שבת

הגמרא בשבת (כה:) קובעת: הדלקת נר בשבת – חובה. מדברי מדרש תנחומא (נח, א’) נראה שחובת הדלקת הנרות היא מן התורה: שנו רבותינו: על שלֹשה

בימות הקיץ יש הנוהגים לקבל את השבת ולהתפלל ערבית מבעוד יום, כדי שילדיהם יהיו ערים בזמן הקידוש והסעודה ולא יצטרכו ללכת לישון בשעה מאוחרת. באופן

רבים נוהגים לברך את ילדיהם בליל שבת לפני הקידוש. הברכה נפתחת במילים “ישימך א-להים כאפרים וכמנשה” (בראשית מ”ח, כ) לבן, או “ישימך א-להים כשרה, רבקה,

בגמרא בשבת (קיט:) נאמר: תניא, רבי יוסי בר יהודה אומר: שני מלאכי השרת מלוין לו לאדם בערב שבת מבית הכנסת לביתו, אחד טוב ואחד רע.

מדוע שרים זמירות שבת? המשנה ברורה (רפ”ט, ס”ק ה) מביא בשם הרוקח (סימן נ”ד), ש”אחר שאכלו כל צרכן יש מזמרים זמירות ושבח להקב”ה”. מדוע נהגו

כפי שלמדנו, בשבת יש חובה לברך על שני כיכרות. למדנו גם שלהלכה, בשעת הברכה יש להחזיק את שני הכיכרות אך לבצוע רק אחד מהם, וכך

בפעם הקודמת למדנו על הטעמים השונים לחובת כיסוי החלות: א. כדי שיהיה ניכר שהסעודה היא לכבוד השבת (שאילתות). ב. מצד דיני קדימות בברכות, כדי שיהיה

בגמרא בפסחים (ק:) נאמר: אין מביאין את השולחן אלא אם כן קידש, ואם הביא – פורס מפה ומקדש. הגמרא קובעת שיש להביא את השולחן עם

שני כיכרות שלמים בפעם הקודמת למדנו את דברי רבי אבא (שבת קיז:): “בשבת חייב אדם לבצוע על שתי כיכרות”. מלשון זו משמע שיש לקחת שני

בגמרא (שבת קיז:) מבואר שיש לבצוע בשבת על שני כיכרות: אמר רבי אבא: בשבת חייב אדם לבצוע על שתי כִּכָּרות, דכתיב ‘לחם משנה’. דין זה