חגים ומועדים

ההכרעה העקרונית ביחס לאבלות בפורים (הן לאשכנזים והן לספרדים) היא שדיני האבלות נוהגים בפורים רק בצנעה ולא בפרהסיא, כמו בשבת. לכן, אבל בימי השבעה נועל

המשנה (מועד קטן יט.) מונה את הימים שמפסיקים את שבעת ימי האבל על המת: הקובר את מתו שלשה ימים קודם לרגל – בטלה הימנו גזרת

יסודות הדין המשנה (מגילה יט.) אומרת: בן עיר שהלך לכרך ובן כרך שהלך לעיר, אם עתיד לחזור למקומו – קורא כמקומו, ואם לאו – קורא

הגמרא (מגילה ה.-ה:) מספרת שרבי נטע נטיעה בפורים, ומתוך כך דנה באיסור מלאכה בפורים. הגמרא מבהירה תחילה שפורים איננו “יום טוב” ולכן אין בו איסור

בגמרא (מגילה ז:) מבואר, שמי שעושה את סעודת פורים בלילה, לא יוצא ידי חובתו: אמר רבא: סעודת פורים שאכלה בלילה לא יצא ידי חובתו, מאי

סעודת פורים המצווה המודגשת ביותר במגילה היא מצוות המשתה והשמחה. מן הגמרא (מגילה ז:) עולה שמצוות המשתה משמעותה חובת סעודה ביום הפורים, וכך פוסק גם

האם חובה לאכול בשר? הרמב”ם (מגילה ב, טו) מפרט כיצד צריכה להראות סעודת פורים: כיצד חובת סעודה זו, שיאכל בשר ויתקן סעודה נאה כפי אשר

המצווה המרכזית ביום הפורים היא מצוות משתה ושמחה: “וְעָשֹׂה אֹתוֹ יוֹם מִשְׁתֶּה וְשִׂמְחָה” (אסתר ט, טז). כפי שניתן לראות, המצווה כוללת שני מרכיבים: המשתה, דהיינו

באופן עקרוני מצוות השתייה בפורים נועדה לעורר את שמחת הפורים (עיין ארחות חיים מגילה ופורים, לח; לבוש תרצה, א). אך מסתבר שהשתייה היא לא רק

מתי התחיל המנהג להתחפש בפורים? עדויות ראשונות למנהג התחפושות בפורים אנו מוצאים בסוף תקופת הראשונים, לפני כשבע מאות שנה. בספר אבן בוחן לרבי קלונימוס בן