מה זאת אהבה?
בדרך כלל במצוות עשה יש מעשה מסוים שצריך לעשות. לדוגמה, צריך להניח תפילין וכך מקיימים את המצווה. צריך לאכול מצה בליל הסדר, ובכך מקיימים את המצווה. אם כך, מהו מעשה המצווה במצוות “ואהבת לרעך כמוך”? האם בכלל יש מעשה מסוים שצריך לעשות כדי לקיים את המצווה?
הגמרא במסכת שבת (לא.) מספרת:
מעשה בנכרי אחד שבא לפני שמאי, אמר לו: גיירני על מנת שתלמדני כל התורה כולה כשאני עומד על רגל אחת. דחפו [שמאי] באמת הבנין שבידו. בא לפני הלל, גייריה [גייר אותו].
אמר לו: דעלך סני לחברך לא תעביד [מה ששנוא עליך לא תעשה לחברך] – זו היא כל התורה כולה, ואידך – פירושה הוא, זיל גמור.
הגר שבא לפני הלל רצה ללמוד את העיקרון הבסיסי של כל התורה כולה. הלל ענה לו: “מה ששנוא עליך לא תעשה לחברך”, והסביר הסמ”ג (עשין, ט’) שזהו מה שכתוב בתורה “ואהבת לרעך כמוך”.
מכאן אנחנו לומדים, שהביטוי המעשי הבסיסי ביותר של אהבת החבר הוא לא לעשות לו רע ולא להזיק לו. וכך כותב ריב”א (ויקרא י”ט, יח):
“ואהבת לרעך כמוך”… יתנהג אדם עם חבירו באהבה, מה שלא ירצה שיעשו לו – אל יעשהו לחבירו. וזהו “ואהבת לרעך כמוך”.
על פי הבנה זו, אין האדם מצווה לאהוב באופן ישיר את חברו כפי שהוא אוהב את עצמו, אלא עניינה של המצווה הוא לדרוש מהאדם להישמר שלא יזיק לחברו. מי שמקפיד שלא להזיק לחברו ולא לפגוע בכבודו ומקיים את הכלל “מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך” – מקיים את המצווה, ומי שחלילה פוגע בחברו או מזיק לו – מבטל את המצווה.
עשה חסד!
אולם על אף שדברי חז”ל מנוסחים באופן של “סור מרע” – לא לעשות לחבר מה שאנחנו לא רוצים שיעשו לנו, הרי שהפסוק עצמו מנוסח באופן של “עשה טוב” – “ואהבת לרעך”. מכאן עלינו ללמוד שיש דרך לקיים את המצווה בדרגה גבוהה יותר. כדי לקיים את מצוות אהבת הרֵע כראוי ובהידור עלינו למצוא גם דרכים מעשיות לבטא את האהבה לחבר. כיצד אפשר לעשות זאת?
הרמב”ם (הלכות אבל, פי”ד ה”א) כותב שכאשר גומלים חסד עם אדם אחר, מבקרים חולה, מנחמים אבל, מלווים את האורח וכדומה – מקיימים את הצד המעשי של מצוות ואהבת לרעך כמוך:
מצות עשה של דבריהם לבקר חולים, ולנחם אבלים, ולהוציא המת, ולהכניס הכלה, וללוות האורחים, ולהתעסק בכל צרכי הקבורה… וכן לשמח הכלה והחתן, ולסעדם בכל צרכיהם, ואלו הן גמילות חסדים שבגופו שאין להם שיעור.
אף על פי שכל מצות אלו מדבריהם, הרי הן בכלל “ואהבת לרעך כמוך” – כל הדברים שאתה רוצה שיעשו אותם לך אחרים, עשה אתה אותן לאחיך בתורה ובמצות.
מדברי הרמב”ם עולה שיש רמה גבוהה יותר של קיום מצוות “ואהבת לרעך כמוך” – לא רק שהאדם נדרש שלא להזיק לחברו, אלא הוא נדרש לעשות בפועל מעשים של חסד ועזרה לחברו. בכל פעם שהוא עושה מעשה כזה – הרי הוא מקיים את מצוות “ואהבת לרעך כמוך”.
תגיד מילה טובה!
