כיצד יתכן שמותר לצאת לטיול? הרי בטיולים רבים עשויה להיות סכנה יותר מאשר אם נישאר בבית!
שומר פתאים ה’
בכמה מקומות בגמרא (נדה לא.; יבמות יב:; יבמות עב:; עבודה זרה ל:) מופיע הכלל: “שומר פתאים ה'”. דהיינו, מותר לקחת סיכונים שרוב בני האדם רגילים לקחת. אפשר לפרש, שהגדרת ‘סכנה’ נקבעת לפי מנהג העולם, ולכן דבר שרבים נוהגים בו אינו נחשב כלל לסכנה. כך משמע מהסוגיה בשבת קכט:, המסבירה שמותר להסתכן בדבר מסוים משום “דדשו בו רבים”, וכן מדברי רש”י (יבמות יב: ד”ה משמשות) והרא”ש (עבודה זרה ד, ז), וכן כתב במפורש בשו”ת תורת חסד (אבה”ע מד, ג).
אך אפשר גם לפרש שלמרות שדבר זה מוגדר כסכנה, הקב”ה שומר על הרבים ואיננו דורש מאיתנו לחרוג ממנהגו של עולם. כך משמע מהסוגיה בכתובות לט:, המסבירה שמותר להסתכן משום ש”מן השמים ירחמו”, וכן מהריטב”א שם (ד”ה והא). מכל מקום, לפי שתי האפשרויות נראה שמותר לצאת לטיול, כיוון שזהו דבר שרבים נוהגים בו.
הסתכנות לשם הנאה
למרות זאת, מרן הרב קוק (אגרות הראי”ה ג, איגרת תתנב, עמ’ קלב) כתב לבנו שאין להתיר ללכת לטיול:
עצם ההליכה לטייל במקום שיש אפילו חשש רחוק של סכנה ח”ו… אינה מהראוי… אע”פ שמנהג העולם להיכנס בכך לצרכן של בריות, אין היתר כי אם לפרנסה… אבל לא לשם טיול בעלמא.
כלומר, לדעת הרב קוק, כל ההיתר להיכנס לסכנה בדבר שהוא מנהג העולם, קיים רק כאשר יש צורך בכניסה לסכנה, כגון שהדבר נצרך לשם פרנסה, אך כאשר הדבר נועד לשם הנאה, ובכלל זה טיול, אין היתר להיכנס לסכנה אפילו בדבר שמקובל אצל הרבים.
לעומת זאת, מדברי הרב פיינשטיין (אג”מ או”ח ב, נט) עולה שמותר להסתכן באופן זה גם לשם טיול (אם כי תמיד צריך להתפלל לה’ ביציאה לדרך):
כשיוצא לדרך שהוא ספק שאפשר שיארע שם איזה סכנה, ומכל מקום הכריע לילך מפני צורכו או אף לטייל, שמותר מצד החשש סכנה משום שהוא חשש רחוק טובא… להתפלל שהשי”ת ישמרהו צריך אף בשביל חשש רחוק טובא.
יתכן שהם נחלקו בשני ההסברים לעיל: הרב קוק סובר ש”שומר פתאים ה'” היינו שהסכנה קיימת אלא שה’ שומר, ולכן כאשר אין צורך בכניסה לסכנה אלא רק הנאה וטיול, יש להימנע מכך. אולם הרב פיינשטיין סובר ש”שומר פתאים ה’ ” היינו שכלל אין סכנה בדבר, ולכן מותר להיכנס למציאות כזו גם לשם טיול והנאה.
למעשה נדמה שנהוג להקל גם לשם טיול, ובפרט בארץ ישראל, שיש מצווה לטייל בה, והטיול אף מחבר אותנו עם התנ”ך, עם אבותינו ועם ארץ ישראל. יותר מכך: מחד, ייתכן שבמציאות כיום ניתן לראות את הטיול כצורך, בפרט עבור ציבור הגר בארץ ישראל, והרגיל בטיולים כחלק מאורחות חייו. מאידך, לצערנו נראה שטיולים כאלו אינם מסוכנים יותר מאשר נסיעה במכונית או חציית כביש, ולכן אין כאן כניסה למצב של סכנה. משום כך, למעשה, מותר לצאת לטיולים.
שמירה מסכנות
למרות האמור, דין “שומר פתאים ה'” לא נאמר כשיש סכנה משמעותית, ולכן צריך לשקול היטב בכל מציאות ומציאות (עיין שו”ת אחיעזר א, אבן העזר כג; שו”ת עזרת כהן, לז). לכן, צריך לבחון היטב לאיזה טיול הולכים, לדאוג מראש לתכנן את הטיול (מים, שעות הליכה וכדו’) ולבדוק שהוא אכן בטוח ובטיחותי.
המסילת ישרים עוזר לנו לחדד עיקרון זה. בפרק ב’ הוא כותב שאדם חייב לשמור על עצמו מסכנות, ואם לא עושה כך, הוא פחות מבהמות, שהם בטבען הפשוט שומרות על עצמן. בפרק ט’ מוסיף המסילת ישרים ביאור. תחילה הוא אומר שיש שאנשים המפחדים מכל דבר, ואפילו מקור, מחום או מרוח. דבר זה הוא מידה מגונה. מתי אם כן צריך להיזהר מסכנות? מסביר המסילת ישרים:
דע כי יש יראה ויש יראה: יש יראה ראויה ויש יראה שוטה, יש בטחון ויש הוללות. כי הנה האדון ברוך הוא עשה את האדם בעל שכל נכון וסברא נכוחה לשינהג עצמו על דרך טוב וישמר מן הדברים המזיקים… אך היראה השוטה היא, שיהיה האדם רוצה להוסיף שמירות על שמירות ויראה על יראה, ועושה משמרת למשמרתו באופן שיגיע מזה ביטול לתורה ולעבודה.
והכלל להבחין בין שתי היראות הוא מה שחלקו חכמים זכרונם לברכה באמרם (פסחים ח): היכא דשכיח היזיקא שאני. כי מקום שההיזק מצוי ונודע, יש להשמר. אך מקום שאין ההיזק נודע, אין לירא. ועל כיוצא בזה נאמר (חולין מו): ריעותא דלא חזינן לא מחזקינן, ואין לו לחכם אלא מה שעיניו רואות.
כלומר: כאשר מדובר על מקום ששכיח בו ההיזק, הרי שיש להישמר מפניו. אדם שמפקיר עצמו לסכנות – אין זה ביטחון אלא הוללות. אולם כאשר מדובר על מקום שלא ידוע בו היזק מיוחד (וכאמור לעיל, מקום שרגילים לטייל בו, ונעשתה ההכנה הנדרשת לטיול, בכלל זה), במציאות כזו אין לפחד, ומותר להסתובב במקומות כאלו.
סיכום
מותר לצאת לטיול, מדין “שומר פתאים ה'”, בתנאי שזהו מקום שאנשים רגילים לטייל בו (או שאין בו חשש סכנה מיוחד מעבר למקומות אחרים), ובתנאי שתכננו את הטיול כראוי. גם במציאות כזו יש להיזהר מאוד ולא לעשות דברים מסוכנים. זהו גבול דק שכל אחד מאיתנו נדרש לבחון אותו היטב, הן בתכנון של הטיול והן במהלך הטיול עצמו.