תענית אסתר

Print Friendly, PDF & Email

מדוע צמים בתענית אסתר?

תענית אסתר אינה מוזכרת במפורש בגמרא, והמקור הראשון שבו היא נזכרת במפורש הוא דברי רב אחאי גאון (שאילתות דרב אחאי, סז):

כפרים ועיירות גדולות קורין (את המגילה) בארבעה עשר, ומוקפין חומה מימות יהושע קורין בחמשה עשר… אבל תענית, בין כרכים בין כפרים בין עיירות כולן מתענין בשלשה עשר באדר, דאמר שמואל בר רב יצחק שלשה עשר זמן קהילה לכל היא, שנאמר "ושאר היהודים אשר במדינות המלך נקהלו ועמד על נפשם ביום שלשה עשר לחדש אדר", מאי קהילה – יום תענית.

רב אחאי גאון מבסס את דבריו על הגמרא בתחילת מסכת מגילה (ב.), שקובעת שי"ג באדר "זמן קהילה לכל היא". רבנו תם (הובא ברא"ש א, א, ובראשונים נוספים) מסביר שבי"ג באדר נקהלו היהודים והתפללו כדי שיצליחו במלחמתם וינצחו את אויביהם ומבקשי רעתם (ולמדו זאת ממשה רבנו, שעשה כן במלחמה נגד עמלק), ומכאן שיום זה הוא יום כינוס ותפילה. בדומה לשאילתות, גם רבנו תם סבור שיש לראות בדברי הגמרא הללו את המקור לתענית אסתר:

מכאן נראה לרבינו תם סעד לתענית אסתר שאנו עושין כמו שעשו בימי מרדכי ואסתר כשנקהלו היהודים לעמוד על נפשם, ולא מצינו לו סמך בשום מקום אלא בכאן.

אם כן, לפי רב אחאי ורבנו תם, הצום בתענית אסתר הוא זכר לכך שביום זה נלחמו היהודים בשונאיהם, ובזמן המלחמה הם גם צמו כדי שה' יעזור להם לנצח. טעם זה הוא הטעם הנפוץ בפוסקים לתענית אסתר (עיין טור תרפו; משנה ברורה ס"ק ב).

טעם שונה לתענית אסתר הובא בשבולי הלקט (קצד) ובארחות חיים (מגילה ופורים, כה). לדעתם, התענית היא כנגד הצום שצמה אסתר לפני כניסתה אל המלך אחשוורוש, ושאותו ביקשה גם ממרדכי ומיהודי שושן: "וצומו עלי ואל תאכלו ואל תשתו שלשת ימים לילה ויום, גם אני וְנַעֲרֹתַי אצום כן" (אסתר ד, טז). ואף שהצום המקורי היה בפסח, מסתבר שרצו להצמיד את התענית לפורים, כדי שהיא תהיה בהקשר הנכון שלה, באופן שיסייע להבין את מטרתה ומשמעותה.

טעם נוסף לתענית גילה המגיד לבית יוסף (מגיד מישרים ויקהל קמא, ד"ה אור י"ג). לפי דבריו, כיוון שבפורים ששים ושמחים, יש לחוש שמא יגיעו לידי חטא, לכן תיקנו צום כדי להינצל מהחטא:

וזהו סוד התענית שמתענין בי"ג באדר, והוא להכניע כחו (של היצר הרע) מלהשטין… ולהורות כשישראל שמחים ושותים בימים אלו אינו ח"ו להשלים תאות היצר הרע, אלא לעבודת קונינו, שהרי הם מקדימים להתענות קודם לכן להכניע תאות היצר הרע.

בטעם זה טמון מסר חשוב: פורים יכול להיות חג של שמחה עילאית, אבל רק בתנאי שיש לפורים הכנה ראויה, מתוך צום ומתוך מחשבה נכונה!

מהותה של התענית

כאמור, לפי רוב הראשונים עולה שהתענית שאנו צמים כיום בי"ג אדר היא זכר לתענית שהייתה בימי מרדכי ואסתר. קביעה זו מבדילה את צום תענית אסתר משאר ארבעת הצומות (צום גדליה, עשרה בטבת, שבעה עשר בתמוז ותשעה באב): ארבעת הצומות נקבעו בעקבות החורבן, ולכן בתעניות אלו ראוי שאדם יהיה בצער (עיין רמב"ם תעניות א, יד; מנחת אשר ד' צומות לו, א). לעומת זאת, תענית אסתר קשורה לנס שנעשה בפורים, וכפי שכותבים כמה מן הראשונים, שהתענית היא "זכר לנס שנעשה בו" (ריטב"א תענית י. ד"ה אבל, בשם הראב"ד, ועוד).

