר אין צורך בשתייה לשיעורין יש להפסיק לשתות, כיוון שכל שתייה היא איסור בפני עצמו – גם למי ששתה קודם לכן (אין בשתייה אחת “שבירת צום” המתירה שתייה לשיעורין בצורה חופשית).
מה מותר לשתות?
האם להסתפק במים, או שניתן לשתות מיץ ממותק? לדעת נפש חיה (הרב מרגליות, תרי”ח ס”ק יז) מותר לשתות מים בלבד. אולם לדעת רוב הפוסקים, אפשר לשתות גם משקה טעים (גרשז”א בנשמת אברהם, תרי”ב ס”ק א; שו”ת יביע אומר ח”ב סימן ל”א; הרב אשר וייס במאמר בקובץ אורייתא). ייתכן שיש לכך אפילו עדיפות – יום הכיפורים הוא יום טוב, ואם כבר שותים מוטב ליהנות מכך. בנוסף, ייתכן ששתיית משקה ממותק תסייע בהמנעות מאכילה ושתייה מאוחרת יותר.
כיצד לאכול בעת הצורך?
במידת האפשר, מוטב שגם מי שמתקשה לצום יסתפק בשתייה. כאשר יש צורך באכילה, מוטב לאכול פחות מכ‘כותבת הגסה’, פעם ב-9 דקות (כפי שכתבנו לגבי שתייה). שיעור כ’כותבת הגסה’ הוא כ-30 סמ”ק, בערך נפח של קופסת גפרורים רגילה (גם מאכל שרק לאחר מיעוך נהיה קטן מגודל של קופסת גפרורים – מותר לאוכלו (הגרשז”א, קובץ מבקשי תורה ט”ו-ט”ז)).
כאשר אדם גם אוכל וגם שותה, מותר לאכול מיד לאחר השתייה (או להפך), ולא צריך להמתין ביניהם (שו”ע תרי”ב, ב; משנה ברורה תרי”ח ס”ק כא). עם זאת, צריך להיזהר במאכלים שיש ספק אם הם אוכל או שתייה (כגון פירות מרוסקים, דייסה, שמנת וכדומה – עיינו מנחת שלמה, כ”א, א, וח”ב נ”ח אות כז), שלא לאכול או לשתות בסמוך אליהם (תוך 9 דקות), כי ייתכן שהם אוכל וייתכן שהם שתייה.
מה לברך על אכילה ושתייה לשיעורין?
כאשר אוכלים או שותים לשיעורין, די בברכה ראשונה לפני האכילה הראשונה (אלא אם בין האכילות יש הפסקה ארוכה והיסח הדעת). אין לברך ברכה אחרונה על אכילה לשיעורין.
האם ניתן להתאושש במקלחת?
אם יש צורך במקלחת להתאוששות – ניתן להתקלח, ודבר זה עדיף מאשר שתייה או אכילה (מקלחת הותרה אף לחולה שאין בו סכנה – רמ”א, תרי”ג, ט; ערוה”ש שם סעיף ט).
כדורים ביום הכיפורים
חולה שאין בו סכנה הנוטל כדורים שצריך להמשיך ולקחתם גם ביום הכיפורים, רשאי לקחתם ללא מים. אם צריך מים בכדי לבולעם, ייקח מעט מים ויפגום אותם (עם מעט דבר מר או עם מעט מלח, באופן שאנשים לא היו שותים מים אלו) וכך ישתה את התרופה (גרשז”א, בשש”כ ל”ט ס”ק ט). אם הכדור טעים, יעטוף אותו בנייר דק ויבלענו כשהוא עטוף (שם).
ובע”ה ‘ירצה צום עמו’, ונחתם אנחנו וכל בית ישראל לחיים טובים ולשלום.