האהבה לחבר לא מתבטאת רק בעזרה פיזית. עלינו לדאוג לחבר ולגמול איתו חסד גם בדיבור ובפרגון – לספר עליו דברים טובים ולכבד אותו. וכך כותב הרמב”ם (הלכות דעות, פ”ו ה”ג):
מצוה על כל אדם לאהוב את כל אחד ואחד מישראל כגופו, שנאמר “ואהבת לרעך כמוך”. לפיכך צריך לספר בשבחו ולחוס על ממונו כאשר הוא חס על ממון עצמו ורוצה בכבוד עצמו. והמתכבד בקלון חבירו אין לו חלק לעולם הבא.
נשים לב שמבין הדוגמאות שמביא הרמב”ם לביטויים מעשיים לאהבת החבר, הדוגמא הראשונה היא – “יספר בשבחו”!
רבים טועים לחשוב שנתינה לאחר מתבטאת בנתינת כסף. אולם מדברי הרמב”ם אנו לומדים שנתינה שנוגעת בנקודה פנימית ועמוקה – חשובה יותר, אפילו אם ערכה הכספי נמוך. לדוגמה: אם אדם יקנה לאשתו מאכל טעים, היא בוודאי תשמח. אך אם הוא ישקיע זמן ויכין מאכל דומה, אפילו נמוך באיכותו, אשתו בוודאי תשמח יותר, משום שבמאכל הזה הושקעו הרבה יותר תשומת לב ואהבה. ככל שהנתינה שלנו מגיעה ממקום יותר פנימי ומהותי, כך גם החיבור אל החבר חזק יותר והאהבה כלפיו עמוקה יותר, כיוון שהיא בנויה על נקודות חיבור עמוקות יותר.
לכן, חשוב מאוד לתת מחמאות! מחמאות הן נתינה שמגיעה ממקום פנימי, והן מבטאות הערכה וקרבה. הערכה וקרבה הן הבסיס לאהבה.
זאת ועוד: אם אנחנו מעריכים מישהו ויודעים שיש לו תכונות טובות וכישרונות חשובים, אנחנו רוצים שגם אחרים יכירו בכך. ובמילים אחרות: אם אנחנו אוהבים מישהו, אנחנו רוצים שגם אחרים יאהבו אותו! לכן עלינו לספר בשבחו של חברנו – כך אנו מרבים את האהבה כלפיו וגורמים לו להיות אהוב על הבריות כולן.
אחרי המעשים נמשכים הלבבות
כפי שראינו, הרמב”ם כותב שכאשר אנחנו עושים חסד עם מי שזקוק לו, אנו מקיימים את מצוות “ואהבת לרעך כמוך”. מדוע?
הנתינה מגלה שאכפת לנו ממי שזקוק לחסד, ומקרבת בינינו. בנוסף, כאשר אנחנו עושים חסד עם אדם אחר, הרי שמשהו משלנו נמצא כעת אצלו. לכן, כאשר אנחנו עושים חסד עם מישהו אחר ונותנים לו את מה שהוא זקוק לו – אנחנו מתחברים אליו, וכן כאשר עושים איתנו חסד ונותנים לנו את מה שאנחנו זקוקים לו – אנחנו מתחברים למי שנתן לנו. הנתינה מגבירה את האהבה בינינו ומחזקת אותה (על פי הרב דסלר, קונטרס החסד פ”ד).
כאשר ניישם את הצדדים המעשיים של אהבת החבר – ייווצר בנפשנו רגש של אהבה כלפי חברנו. כל מעשה טוב, כל פרגון, כל דיבור טוב על החבר, כל הושטת עזרה – כולם מגבירים אצלנו את האהבה כלפי החבר. וכך אומרים חז”ל (מסכת כלה רבתי, פ”ד ה”י):
אם חפץ אתה להדבק באהבת חבירך, הוי נושא ונותן בטובתו.
וכך כתוב בספר אורחות צדיקים (שער האהבה):
ובאיזה דרך יגיע האדם לאהבת כל אדם… הדרך הוא, שיעזור בנפשו ובממונו כפי יכלתו. העזר בנפשו הוא – שישרת לכל אדם, הן עני הן עשיר ויטרח עבורם. העזר בממונו הוא – שילוה לעשיר בעת הצטרכו למעות, וכן לעני ילוה בעת דחקו, וכן יפקדהו במתנה כפי כחו… ויקבל כל אדם בשמחה ובסבר פנים יפות, כי הסברתו פנים תחזק האהבה… ויכבד כל אדם במעשיו ובדבריו.
הפעולות המעשיות השונות, הושטת העזרה והדאגה לחבר – הן הדרכים המעשיות שיובילו אותנו אל התוצאה הרצויה: “ואהבת לרעך כמוך”.