סימני ראש השנה – הרובד ההלכתי
מקור המנהג
בספר נחמיה (ח’, ט-י) מסופר על ראש השנה הראשון לאחר בניית החומה על ידי עולי בבל. נחמיה אומר לעם שהיום קדוש ואין להתאבל אלא להיפך: “אִכְלוּ מַשְׁמַנִּים וּשְׁתוּ מַמְתַקִּים”. כלומר, על העם לאכול דברים שמנים ומתוקים. פשטות הדברים היא שיש בכך שמחת יום טוב בו ראוי לאכול דברים מתוקים, אולם ניתן למצוא עוד סיבה לכך. המרדכי (בתחילת יומא) מבאר בשם הגאונים שאכילת דברים שמנים ומתוקים בתחילת השנה מסמלת את רצוננו שתהיה שנה טובה, מתוקה ודשנה בחקלאות ובפרנסה. נשים לב שלפי הסבר זה מנהג הסימנים קדום מאוד, עוד מתקופת עולי בבל.
מקור נוסף ממנו ניתן ללמוד הוא הגמרא בכריתות (דף ו.) בה אומר אביי שכיוון שסימנים הם בעלי משמעות (“סימנא מילתא היא”), הרי שטוב לאכול בתחילת השנה מאכלים לסימן טוב: דלעת, רוביא, כרתי, סלק ותמרים.
למה דווקא סימנים אלו הוזכרו? רש”י מבאר שהם גדלים מהר, סימן לגדילה והתפתחות. עוד הסבר בדבריו הוא מתיקותם שהיא סימן לשנה מתוקה.
בראשונים ובאחרונים (אבודרהם, מגן אברהם ועוד) מובא שניתן לבחור סימנים גם לפי השם שלהם, שמתאים לבקשה מסוימת. כיום רבים נוהגים כמנהג מחזור ויטרי לאכול תפוח בדבש כסימן לשנה מתוקה, ויש שמוסיפים עוד סימנים וברכות כיד הדמיון הטובה.
סדר אכילת הסימנים
בענייןסדר אכילת הסימנים, ישנם שני מנהגים עיקריים: רוב הספרדים וחלק מהאשכנזים אוכלים את התמר ראשון כי הוא משבעת המינים (כך כתבו הבן איש חי וכף החיים). לעומתם, רוב האשכנזים וחלק מהספרדים נוהגים לאכול את התפוח ראשון (כך עולה מהטור והמהרי”ל).
הסבר יפה למנהג זה הוא שישראל נמשלו לתפוחים. הגמ’ בשבת (דף פח.) מבארת שנמשלו ישראל לתפוח, שכשם שהתפוח מקדים את הפרי לעלים כך ישראל הקדימו נעשה לנשמע. ניתן לומר שאמנם התמר מסמל את הצדיק שמדרגתו גבוהה ‘צדיק כתמר יפרח’, אלא שהתפוח מסמל את כלל ישראל הקודמים בחשיבותם לצדיק שהרי כוחו נובע מכוחם. כלל ישראל תמיד קודמים ובהם יש לפתוח. בנוסף, כמו שראינו התפוח מסמל את זכותם של ישראל שהקדימו נעשה לנשמע, ולכן יש משמעות מיוחדת לפתוח בתפוח.
האם אוכלים את הסימנים בשני לילות ראש השנה?
עיקר מנהג הסימנים הוא בלילה הראשון (אשל אברהם מבוטשאטש ועוד), אלא שיש שנהגו לאכול את כל הסימנים בשני הלילות (שערי תשובה ועוד). מנהג מקובל הוא לאכול דווקא בלילה השני את הרימון כדי לברך עליו שהחיינו, ובנוסף לאכול תפוח בדבש ולומר עליו ‘יהי רצון’ כמו בלילה הראשון.