לאור העקרונות שהעלנו במאמרים הקודמים, נציין מספר הנחיות מעשיות לגבי טיפול בגינה בשמיטה. הדברים שכתבנו מתייחסים בעיקר לגינות פרטיות.
השקיה: יש להגדיל את המרווח בין ההשקיות, כך שההשקיה תהיה רק כשיש צורך אמיתי (אין צורך שהדשא כבר יצהיב, אלא שיהיה צורך במים כדי שלא יצהיב). למעשה, ברוב אזורי הארץ בדרך כלל כדאי להשקות דשא רגיל פעם בשבוע למשך כשעה וחצי. צמחים אחרים (כגון ורדים) ניתן לעיתים להשקות עד פעמיים בשבוע. בכל מקרה מומלץ להתייעץ עם בעל מקצוע על מנת שמיעוט ההשקיות לא יפגע פגיעה חמורה בגינה.
כשמשקים, ניתן לעשות זאת בצורה חופשית ולהשאיר את מערכת ההשקיה פתוחה כמה זמן שרוצים.
לגבי מערכת השקיה ממוחשבת – ראו כאן.
ניכוש וכיסוח עשבים שוטים: בגינות פרטיות, בדרך כלל הניכוש נעשה למטרות נוי, פינוי שטח למשחק וכדומה או למניעת מזיקים (כגון נחשים וכדומה) ושריפות, ולא למטרות קיום הצמחים וגידולם. כיסוח למטרות אלו מותר בשמיטה (אפילו עם השורש), אך בתנאי שגם למראית עין ברור שמטרת הכיסוח היא לנוי ולא לשם הצמחת הצמחים. רצוי לבצע כיסוח זה יחד עם כיסוח הדשא, כך ניכר שהפעולה בכללותה נעשית לצרכי נוי.
לעיתים יש צורך בניכוש כדי שצמחים לא ימותו, ואז ניתן לכסח (ללא עקירת השורש) את העשבים. אם הכיסוח לא יספיק בשביל להציל את הצמחים, ניתן לנכש את העשבים המזיקים אפילו עם השורש.
בכל מקרה עדיף לפתור את בעיית העשבים השוטים על ידי ריסוס המונע מראש את נביטתם, או על ידי ריסוס של קוטלי עשבים.
דישון: בדרך כלל ניתן לשים דשן שמתפרק לאט (“איטיי תמס”) לפני השמיטה, והוא מספיק לכל השנה. בגינות גדולות יש לעיתים צמחים הזקוקים לדישון גם במשך השנה, ואם יש חשש שיינזקו ניתן לדשן אותם באופן מינימלי (מומלץ להתייעץ עם בעל מקצוע). עם זאת, יש לברר היטב את רמת הצורך, וגם במקרה זה טוב יותר לדשן דרך מערכת ההשקיה.
ריסוס: ריסוס לשם שמירת הפרי מנזק מותר, אך אם ניתן לפתור את הבעיה על ידי הנחת רשת על העץ וכדומה, יש לכך עדיפות.
קטיפת פירות: קטיפת פירות לאכילה או פרחים לנוי – מותרת (לפי המגבלות שהוזכרו במלאכת בצירה). כאשר קוטפים ורדים יש לחתוך אותם באופן שניכר שאין זו קטיפה על מנת להכשיר את השיח לפריחה חדשה.
כמו כן, יש להפקיר את הפירות הקדושים בקדושת שביעית ולאפשר לכל מי שירצה לקטוף מהם לעשות זאת.
גיזום: גיזום עצים בשביל להשביח את העץ נאסר בשמיטה. אולם גיזום לשם הורדת חלק מעץ החולה במחלה – מותר. כל מצב אחר שבו הגיזום נועד לצורך העץ יש לבדוק לגופו. באופן כללי גיזום הוא מלאכה בעייתית, ולעיתים יש בו אפילו חשש לזמירה מדאורייתא.
גיזום לשם נוי או כיסוח דשא לשם נוי מותרים מצד הדין, בתנאי שהמטרה איננה חקלאית וניכר שעושה זאת לשם נוי, וכן שהגיזום לא גורם תועלת חקלאית מיוחדת (גם אם אין זו מטרתו). יש להדגיש שבגיזום לשם נוי אין הכוונה לגיזום שמטרתו לגרום לעץ לצמוח יפה יותר, אלא לגיזום שהוא עצמו הנוי (“תספורת”) – דהיינו, כיסוח בשביל שהדשא יהיה נוח יותר להליכה או יפה יותר (ובוודאי בגיזומים מיוחדים כמו גיזום שיח בצורת כדור וכדומה). ברור שכאשר מטרת הגיזום היא פינוי המעבר – הדבר מותר.
רצוי לכסח את הדשא באופן תדיר, כיוון שלדעת מומחים דווקא כיסוח כזה משמש לנוי בלבד, בעוד אם משתהים בכיסוח הדשא גדל, ואז יש גם צורך חקלאי בכיסוח (כדי שהשמש תגיע גם אל החלק התחתון של העשב) והוא הופך להיות יותר בעייתי. דשא חדש יש לכסח פעם אחת לפני השמיטה, כיוון שהכיסוח גורם להתפשטות הדשא.
בית משותף: בגינה בבית משותף יש להשתדל לכתחילה שיעשו רק מלאכות המותרות בשמיטה. אם השכנים אינם מסכימים, ניתן לומר להם שהתשלום לוועד הבית איננו עבור הוצאות הגינון (וישלם סכום גדול יותר עבור שטיפת המדרגות). כדאי גם להפקיר את חלקו בגינה בפני שלושה.