שימוש במגבונים לחים בשבת עבור חיטוי

שאלה

שלום הרב, לאחר החזרה לבתי הכנסת ולמקומות העבודה, אנו צריכים לחטא היטב מקומות רבים. האם יש דרך בשבת (וביום טוב) להשתמש במגבוני חיטוי כדי שכל אחד יוכל לנקות את מקום הישיבה/המדף לפניו לפני שישתמש בו בתפילה?

תשובה

השימוש במגבונים עלול להיות בעייתי בשבת מפני שבלחיצה על המגבון נסחטים ממנו מעט מים. בגמרא (שבת קיג:) מבואר שאדם צריך להיזהר שלא לעבור באמת המים, שמא לאחר שיצא ממנה יסחט את בגדיו מן המים ויעבור על איסור סחיטה. אולם בגמרא לא מבואר מהו החיוב של סוחט. רבנו תם בספר הישר (רפ”ג. הובא גם בתוספות כתובות ו. ד”ה האי מסוכרייתא; וזו דעת הרשב”א בכתובות ו., ועוד) כותב שישנם שני איסורים בסחיטת בגדים: סוחט משום מלאכת מלבן וסוחט משום מלאכת דש. סחיטה משום מלבן אסורה כאשר המטרה היא ניקיון הבגד הנסחט, וסחיטה משום דש אסורה כאשר אנחנו מעוניינים במשקה הנסחט.

ביחס למגבונים, ברור שאין בעיה של סחיטה משום מלבן משום שהמטרה איננה ניקיון המגבון אלא אדרבה, המגבון מתלכלך בשעת השימוש בו, ובאופן זה בוודאי אין משום מלאכת מלבן (רמ”א, או”ח ש”ב, י; משנ”ב ס”ק מח). אך האם יש במגבונים בעיה של סחיטה משום דש?

יש שאסרו שימוש במגבונים בשבת משום איסור דש. לדעתם, יש וודאות שיצא נוזל מתוך המגבון, ומסתבר שהאדם שמשתמש במגבון מעוניין בנוזלים היוצאים ממנו, ולכן יש לדעתם חשש איסור תורה בשימוש במגבונים בשבת (ארחות שבת, ח”א, עמ’ תקעג; שו”ת שבט הלוי, ח”ח סימן נ”ט, שחזר בו להחמיר, בעקבות הארחות שבת). אולם למעשה נראה שיש סברות טובות להתיר, ונבאר בקצרה את הדברים.

התנאים לאיסור סחיטה בבגדים

הראשונים נחלקו האם יש איסור דש בסחיטת בגד. לדעת חלק מהראשונים כלל אין איסור דש בסחיטת בגד (אפילו אם צריכים את הנוזל) משום שאין דישה אלא בגידולי קרקע ולא בבגדים (רמב”ן שבת קיא:) או משום שאיסור דש קיים רק בסחיטת נוזל שנולד בבגד ולא בסחיטת נוזל חיצוני שנספג בבגד (רש”י שבת קמה.; רי”ד שם קמג.; אך ייתכן שלדעת רש”י יש בכך איסור דרבנן).

אך לדעת רבנו תם (שם) ורוב הראשונים (רשב”א, רא”ש, ר”ן) יש איסור תורה בסחיטת בגד אם צריכים את הנוזל. לשיטתם, אם לא צריכים את הנוזל הרי שסחיטת הבגד מותרת לכתחילה (כיוון שאין זו דרך דישה), וכן כתבו התוספות (שבת עג:). אולם לדעת ר”י בתוספות (כתובות שם) והר”ן (מא. באלפס) יש איסור דרבנן בסחיטת בגד כשלא צריך את הנוזל, ונראה שהשו”ע (ש”כ, יח) חושש לדעה זו.

לכן, אם האדם זקוק לנוזל שבלוע במגבון, מסתבר שיש לחוש לאיסור תורה (כדעת ר”ת). אולם, אם האדם אינו זקוק לנוזל שבגבון הרי שיש לחוש רק לאיסור דרבנן.

האם בשימוש במגבון אנו זקוקים לנוזל?