לאור תפיסה זו של תענית אסתר, כתבו הפוסקים שבעניינים שונים של שמחה, שמחמירים בהם בארבעת הצומות, יש להקל בתענית אסתר. כך למשל בלילי ארבעת הצומות נוהגים שלא להתחתן, ואילו בתענית אסתר מותר לערוך חופה בליל הצום (הליכות שלמה, מועדי השנה תשרי-אדר, יח, ה; ועיין שו"ת באהלה של תורה ב, קב). בנוסף, חתן וכלה בשבעת ימי המשתה שלהם פטורים מתענית אסתר, וכך גם בעלי הברית – אבי הבן, הסנדק והמוהל (שער הציון תרפו, ס"ק טז; שו"ת יחוה דעת שם).

מדיני התענית

האם נשים בהריון צריכות לצום?

כיוון שהתענית לא מוזכרת בגמרא, נחלקו הראשונים מהו תוקף החיוב לצום. לדעת הראב"ד (הובא בר"ן תענית ז. מדפי הרי"ף), התענית היא חלק מתקנת פורים ותוקפה הוא מדברי קבלה (על פי הב"ח, תרפו, ב). אולם רוב הראשונים סוברים שתוקפה הוא מדברי חכמים (רא"ש מגילה א, ח) או שזהו מנהג מחייב (מחזור ויטרי רמה, בשם רש"י).

לאור זאת, לדעת הראב"ד (הובאו דבריו בארחות חיים מגילה ופורים, כג), בעוד בשלושת הצומות נשים מעוברות פטורות מהצום, בתענית אסתר הן חייבות להתענות. אולם לפי השיטה שמדובר על תקנת חכמים, וקל וחומר אם מדובר על מנהג, ברור שמעוברות פטורות מתענית אסתר. וכך אכן כותב האגודה (מגילה ג.):

י"ג זמן קהילה לכל היא, מכאן הוכיחו שאילתות דרב אחאי ורבינו תם להתענות בערב פורים, ולא משום דכתיב "דברי צומות"… הילכך יכולין להקל באותו תענית למעוברות וליולדות ולמניקות ולכואבי עינים… אכן בריאים לא יפרשו מן הצבור.

וכך פוסק גם הרמ"א (תרפו, ב), ש"תענית זה אינו חובה, לכן יש להקל בו לעת הצורך".

למעשה, נשים מעוברות או מניקות פטורות מתענית אסתר (שו"ת דברי יציב או"ח, רצא). 'מעוברת' היינו אשה לאחר ארבעים יום מתחילת ההיריון (משנה ברורה תקנ, ס"ק ג; שו"ת יחוה דעת א, לה), ו'מינקת' היא כל אשה שעדיין לא חלפו 24 חודשים מן הלידה, גם אם היא לא מניקה בפועל.

כמו כן, מי שהוא חולה (אף שאין בו סכנה), ואפילו אם אינו חולה אלא מצטער מאוד, כגון שהוא סובל מכאבים וכדומה, פטור מלצום בתענית אסתר (רמ"א תרפו, ב; ועיין ביאור הלכה תקנ, ד"ה מיהו). כל מי שהיה פטור מהתענית, לא צריך להשלים אותה במועד אחר.

מקלחת וצחצוח שיניים

כיוון שתענית אסתר איננה יום של צער ועינוי, מותר להתרחץ בה אפילו למי שמחמיר בכך בשלושת הצומות (עיין הליכות שלמה, מועדי השנה תשרי-אדר יח, ו, ושם הערה י והערה 23).

בצום זה, כמו בשאר הצומות הקלים, מותר למי שמצטער (דבר הנכון כיום אצל רבים) לצחצח שיניים (משנה ברורה תקסז, יא; מנחת יצחק ד, קט), אך יש לצחצח בזהירות, מבלי לבלוע.

סיכום

תענית אסתר נתקנה כזכר לצום שצמו בי"ג באדר בזמן המלחמה, כזכר לצום של אסתר לפני כניסתה אל המלך או כהכנה מאזנת לקראת שמחת ימי הפורים.

הראשונים נחלקו מהו מעמדה ההלכתי של תענית אסתר, ולהלכה נפסק שתוקפה הוא מצד מנהגם של כל ישראל. לכן, מעמדה ההלכתי קל יותר מאשר ארבעת צומות החורבן. משום כך נשים בהיריון וכן נשים שנמצאות 24 חודשים אחרי הלידה פטורות מן התענית, וכמו כן חולה שאין בו סכנה וכל מי שמצטער מאוד (מחמת כאבים וכדומה).

הקלות נוספות בחומרת הצום נובעות מכך שלא מדובר ביום של צער אלא ביום של זיכרון לנס. זו הסיבה שמותר להתחתן בערב תענית אסתר, וזהו גם הטעם לכך שחתנים וכלות בשבעת ימי המשתה, וכן בעלי ברית המילה, אינם צמים בצום זה. מותר להתקלח בתענית אסתר (אף למי שמחמיר בשאר הצומות שלא להתקלח), וכמו כן מותר למי שמצטער לצחצח את השיניים (כמו בשאר הצומות), מבלי לבלוע.

 

Print Friendly, PDF & Email
0
    0
    הספרים שלך
    סל שלך ריקחזרה לחנות
      חישוב המשלוח