פורים

המצווה המרכזית ביום הפורים היא מצוות משתה ושמחה: “וְעָשֹׂה אֹתוֹ יוֹם מִשְׁתֶּה וְשִׂמְחָה” (אסתר ט, טז). כפי שניתן לראות, המצווה כוללת שני מרכיבים: המשתה, דהיינו

באופן עקרוני מצוות השתייה בפורים נועדה לעורר את שמחת הפורים (עיין ארחות חיים מגילה ופורים, לח; לבוש תרצה, א). אך מסתבר שהשתייה היא לא רק

מתי התחיל המנהג להתחפש בפורים? עדויות ראשונות למנהג התחפושות בפורים אנו מוצאים בסוף תקופת הראשונים, לפני כשבע מאות שנה. בספר אבן בוחן לרבי קלונימוס בן

הגמרא במסכת בבא מציעא (קיא:) עוסקת בדיני תשלום שכר שכיר, ולומדת שיש להקדים שכר “עני” לשכר “אביון”. הסיבה לכך היא שעני מתבייש לתבוע כסף מאחרים,

כפי שנזכר בפסוקי המגילה (אסתר ט, כב), אחת המצוות שניתקנו ביום הפורים היא מצוות מתנות לאביונים. אפשר להבין שמשמעות המצווה היא שחכמים תיקנו שיש לקיים

מנהג מקובל כיום הוא שמשלוח המנות מורכב במקרים רבים מממתקים. האם ניתן לקיים באופן זה את המצווה? לכאורה, שאלה זו תלויה בטעמים השונים למצוות משלוח

האם במשלוח מנות צריך לתת דווקא מאכלים, או שמא אפשר לתת גם מתנות אחרות, כגון בגדים או מצעים? לכאורה, שאלה זו תלויה במחלוקת תרומת הדשן

אנשים רבים רגישים למאכלים שונים ונמנעים מלאוכלם. לעתים, רכיבים מסוימים עלולים להביא לידי סכנה, כגון גלוטן לחולי צליאק או סוכר במינון גבוה מדי לחולי סכרת.

כמה מתנות נותנים? הגמרא (מגילה ז.) אומרת: “ומתנות לאביונים” – שתי מתנות לשני בני אדם. כלומר, צריך לתת שתי מתנות, מתנה אחת לכל עני, וכך

נתינה על ידי שליח שו”ת בנין ציון (מד; הובא במשנה ברורה תרצה, ס”ק יח) מסתפק האם כדי לצאת ידי חובת משלוח מנות אפשר שהנותן ייתן