בכל מגבון ישנו נוזל הנמצא בשטח החיצוני של המגבון ואינו ספוג בתוכו. בדרך כלל מי שמשתמש במגבון זקוק רק לנוזל זה. אין לו כל צורך בנוזל הפנימי. הצורך בנוזל הפנימי הוא רק כדי שהמגבון לא יתייבש ויישאר עליו מספיק נוזל חיצוני, ולמי שמשתמש במגון אין כל צורך בשימוש בנוזל הפנימי. כאשר מדובר על תינוק, ההיתר ברור עוד יותר: עדיף שנוזל זה לא יצא. אנו רוצים שהתינוק יהיה נקי אך לא רטוב! רטיבות עלולה להפריע ואף לגרום גירוי לעור התינוק. לכן ברור לכאורה שאין איסור תורה בשימוש במגבון כיוון שלאדם שמשתמש במגבון אין צורך בנוזל היוצא ממנו.

פסיק רישא

מה הדין כאשר הנוזל בכל מקרה יוצא מהמגבון? לכאורה אם יש ודאות שהנוזל יצא, הרי זה “פסיק רישא” ולכן הסחיטה אסורה אפילו אם האדם לא מעוניין בנוזל שיוצא מן המגבון. ואמנם מדובר כאן על פסיק רישא דלא ניחא ליה (ולמרות שרק לא אכפת לו, קיים הדין באותה צורה), אך גם בכך אנו אוסרים (שלא כדעת הערוך שהתיר באופן זה).

עם זאת, מדובר כאן על פסיק רישא דלא ניחא ליה באיסור דרבנן (כיוון שהאדם לא מעוניין בנוזל היוצא מן המגבון). במקרה זה, דעת רבים מן הספרדים להתיר לאור פסיקת השולחן ערוך (שט”ז, על פי הסבר הרב עובדיה יוסף), ואם כך יהיה מותר לספרדים להשתמש במגבונים בשבת. אולם האשכנזים אוסרים (רמ”א של”ז, ש”מ, ועוד), ולכן לכאורה לאשכנזים יהיו אסור להשתמש במגבונים בשבת.

אולם למעשה גם לאשכנזים מותר להשתמש במגבונים בשבת. המשנה ברורה (שכ”א, ס”ק נז ושעה”צ ס”ק סח, ובמקומות נוספים) פוסק שבמקום צורך ניתן להקל בפסיק רישא דלא ניחא ליה באיסור דרבנן. המציאות שלנו היא בוודאי מקום צורך, ולכן ניתן להתיר שימוש במגבונים אם אינו מעוניין בנוזל שיוצא.

בהקשר זה נעיר, שלגבי שימוש במגבונים עבור תינוקות יש סיבה נוספת להתיר: לדעת הרמ”א (רע”ו, א; שכ”ח, יז) צרכי קטן נחשבים כמו חולה שאין בו סכנה, ואם כן בודאי שיש להתיר במקרה שלנו (אף אם נאמר שהיתרו של הרמ”א קיים רק כשאין אפשרות אחרת, וגם כאן לעתים הטרחה המיוחדת היא לטובת ההורים ולא מצד התינוק, הרי שכיוון שלא מדובר על איסור דרבנן רגיל, אלא על פסיק רישא דלא ניחא ליה שהותר במקום הצורך, מסתבר שגם הרמ”א יתיר).

ניגוב בנחת

כל מה שכתבנו עד כה אמור במקרה שמשתמשים במגבון בכוח ולכן יש ודאות שיצא ממנו נוזל. אולם כאשר האדם מנגב בנחת רוב הסיכויים שלא יצא נוזל כלל מבפנים, ואם כך גם אם בפועל יצא נוזל מהמגבון אין כאן פסיק רישא אלא רק דבר שאינו מתכוון, ודבר זה מותר לכתחילה. ואמנם ישנם סוגים שונים של מגבונים, אבל כיום רוב המגבונים (בודאי בחברות הטובות, אך אפילו בחברות יותר פשוטות) עשויים באופן שהמגבון איננו ספוג כולו בנוזל, ולא ייסחט בשימוש רגיל, ולכן אין וודאות שתהיה סחיטה. ואם יש מגבון בסוף החבילה שהוא רטוב מאוד והשימוש בו בוודאי יביא לידי סחיטה – לא ישתמשו בו בשבת.[1]

סיכום

למעשה מסתבר שגם חלק גדול מן הפוסקים שאסרו, היו מתירים אם היו רואים את המגבונים כיום, שבדרך כלל לא נסחט מהם נוזל פנימי, ואף אם נסחט אין בו צורך כלל, ואף מעדיפים בהעדרו. וכן הורה להיתר הגרשז”א (גם לאחר פרסום הרבנים האוסרים), וכן הורה להיתר הגאון הרב אשר וייס שליט”א.

