שנת השבעים למדינת ישראל

איך יודעים שיש א-להים?

שאלני ילד: “האם תוכל להוכיח שא-להים קיים?”

עוד בטרם הספקתי לענות, הוסיף הילד ואמר: “הרב, יש לי שתי דקות…”

עניתי לו: “לו היית שואל אותי לפני מאה שנה, לא יכולתי לתת לך תשובה של שתי דקות. הייתי צריך לפתוח את ספר הכוזרי ואת הרמב”ם, לדבר על יציאת מצרים ועל מעמד הר סיני ועל דברים רבים נוספים. אולם כיום אני יכול לענות בקלות על שאלתך בזמן קצר מאוד.”

“כיצד?” שאל הילד.

הסברתי: “ראשית, לא היה אף עם ששרד את כל מהלך ההיסטוריה כמו עם ישראל. יותר מכך; כיום עומדים אנו בפני נס ופלא גדולים אף יותר – לא היה עם שגורש מארצו וחזר אחרי אלפיים שנה! כשאנחנו מתבוננים על חזרת עם ישראל לארצו, על הקמת מדינת ישראל וצבא הגנה לישראל, לא רק שרואים בחוש שיש א-להים, רואים מיד שה’ אוהב את עמו ישראל. מדינת ישראל היא מדינה צעירה וקטנה, ולמרות זאת היא מובילה בעולם לא רק בלימוד תורה, אלא גם בבריאות, בטכנולוגיה, בהיי-טק, בחקר החלל, בחדשנות ובתחומים רבים נוספים. אפילו במדד האושר, אנחנו מעשר המדינות המובילות בעולם. בכל יום צריכים אנו לקום ולהתפעל מגודל הנס – “היינו כחולמים”! אנו רואים במו עינינו את יד ה’ הטובה עלינו, המלטפת והאוהבת, ומתפללים שעם ישראל יוסיף ויתפתח, ויעשה רצון ה’ בעולם”.

המספר 70

בחסדי שמים אנו חוגגים השנה את יום העצמאות השבעים של מדינת ישראל.

המספר שבעים מופיע במקומות רבים בתנ”ך[1] ובחז”ל.[2] בחלק גדול מאוד מן המקרים מספר זה מבטא מכלול שלם: שבעים אומות העולם, שבעים זקני ישראל, שבעים לשון, שבעים שנות חייו של אדם ועוד. תוך שבעים שנה (בלבד!), המדינה כבר אינה מדינה צעירה, אלא מדינה שיש לה תעשייה משגשגת בתחומים רבים, יש לה צבא חזק, והיא מובילה בתחומים רבים מבחינה עולמית.

אם כן, האם ניתן לומר שהגענו לשלמות? האם סיימנו להתקדם?

הפסוקים בפרשת האזינו מקשרים בין בחירת עם ישראל ובין היפרדות העמים לאומות שונות (דברים ל”ב, ח-ט):[3]

בְּהַנְחֵל עֶלְיוֹן גּוֹיִם בְּהַפְרִידוֹ בְּנֵי אָדָם יַצֵּב גְּבֻלֹת עַמִּים לְמִסְפַּר בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: כִּי חֵלֶק ה’ עַמּוֹ יַעֲקֹב חֶבֶל נַחֲלָתוֹ:

המדרש (מדרש תנאים, דברים שם) מסביר שכשם שעם ישראל נולד מתוך שבעים נפש שירדו למצרים, כך אומות העולם מבוססות על שבעים אומות שונות. הקשר בין ישראל לאומות בא לידי ביטוי בדוגמה נוספת: בחג הסוכות אנו מקריבים שבעים פרים, כנגד שבעים אומות העולם (פסיקתא דרב כהנא, כח).

קשר זה כמובן איננו מקרי. שבעים האומות מייצגות שבעים כוחות שיש בעולם – לכל אומה יש כוח שמיוחד לה. אולם עם ישראל איננו עם שיש כנגדו כוח מיוחד, אלא עם שכולל את כל הכוחות הא-להיים שבעולם (ראו רמב”ן ויקרא י”ח, כה). ממילא, תפקידו של עם ישראל איננו לדאוג לכוח מסוים או לאידיאולוגיה מסוימת, אלא יש לו אחריות על כל הכוחות שבעולם, ועליו למצוא את הדרך לביטוי השלם של כל הכוחות הא-להיים שבמציאות. נמצא שעם ישראל צריך להשפיע שפע טוב על כל אומות העולם – “וְנִבְרְכוּ בְךָ כֹּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה” (בראשית י”ב, ג -ד), ובמילים אחרות – עם ישראל הוא העם השבעים ואחד!

לאור זאת ניתן לומר כי אמנם שנת השבעים מייצגת שלמות מסוימת, אולם זו קומה ראשונה. תפקיד מדינת ישראל איננו רק עבור עם ישראל. יש לנו תפקיד חשוב ומרכזי: להוסיף אור ושפע לעולם בכללו. העולם הטבעי כולל שבעים כוחות שונים, אולם עם ישראל נותן קומה רוחנית נוספת על גבי הקומה הטבעית (ראו מהר”ל, גבורות ה’, יא-יג).

דברים אלו נכונים לא רק כלפי עמים אחרים. גם כלפי פנים, משהגיעה מדינת ישראל לשנת השבעים וביססה את כוחה הטבעי, הגיעה העת לבסס את הקומה הרוחנית, ולהאיר כלפי פנים וכלפי חוץ באור ה’ – “בֵּית יַעֲקֹב לְכוּ וְנֵלְכָה בְּאוֹר ה’!” (ישעיהו ב’, ה).

 

[1] גילו של אברהם בברית בין הבתרים (על פי חשבון חז”ל, רש”י שמות י”ב, מ), מספר היורדים למצרים (בראשית מ”ו, כז), שבעים תמרים באילים (שמות ט”ו, כז), שבעים הזקנים (במדבר י”א, טז), המלכים שהיו מלקטים תחת שולחנו של אדני-בזק (שופטים א’, ז), בני גדעון (שופטים ח’, ל), בני אחאב (מלכים ב י’, א), שבעים שנות גלות בבל (ירמיהו כ”ה, יא), גלותה של צור (ישעיהו כ”ג, טו), שנות חייו של אדם (תהלים צ’, י) ועוד.

[2] שבעים לשון (שבת פח ע”ב; סוטה לב ע”א), גזר דינו של אדם הוא של שבעים שנה (ברכות לא ע”ב; שבת לג ע”א; ועוד), אחת לשבעים שנה מנקים את השיתין של המזבח (סוכה מט ע”א), סנהדרין ההורגת אחת לשבעים שנה נקראת “קטלנית” (מכות ז ע”א), חילזון התכלת עולה מן הים אחת לשבעים שנה (מנחות מד ע”א), ובמקומות רבים נוספים.

[3] הדברים להלן ביחס למספר שבעים לקוחים מספר פרשת השבוע של אשתי שרון תחי’, שבע”ה יצא לאור בעתיד.