מנהג מקובל כיום הוא שמשלוח המנות מורכב במקרים רבים מממתקים. האם ניתן לקיים באופן זה את המצווה?
לכאורה, שאלה זו תלויה בטעמים השונים למצוות משלוח מנות: לפי טעמו של תרומת הדשן, משלוח המנות אמור לשמש את המקבל בסעודת פורים, וממתקים בדרך כלל לא נאכלים בסעודה. לעומת זאת לפי טעמו של מנות הלוי, משלוח המנות נועד להגביר את האחדות בעם ישראל, ולכן מסתבר שצריך לשלוח מאכלים שישמשו את המקבל ויחזקו את הקשר בינו ובין הנותן, וממתקים בהחלט עונים להגדרה זו.
האם ניתן ללמוד דבר זה מלשון הרמב"ם והשולחן ערוך? הרמב"ם (ב, טו) כותב שצריך לשלוח "שתי מנות של בשר או שני מיני תבשיל או שני מיני אוכלין", וכלשון הזו פסק גם השולחן ערוך (תרצה, ד). מפשטות דבריהם משמע שצריך לשלוח דווקא מאכלים ולא ממתקים.
אולם בגמרא (ז:) נזכרים כמה מקרים בהם היו שולחים מיני מתיקה: רבה רצה לשלוח כוס מלאה ב"קמחא דאבשונא", שהוא קמח מתוק (רש"י ד"ה דאבשונא), או "קשבא", שהוא קנה סוכר (הערוך, הובא בתוספות עבודה זרה יד: ד"ה חצב; רמב"ם בפירוש המשניות עבודה זרה א, ה). מרי בר מר היה שולח "חוליא", דהיינו דברי מתיקה (רש"י ד"ה חוליא; הערוך ערך חל ד). ממקרים אלו אפשר ללמוד שניתן לשלוח ממתקים במשלוח מנות, ולכן מסתבר שהרמב"ם והשולחן ערוך, שהזכירו בשר, תבשילים ומאכלים, לא התכוונו לשלול את האפשרות לשלוח ממתקים, וגם דבר זה אפשרי. וכך כתבו להלכה שיירי כנסת הגדולה (הגהות טור, י) והחיי אדם (קנה, לא).
הלכה למעשה
למעשה נראה שישנו הידור לתת מאכלים שמיועדים לסעודת פורים, אך מצד הדין יוצאים ידי חובה גם במיני מתיקה. כמובן, לאחר נתינת שני מינים של מאכל ניתן להוסיף כל מה שרוצים למשלוח המנות.
עם זאת, כאשר נותנים משלוח מנות לילדים, מסתבר שיש עדיפות לתת להם דברים שהם אוהבים.