לכן, נראה העיקר לדינא, שמותר להשתמש בשבת במגבונים לחים במציאות של חיטוי בקורונה (וכן עבור תינוק גם במציאות רגילה), אך יש לנגב בנחת (ובוודאי שלא יסחטו ממש). אין עניין להשתמש דווקא במגבונים כמעט יבשים, אלא אדרבה, עדיפים מגבונים טובים ורגילים שיש בהם לחות מספיקה על המגבון, גם בשימוש בנחת. אולם, לא יקחו מגבונים הספוגים מאוד בנוזלים (עד כדי כך שכאשר מרימים אותם ממש נוטפים מהם מים (דבר שלעתים רחוקות קורה בסוף החבילה; וכיום כמעט ולא קורה). כמובן, אם יש ספריי (תרסיס) לחיטוי שאיננו מצריך כלל שימוש במגבון, יש בכך הידור.

חשוב להדגיש שלא מדובר כאן כלל על ניקוי כיסאות מבד – אם על הכיסא יש ריפוד בד אסור להניח עליו מגבון כלל ויש בכך חשש לאיסור תורה של מלבן (בניקוי הבד של הכיסא).

מעיקר הדין מותר להשתמש במגבונים גם למטרות אחרות, אולם ראוי להימנע משימוש במגבונים לצורך ניקוי שולחן שיש עליו כתמים וכדומה, כיוון שאז לעיתים זקוקים ליותר נוזלים (וכבר אין בעיית גירוי, כפי שישנה אצל תינוק) ופעמים רבות לוחצים על המגבון בכוח (פרט למקרים חריגים, ובהם יקפיד להשתמש בנחת).

ברכת ה’ עליכם, הרב יוסף צבי רימון

 

___________________

[1] גם אם נאמר שבחלק מן המגבונים יש ודאות שיצא מעט מן הנוזל הפנימי (ואולי אפילו באותה חבילה יש חלק כאלו וחלק כאלו), הרי שבוודאי בחלק מן המגבונים לא יצא נוזל. ואם כך, בכל מגבון ומגבון זהו ספק פסיק רישא (“פסיק רישא לשעבר”), שהמציאות ברורה אך לא ידועה לנו. דבר זה חמור יותר מדבר שאינו מתכוון, אך כאשר מדובר באיסור דרבנן התיר זאת המשנה ברורה. ולכן במקרה שלנו, כיוון שהאדם לא זקוק לנוזל שספוג במגבון ודי לו בלחות שמעל המגבון, הרי שאנו עוסקים רק באיסור דרבנן, ולכן יהיה מותר להשתמש במגבון (גם לא לצורך תינוק) אם מנגב בנחת (אפילו במגבוני בד), כי לכל היותר מדובר על ספק פסיק רישא, שהותר בדרבנן.

ישנן סיבות נוספות להקל במגבונים: דין חצי שיעור בשבת; הנוזל בתוך המגבון בדרך כלל לא ראוי למאכל ויש לדון בכך באיסור דש; אין כאן ממשות שנשארת בעין, אלא לחות שנעלמת מיד (גרשז”א), ועוד.

שיתוף ב facebook
שיתוף ב print
שיתוף ב whatsapp

השימוש במגבונים עלול להיות בעייתי בשבת מפני שבלחיצה על המגבון נסחטים מעט מים.

לכן ברור לכאורה שאין איסור תורה בשימוש במגבון, כיוון שאין צורך בנוזל היוצא ממנו.

כל האמור עד כה הוא במקרה שמשתמשים בכוח במגבון, אולם כאשר האדם מנגב בנחת, רוב הסיכויים שלא יצא נוזל מבפנים.