המשנה במסכת שביעית (ח', ח) אומרת:
אין מביאין קיני זבים וקיני זבות וקיני יולדות מדמי שביעית.
כלומר, זבה ויולדת צריכים להביא קרבנות (שני תורים או שני בני יונה), אך אסור להביא קרבנות אלו מכסף של שביעית. התוספות יום טוב (שם) מבאר שהדבר אסור משום שדבר שבחובה (דבר שחייבים לעשות), אינו בא אלא מן החולין (ולא מפירות שביעית, שהם פירות קדושים).
לאור זאת, כתבו כמה האחרונים, שאסור לקיים מצוות משלוח מנות בפירות שביעית, כיוון שזהו פירעון חוב בפירות שביעית (שו"ת משנת יוסף, ח"א, סימן כ, אות ז; ח"ג, סימן מ"א; משנת יעבץ, שביעית, עמ' צג).
אולם עיקר הדין להקל בכך כיוון שאין כאן חוב גמור אלא חוב הבא מחמת מצווה, ולכן אין זה דומה לסחורה. דברים דומים מצאנו בהלכות קרובות. לדוגמה: בירושלמי (פסחים פ"י ה"א) מבואר שיוצאים ידי חובה בארבע כוסות מיין של שביעית, ובמשנה במסכת סוכה (לט.) מבואר שיוצאים ידי חובה באתרוג של שביעית. מכאן אנו לומדים שניתן לצאת ידי חובת מצווה מסוימת בפירות שביעית, ואין כאן פירעון חוב.
לכן לדעת רוב הפוסקים מעיקר הדין ניתן לתת פירות שביעית במשלוח מנות (הגרש"ז אויערבך, דיני שביעית השלם י"ז, ט; הגרי"י קנייבסקי, ארחות רבינו, ח"ב, עמ' שלד; הרב אלישיב, מבקשי תורה, אדר ב' תשנ"ה, עמ' קפז; שו"ת מנחת יצחק, ח"י, סימן נ"ז; ועיינו גם התורה והארץ, ו', עמ' 216). הרוצה להחמיר, ידאג שבמשלוח המנות הראשון שנותן יהיו גם שני דברים שאין בהם קדושת שביעית (ועיינו תלמי השדה, עמ' רנד-רסז).
