חגים ומועדים

הגמרא (פסחים קטו:) אומרת: נטל ידיו בטיבול ראשון – נוטל ידיו בטיבול שני. כלומר, לפני ברכת המוציא יש ליטול שוב את הידיים. הגמרא תמהה על

לדעת שולחן ערוך הרב (תע”ג, כד), רק בעל הבית אומר את ההגדה, וכולם יוצאים מדין ‘שומע כעונה’, שכן “ברב עם הדרת מלך”, וכן דעת הגר”א

נחלקו הפוסקים האם יש לומר את ההגדה בהסבה. השל”ה (פסחים, כג.) כתב שיש לומר את ההגדה באימה וביראה. מכאן הסיקו שולחן ערוך הרב (תע”ג, מח)

המצווה המרכזית בליל הסדר היא ה’מגיד’, סיפור יציאת מצרים. חלק זה של ההגדה פותח ב”הא לחמא עניא”, ולאחר שאלות הבנים אנו פותחים בסיפור עצמו: “עבדים

בליל הסדר ישנה מצווה מיוחדת לספר ביציאת מצרים (שמות י”ג, ח): וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמֹר בַּעֲבוּר זֶה עָשָׂה ה’ לִי בְּצֵאתִי מִמִּצְרָיִם. אולם, למעשה

הרמב”ם (פ”ח ה”ו) כתב ששוברים את המצה סמוך לאכילה, לפני שמברכים על המצה: …ואחר כך מברך ‘על נטילת ידים’ ונוטל ידיו… ולוקח שני רקיקין, חולק

מצה שבורה בדרך כלל, בכל שבת ויום טוב, יש לברך על ‘לחם משנה‘ – שני לחמים שלמים. אולם בליל הסדר יש לאכול מצה שבורה: בפרשת

האם יש לאכול מן הכרפס כזית? הרמב”ם (פ”ח ה”ב) כתב שיש לאכול כזית כרפס: מתחיל ומברך ‘בורא פרי האדמה’, ולוקח ירק ומטבל אותו בחרוסת, ואוכל

המשנה בפסחים (קיד.) מתארת אכילת ירק שנעשית לפני הארוחה: הביאו לפניו – מטבל בחזרת, עד שמגיע לפרפרת הפת. רש”י ותוספות מסבירים, שמטבל את החזרת ואוכל